איסלנד של הפסיפיק: ניו-זילנד | New Zealand

איסלנד וניו-זילנד: מצד אחד יש בינהן המון נקודות דמיון ומי שטייל באחת מהן כמעט בוודאות יתאהב גם בשנייה. מצד שני הן גם מאוד רחוקות אחת מהשנייה במובנים רבים ובעיקר במיקום גיאוגרפי הכי רחוק שניתן להעלות על הדעת, בשתי קצוות שונים לגמרי של כדור הארץ. גם איסלנד וגם ניו-זילנד הן מדינות איים מרוחקות ומבודדות, עם צפיפות אוכלוסייה נמוכה ואיכות חיים גבוהה, בהן הטבע שולט והנפש מוצאת מרגוע. אהבתם את איסלנד ומחפשים את היעד הבאה? קבלו מדריך עם הצעה מלאה ומפורטת למסלול של חודש וחצי באחת המדינות היפות על הפלנטה - עם נקודת מבט איסלנדית.

נסיעה לניו-זילנד היא צעד טבעי לחובבי איסלנד, אבל לא כזה שעושים ללא הרבה מחשבה ותכנון; ניו זילנד היא מדינה הרבה יותר גדולה מאיסלנד, ומיקומה המרוחק הופך את ההגעה אליה למורכבת ויקרה - ובשביל רוב המטיילים זה כנראה יהיה טיול של פעם בחיים (אבל לא בהכרח). בניו-זילנד ביקרתי לראשונה במסגרת "הטיול הגדול" אחרי הצבא, אי שם בשנת 2008, הרבה לפני שדרכתי לראשונה באיסלנד. תמיד חשבתי לעצמי שביקום מקביל, שבו ניו-זילנד נגישה יותר ולא נמצאת בצד השני של העולם - אולי הייתי מנהל עכשיו רומן איתה ולא עם איסלנד.

יש בניו-זילנד המון מרכיבים מקבילים לאיסלנד, באופי וביופי; בין נקודות הדמיון הבולטות בין המדינות ניתן למנות פעילות גיאותרמית והרי געש, קרחונים, פיורדים ובעיקר - אווירה שלווה ורגועה על רקע מרחבים של טבע בתולי. אבל יש גם הבדלים תהומיים בין המדינות, בהם ניתן למנות בעיקר את מזג האוויר, הצמחייה, בעלי החיים, השפה והתרבות. בסוף העמוד תוכלו למצוא השוואה מקוצרת בין איסלנד לניו-זילנד על פי נושאים שונים.

בסוף שנת 2023 חזרתי שוב לניו-זילנד אחרי שנים שהרעיון הסתובב לי בראש. בניגוד לטיול של-2008 שארך שלושה חודשים (המקסימום המותר במסגרת הויזה האוטומטית) והיה יותר גמיש שכלל פחות תכנון מראש. הטיול הנוכחי היה מוגבל יותר בזמן ולכן דרש ויתורים על אזורים מסוימים והרבה יותר תכנון מראש, אבל עדיין עם שמירה מסוימת על גמישות (כמו באיסלנד, גם בניו-זילנד מזג האוויר לפעמים עשוי לשנות תוכניות). אני מבין לכם כאן מדריך למטייל בניו-זילנד ופירוט מלא של תכנון הטיול שלי (שמשלב התייחסות לתכנון המקורי וגם לביצוע בפועל, וגם ידע מהטיול הקודם).

חשוב לי להדגיש שניו-זילנד היא מדינה ענקית ואפשר לתכנן בה אלף מסלולים שונים. למרות ההיכרות שלי עם ניו-זילנד שמבוססת על 2 טיולים, יש גם הרבה שאני לא מכיר. המסלול המובא פה הוא טיול באופי מסוים שהתאים לי (ראו פירוט על אופי הטיול בתחילת המדריך) באורך של חודש וחצי שכולל את שני האיים. ניתן להרכיב המון מסלולים אחרים ואני אף פעם לא מציע לקחת מסלול מוכן של מישהו אחר ולעשות העתק הדבק כפי שהוא, אלא תמיד לעשות שינויים והתאמות לאופי שלכם. אפשר בהחלט להשתמש בהצעת המסלול פה כבסיס טוב לטיול באופי דומה. ניתן להיעזר בשירות תכנון טיולים לניו-זילנד כדי לצאת בראש שקט ובידיעה שהמסלול מותאם הכי טוב לצרכים שלכם, לשם כך אני ממליץ בחום על ניצן אנגלנדר - מומחה לניו-זילנד ואוסטרליה שגם אני נעזרתי באתר שלו - פרטים כאן.

