top of page
  • תמונת הסופר/תYogev Segal

הר געש לטיפול במגיפות | השיבה לאיסלנד בתקופת קורנה

זה לא שאין מה לראות במדינות אחרות, להיפך.

העולם גדול מדי והחיים קצרים מדי כדי להוציא את מיטב זמני וכספי שוב ושוב (ושוב) על ביקור נוסף באותה מדינה קטנה.

אבל זה חזק ממני. לא אני בחרתי את איסלנד, איסלנד בחרה אותי. וכך אכן קרה באופן הכי ישיר ומוחשי: לא תכננתי ולא ציפיתי להיות באיסלנד בשנת 2021 והינה אני מוצא את עצמי כותב שורות אלו בשדה התעופה בפרנקפורט, מחכה לטיסת ההמשך שתיקח אותי, שוב, אל הקרח והאש. בשלב זה לא יכולתי לדמיין את הטוויסט בעלילה שהתחולל שבועיים מאוחר יותר, כשמצאתי את עצמי שוב בפרנקפורט ללא יכולת לצאת ממנה. אבל עוד נגיע לזה...

בשנתיים האחרונות כבר היו מתוכננים לפרטי-פרטים (בארגון קפדני על סף החולני, כהרגלי) מספר טיולים שרק חיכו לצאת לפועל באופן מיידי בהינתן יום פקודה. הגדול שבהם היה אמור להיות טיול ארוך למערב קנדה ואלסקה שכבר מזמן סומנו אצלי כיעדים מועדפים.

ואז הגיעה הקורונה. השמיים נסגרו, העולם ננעל וקנדה נותרה בגדל חלום רחוק.

טיול אחרי טיול, טיסה אחרי טיסה; ביטול, ביטול, ביטול. ככל שהזמן עבר התחושה הייתה שהקירות סוגרים עלי ושכבר אין אוויר לנשימה - תחושה שכנראה חוו רוב תושבי כדור הארץ בשנה החולפת.

שנה מאוחר יותר, האווירה החלה להשתנות. מבצע החיסונים בעיצומו, אור בקצה המנהרה, סימנים ראשונים לכך שאולי בכל זאת אגשים את חלומי להלך בין פסגות הרי הרוקי כבר השנה.


מה קשור התפרצות הר געש באיסלנד? מה היה דחוף לו להתפרץ דווקא עכשיו? הוא כאילו בא בכוונה לשבש לי את כל התוכניות? זה בכלל אפשרי לאיסלנדופיל לסרב לביקור בהר געש מתפרץ ולהתנהג כאילו הכל כרגיל? אם זה לא הספיק, קנדה המשיכה לדשדש עם החיסונים ונותרה סגורה ומסוגרת, בעוד איסלנד הייתה בין המדינות הראשונות לפתוח את שעריה. לא הייתה פה שאלה, האיתותים היו ברורים. לקחתי את זה באופן אישי - איסלנד קוראת לי לחזור.


 

ירדתי מהמטוס החצי ריק, בדרכי לבדיקת הקורונה בשדה התעופה בקפלאויק. רחמנות היא כנראה לא אחת מתכונות האופי של האישה האיסלנדית עטופת בגדי בית החולים הירוקים שקיבלה את פני לאיסלנד. לא אתפלא אם בדיקת המטוש הזו גרמה לי לנזק לכל החיים. כנראה שבאיסלנד לא שמעו שאת הדגימה יש לקחת מהאף ולא מנוזל תאי המוח.

עוד לא יצאתי משטח שדה התעופה והינה נגלה מולי עמוד עשן מיתמר, ככה בנונשלנטיות כאילו התפרצות געשית היא תופעה שכיחה. הר הגעש, כך מתברר, נצפה בקלות מכל נקודה כמעט בדרום ומערב איסלנד, מאקרנס ועד סלפוס. נשבע שהבחנתי בשובל העשן אפילו מחופו הדרומי של חצי האי סנייפלסנס, במרחק של יותר מ-100 ק"מ מהר הגעש.


בגסטהאוס ברייקיאויק קיבל את פניי שלט מודפס על דף A4 שנראה כאילו נכתב בוורד 95. השלט הוביל אותי למשחק חפש את המטמון למציאת המפתח לחדר. הבנתי שככה כנראה זה הולך להתנהל מעכשיו ועד סוף הטיול, דפי נייר במקום פרצופים. החלטתי לקחת את זה כמשהו חיובי, כחוויה.

לאחר שמצאתי את דרכי לחדר ולאחר מקלחת הגונה, נשכבתי על המיטה במטרה לממש את התוכניות המוקדמות לנצל את זמן הבידוד שנכפה עלי לשינה הגונה. אולי הפעם לשם שינוי אתחיל את הטיול ערני ורענן בניגוד לנטייתי הטבעית לשוטט ולהסתובב ברחובות מתוך כוונה לנצל כל רגע, תוך התעלמות מהעובדה שביליתי את כל הלילה בטיסות ובירוקרטיה תעופתית. אבל שוב איסלנד החליטה בשבילי להיות עצמי ושלחה לי מוקדם מהצפוי את תוצאת בדיקת הקורונה ששחררה אותי מהבידוד. שוב אני ברחובות.


איסלנדית! איסלנדית בכל מקום!

הפטפוטים באנגלית אמריקאית והצחקוקים המתגלגלים בסינית נעלמו מהמרחב הציבורי. מרכז רייקיאוויק שאותה הכרתי כשלוחה לא רשמית של מועדון המעריצות של ג'סטין ביבר, התגלתה לי פתאום כמשהו אחר לגמרי. אווירה אחרת, עיר אחרת, מדינה אחרת; מדינת איסלנד ולא מדינת כל תייריה. זו הייתה הסנונית הראשונה (והמרגשת) לאופי הטיול המסתמן. בלי תיירים, כמעט בלי אנשים.


המצב הזה השתנה במאה שמונים מעלות לאפיזודה קצרה ביום שלמחרת... אז כאן כולם התחבאו!

משפחות עם ילדים, זוגות, קבוצות... כולם נמצאים בחניון הר הגעש, נוהרים באוטובוסים.

הרוב איסלנדים, אבל נראה שגם מעט התיירים השוהים באיסלנד ברגע הנתון, התקבצו כולם במקום אחד. המסלול היה קשה יותר ממה שציפיתי, כנראה שהגוף שלי התבלה באופן משמעותי בתקופה ארוכה של סגרים ועוצרים שהביאו לירידה משמעותית בכושר. כמובן שהטמפרטורות הנמוכות והרוח המקפיאה לא הקלו. למעשה, לא זכור לי שהיה לי קר כל כך באיסלנד, אפילו לא בטמפרטורות המינוס של פברואר, אולי השהייה הממושכת בישראל פגעה גם בעמידות שלי לקור... אולי זאת תופעת לוואי של המטוש במוח.


קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי קר... בום! חמים, מתחמם, חם! קר לי קר לי קר לי קר לי קר לי... וחוזר חלילה. זו הרוטינה שמלווה את שעות הארוכות של השהות בהר הגעש - קר להחריד עם התפרצויות חום מתוזמנות. אין דרך לתאר במילים או בתמונות את העוצמה של התפרצות געשית מול העיניים, במרחק של כמה עשרות מטרים ממך. הבזקי אור שמאירים את פני הצופים הנלהבים באדום זוהר, סאונד רועם ודרמטי שכאילו נלקח מהפסקול של בריאת העולם, ריחות עזים וחזקים של בערך כל דבר שאי פעם בישלתם מעורבב ומועצם פי אלף, אדמה רוטטת ורסיסי טוף המתרסקים על הראשים כמטאורים קטנים. חוויה על חושית, ממכרת, שמעלימה את תחושת המרחב והזמן.


ואז החל המאבק הפנימי בין המשיכה הבלתי נתפסת למפלצת האש המתפוצצת מול עיניי לבין היובש בשפתיים ודמעות הקור הזולגות מהעיניים. כל הסוללות כבר התרוקנו; במצלמה, בטלפון, בגוף... ועדיין קשה עד בלתי אפשרי להתנתק. אתה מתחיל ללכת חזרה, בהליכה צידית, כשהראש מסתובב אחורה על אוטומט, כמו קסם, כאילו בידי כח עליון. רוצה רק עוד קצת, לטעום... רק עוד קצת, רק עוד ביס אחד... מהיופי המשכר והמסמם הזה. ככה בצעידה איטית במיוחד, כמעט ברוורס, עזבתי את הר הגעש, תוך התכחשות מכוונת לעבודה שזו כנראה תהיה הפעם האחרונה... מהרגע שהר הגעש נעלם מהעין, לפתע פתאום קצב ההליכה שילש את עצמו ואת הירידה כבר עשיתי בחצי ריצה. וכן, כמובן שדוכן נקניקיות חיכה לי בסוף המסלול, איך לא?


החוויה ההמונית של ביקור בהר הגעש התחלפה לאופי אחר לחלוטין.

שוב התחושה הייתה שאני מטייל במדינה שטרם ביקרתי בה בעבר. איסלנד האמיתית כפי שהאלפים, הטרולים והאלים יצרו אותה בטרם הבום התיירותי. התדמית של איסלנד כמדינה שקטה ללא סימני חיים, שהייתה עד כה בגדר קלישאה מטעה, הפכה הפעם למציאות ממשית. אין אנשים, פשוט אין.