מדריך למטייל בניו-זילנד

קצת על ניו-זילנד:

לפני הכל, קצת מידע כללי ובסיסי על ניו-זילנד למי שלא מכיר אותה בכלל. ניו-זילנד מורכבת משני איים גדולים (המכונים בקיצור "האי הצפוני" ו"האי הדרומי"), אי בינוני שנמצא דרומית אליהם ("האי סטיוארט") ועוד מספר איים קטנים יותר. האי הצפוני הוא האי המיושב יותר, בו נמצאת עיר הבירה של ניו-זילנד - וולינגטון והעיר הגדולה במדינה - אוקלנד. בניו-זילנד כולה חיים בערך 5.2 מיליון בני אדם (כ-75 אחוז מהם חיים באי הצפוני), על שטח גדול מאוד (יותר מפי-10 מישראל), מה שהופך אותה לאחת המדינות עם צפיפות האוכלוסין הנמוכות ביותר בעולם! מתחילים להריח את הדימיון לאיסלנד?

ניו-זילנד נחשבת לאחת מפיסות האדמה האחרונות בכדור הארץ שהתגלו ויושבו ע"י בני אדם וזו חלק מהסיבה שהטבע עדיין שולט בה. הראשונים שהגיעו לאיים היו המאורים (Māori), צאצאים של עם פולינזי שהתיישבו במה שכונה בפיהם "ארץ הענן הלבן הארוך" (במאורית: Aotearoa), לפחות 200 שנה לפני שהמקום "התגלה" על ידי האירופאים". השם "זילנד החדשה" ניתן לה ע"י מגלה הארצות ההולנדי אייבל-טסמן שקרא לה על שם מחוז זילנד בהולנד ממנו הוא בא. אייבל טסמן היה האירופאי הראשון שהגיע לאיים ושמו מונצח במקומות רבים בניו-זילנד והפסיפיק, בניהם האי טסמניה באוסטרליה, הים הטסמני שמפריד בין ניו-זילנד לאוסטרליה, ופארק אייבל טסמן (עליו עוד תקראו בהמשך).

ההולנדים לא התיישבו באיים; ההתיישבות האירופאית החלה יותר ממאה שנים מאוחר יותר, עם הגעתו של ג'יימס קוק הבריטי. שנת ויום העצמאות של ניו-זילנד הוא נושא שנוי במחלוקת כי ניו-זילנד הכריזה או קיבלה עצמאות מספר פעמים בהיסטוריה ע"י גורמים שונים. היום הלאומי של ני-זילנד נחגג ב-6 בפברואר, לציון הסכם וואיטנגי שנחתם ב-1840 שבו הוסדרו היחסים בין הבריטים לבין השבטים המאורים ובמסגרתו הוענקה ריבונות על ניו-זילנד לבריטניה. למרות שניו-זילנד היא מונרכיה פרלמנטרית, ראש המדינה של עד היום הוא מלך בריטניה. השפות הרשמיות בניו-זילנד הן אנגלית ומאורית וגם... שפת הסימנים.

ניו-זילנד היא חלק מיבשת "אוקיאניה" שכוללת גם את אוסטרליה וקבוצות איים באוקיאנוס השקט. בשל העובדה שהיא נמצאת בחצי כדור הארץ הדרומי, העונות בה הפוכות מאשר בישראל (כלומר הקיץ בניו-זילנד הוא בין דצמבר לפברואר. ניו-זילנד הייתה מבודדת מהעולם במשך אלפי שנים ולכן ניתן למצוא בה צמחים ובעלי חיים מיוחדים שקיימים רק בה, בניהם הציפור הלאומית (שידועה בחוסר היכולת שלה לעוף) - הקיווי. ניו-זילנד היא מדינה הררית למדי, בעיקר האי הדרומי שלה שבו נמצא רכס "האלפים הדרומיים" שכולל גם את ההר הגבוה ביותר ביבשת, הר קוק (שפסגתו מגיעה לגובה 3,754 מטר) ועוד 18 פסגות נוספות מעל לגובה של 3,000 מטר. האי הצפוני מאופיין בהרי געש ופעילות גיאותרמית ובנופים של גבעות ירוקות. יותר משליש משטחה של ניו-זילנד מוגדר כשמורות טבע, בהם ניתן למצוא צורות נוף מגוונות במיוחד - פיורדים, קרחונים, הרים, הרי געש ואתרים גיאותרמיים (את כל אלו תמצאו גם באיסלנד), וגם יערות גשם וחופים מוזהבים (שאין באיסלנד).