כמובן שציפיתי מראש למיעוט בתיירים בתקופה זו, אבל בחלומותיי הפרועים ביותר לא דמיינתי שאגיע לאתרי התיירות הפופולאריים ביותר באיסלנד ואמצא אותם ריקים לחלוטין מאדם. מגרשי חנייה שהורחבו רק בשנים האחרונות למימדים עצומים, הפכו למשטחי בטון מיותמים. מה אמור אדם הגון שמגיע לחניון של מפל סליאלנדפוס שבה עומדים מתקני התשלום החדשים כפסלים פוסטמודרניים דוממים וחסרי תוחלת? דילמה.


מזג האוויר, שאיכשהו תמיד מצליח להפתיע גם שמצפים לבלתי צפוי, הוסיף קורטוב סוריאליזם לביקור באיסלנד החדשה והמרוקנת מאדם. סופת שלגים חורפית לגמרי הגיחה משום מקום בעת נסיעת ערב בכבישי הדרום הנטושים והפכו אותה לנסיעה לילית שנמשכה ליממה הבאה. הסופה פסקה כחמש דקות לפני ההגעה להוסטל הסמוך לויק, ממש בעיקול האחרון בכביש לפני הכניסה לכפר. "סופת שלגים?!" הופתע האיסלנדי הג'ינג'י בדלפק הקבלה. ואכן, שום סימן לקיומו של שלג או של משקע כלשהו לא נראה באזור, כבר התחלתי לתהות עם עצמי אם הכל קרה רק בדמיון שלי. איפשהו בשלב הזה של הטיול התחילה לחלחל בי ההבנה, שזה ככל הנראה הטיול המוצלח ביותר שהיה לי באיסלנד עד כה.


 

לקראת סוף הטיול המציאות האלימה בישראל החלה לסדוק את מעטה האסקפיזם הנעים ולהבליח בערמומיות דרך פרצות וסדקים במרחב הוירטואלי. אמא שלי התעקשה לספר לי בטלפון דברים שלא הייתי מעוניין לשמוע ושמערכת הקשב שלי סיננה באופן אוטומטי. המציאות הזו פרצה את כל הסכרים בבת אחת והוסיפה תשלום בריבית ברגע שהגעתי לשדה התעופה - הודעה לקונית מחברת לופטהנזה שמבשרת על דחיית טיסה שמשמעותה שהייה בלתי רצויה בגרמניה. הדחייה הפכה לביטול, הביטול הפך לביטול נוסף שאחריו באה דחייה נוספת ועוד ביטול של כל החלופות, כולל טיסת חילוץ שלא באמת קרתה. אני תקוע.


פרנקפורט, איך אומר זאת בעדינות? לא העיר הכי אטרקטיבית בעולם. גם לא באירופה. וכנראה שגם לא בגרמניה. אז נכון, הייתי מוקף בשקט והשלווה הבורגנית של אירופה שבאותה העת יכלו רק לחלום עליה בישראל, אבל השהייה במדינת הגרמנים הנוזפים מוכת הקורונה לא הייתה נעימה לי. הפסאדה כבר נשברה וההתעסקות הסיזיפית סביב הניסיונות למצוא דרך חזרה הביתה הפכו את הטיול המאולץ הזה למעיק במיוחד, בעיקר כשהמעבר היה מארץ הפיות והאגדות ל... ובכן, ארץ של נאצ*ם.


בסך הכל החופשה התארכה בשבוע שלם של הסתובבויות חסרות תוחלת וניסיונות למצוא מקומות יבשים מגשם לאכול בהם את ה"אוכל" שנמכר רק בטייק-אווי. כעסתי על האנשים שהפצירו בי "תשאר שם", כאילו זכיתי במתנה וכאילו חשבון הבנק שלי לא נפגע מהשהות הבלתי מתוכננת. לא כיף להיתקע בחו"ל, בטח במדינה שהיא לא איסלנד. וגרמניה היא ממש לא איסלנד; בגרמניה לא יודעים אנגלית, באיסלנד כל ילד בן 3 מדבר שוטף. בגרמניה משלמים רק במזומן, באיסלנד כרטיס אשראי יספק לך גם את העגלה בסופר. בגרמניה האוכל עבש, יבש וחסר טעם, באיסלנד המזון טרי, בלתי מעובד ונמס בפה. גרמניה קשה, איסלנדית חופשית.

אני אוהב להתלונן, כיף לי להתלונן. אבל האם זה היה שווה את זה? האם הייתי עושה את כל זה שוב בידיעה שאאלץ להיות תקוע באופן בלתי רצוני במדינה חצי עוינת?


בשביל לראות הר געש מתפרץ לי מול העיניים? HELL YEA!


כנסו לקרוא את המדריך להר הגעש

עיינו בהנחיות הכניסה לאיסלנד


737 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page