מה שהעלה את איסלנד לתודעה ועל מפת התיירות הם ההתפרצות של הר הגעש אייאפיאטייליוקול בשנת 2010 (שחסמה את השמיים האווירים של כל אירופה לתקופה ארוכה) ואולי גם המשבר הכלכלי של 2008. מה שהביא לניו-זילנד את הבום התיירותי שלא נגמר עד היום הם ללא ספק סדרת סרטי "שר הטבעות". זה לא שניו-זילנד לא הייתה מתויירת גם לפני, אבל בזכות הסרטים והנופים המצולמים בהם אנשים רבים גילו את ניו-זילנד (לא סתם מונה "שר לענייני שר הטבעות" בממשלת ניו-זילנד בזמן צילומי הסרטים). בפירוט המסלול תראו גם התייחסות לכמה אתרי צילום של שר הטבעות שבהם ביקרתי, שהם בהחלט יעדים טובים לביקור גם למי שלא ראה או לא אוהב את הסרטים. בנוסף לנופים המדהימים, ניו-זילנד ידועה גם כמדינה של ספורט אקסטרים (כשהמוכר ביותר הוא הבנג'י שהומצא בניו-זילנד!) ותמצאו בה אינספור אפשרויות לפעילויות מוטרפות יותר או פחות.

עוד פרטיים כלליים על ניו-זילנד:

קידומת טלפון - 64+

חשמל - שקע Type I, מתח 230/240 וולט. יש צורך במתאם.

הפרשי שעות - ניו זילנד מקדימה את ישראל ב-11 שעות.

נהיגה - בניו זילנד הנהיגה בצד שמאל של הכביש.

אופי הטיול:

כפי שציינתי בפתיח - אופי הטיול יכול מאוד להשתנות מאדם לאדם, והוא תלוי גם בזמן שיש לכם לטיול, גם בעונה שבה אתם מגיעים, גם בתקציב שלכם ובעיקר - באופי שלכם; איך אתם אוהבים לטייל, איפה (ואיך) אתם מעדיפים לישון, כמה אתם אוהבים אטרקציות, כמה אתם רוצים ללכת ומה אתם אוהבים לראות ולעשות. כל המידע שאני כותב כאן מבוסס על אופי הטיול הספציפי שאותו אני בחרתי. המאפיינים העיקריים של הטיול שלי: חודש וחצי, רכב שכור, לינה תחת קורת גג, טראק רב יומי אחד בלבד ועוד הרבה מסלולי הליכה יומיים אבל לא כל יום, ימי "ספייר" למנוחה או גמישות, מעט בישול, מעט מאוד אטרקציות וספורט-אקסטרים והרבה נסיעות נופיות.

אופי הטיול שתכננתי בכל אחד מהאיים היה קצת שונה, אפשר להגיד ש"הקרבתי" את סגנון הטיול באי הצפוני למען הטיול באי הדרומי. באי הצפוני עשיתי מסלול פחות גמיש ויותר נמהר (יותר "תיירותי"). הדברים היו יותר מתכוננים מראש לרמות היחסית קטנות (כולל דברים שהוזמנו מראש). הסיבה לכך הייתה להפוך את הביקור באי הדרומי ליותר מרווח ונושם, עם מקומות שבהם ביליתי יותר לילות ברצף מבלי להתקבע מראש על הדברים שאעשה. סה"כ זה עבד לא רע, כמובן שזה גם הודות למזל יחסי שהיה לי עם מזג האוויר. אבל אפילו במסגרת הטיול באי הצפוני - עדיין שהיתי יותר מלילה אחד בכל המקומות שבהם לנתי), מה שאפשר מינימום של גמישות, אבל זה בעיקר נובע מכך שיום נסיעה ממקום לינה אחד לשני הוא לרוב יום שבו אין זמן למסלול או טיול ארוך באזור שאליו מגיעים.

לינה:

אני בחרתי לשלב בין לינה בהוסטלים (כולל בחדרים משותפים) לבין גסטהאוסים ודירות Airbnb (ברוב המקרים בחדרים פרטיים בדירות עם מספר חדרים או בבקתה פרטית חיצונית לבית המארח). לפני שנתיים-שלוש עוד הייתי הולך על המקומות הזולים ביותר וכמעט רק בחדרים משותפים בהוסטלים, אבל בגילי אני הרגשתי שאני צריך קצת יותר פרטיות, כך שרק מדי פעם ישנתי בדורמס.

האם להזמין מראש או תוך כדי? בגדול אפשר להסתדר On the go, אבל לפעמים זה עשוי להביא לנפילה על מקומות יקרים יותר ממה שאתם מצפים כי אלו המקומות היחידים שנשארו פנויים - וזה בעיקר רלוונטי אם אתם מטיילי סולו כמוני או אם המצב הוא הפוך ואתם קבוצה דיי גדולה. לזוגות הכי פשוט למצוא מקומות לינה ברגע האחרון במחירים סבירים לזוג, כי יש גם היצע טוב של דירות Airbnb. אני הלכתי גישה של "הזמן ובטל" - כלומר כן הזמנתי לינה לכל הטיול מראש, אבל הכול עם אופציית ביטול ואפשרות לשינוי במידת הצורך. הייתה לי טבלת טיול שבה גם מצוין מה התאריך האחרון לביטול של כל מקום שהוזמן והייתי במעקב קבוע (זה כמובן לא מתאים למי ש"מעופף" מדי, צריך להיות עם האצבע על הדופק בשיטה הזאת). אגב, בפועל כמעט ולא שיניתי או ביטלתי מקומות לינה, התוכנית הלכה רוב הזמן כמתוכנן והיא נבנתה באופן דיי נכון עם זנבות ואפשרויות גמישות במקומות הנכונים.

טיסות:

ניו זילנד מאוד מאוד (מאוד!) רחוקה. לא ניתן להגיע אליה בטיסה ישירה כמובן, לכן יש צורך לפחות בקונקשן אחד. מחיר סביר לטיסה בשני מקטעים עם קונקשן אחד נסע סביב 1,900-2,200 דולר. אפשר להשיג גם בפחות מזה, אבל לרוב המשמעות תהיה קונקשן ארוך יותר או יותר מקונקשן אחד (למשל, ראיתי גם טיסות דרך אירופה וארה"ב ב-1,500 דולר, אך הן הסתכמו במן טיסה כולל ארוך בהרבה). לפעמים טיסות דווקא לכיוון ההפוך יכולות להוזיל את העלות (למשל טיסה לטורקיה ומשם למזרח הרחוק וכו') -אפשר לשחק עם זה ולהוזיל את המחיר ככל שיש לכם זמן וסבלנות. אישית, בטיול ארוך שכזה ובטיסה ארוכה שכזאת לטעמי שווה לשלם כמה מאות דולרים יותר לטובת נוחות. כמו כן, בטיסה ארוכה ולא פשוטה ואם יש באפשרותכם ללון לילה אחד במלון ביעד הביניים זה יכול מאוד להקל (גיליתי את זה בעל כורחי, מייד אפרט ואסביר).

טיסות נוחות הן לרוב דרך המזרח הרחוק (הונג קונג, בנגקוק, סיאול, סינגפור), או איחוד האמירויות. בטיול שעשיתי בניו זילנד ב-2008 התחלנו בקרייסטצ'רץ' וסיימנו באוקלנד; טסנו עם קטאי פסיפיק מת"א להונג-קונג עם המתנה של 11 שעות ומשם טיסה לאוקלנד וטיסה פנימית קצרה לקרייסטצ'רץ'. בחזור טסנו מקרייסטצ'רץ' ישירות להונג-קונג וטיילנו שם שבוע לפני שחזרנו משם בטיסה ישירה לארץ. כל הטיסות האלו עלו 2000 דולר בערך. את הטיול הנוכחי התחלתי באוקלנד וסיימתי בקרייסטצ'רץ . גם הפעם הזמנתי טיסה עם קטאי פסיפיק ואייר ניו זילנד לאוקלנד דרך הונג קונג עם המתנה של 11 שעות, ובחזור מקרייסטצ'רץ' לת"א דרך הונג קונג עם המתנה של 4 שעות. המחיר הכולל - 1,950 דולר.

בפועל בשל מלחמת חרבות ברזל בוטלו הטיסות של כל החברות הזרות מת"א מה שהוביל לביטול הטיסות שהזמנתי ברגע האחרון. ראיתי טיסות במחירים טובים דרך ארה"ב אבל הן ארכו הרבה יותר זמן ולא יכולתי להאריך את זמן הטיול שלי, החלטתי שאני מעדיף לשלם יותר. יצא בסופו של דבר שטסתי מהארץ עם אלעל לבנגקוק (עם חצי יום ולילה קונקשן בעיר) ומשם עם קטאי פסיפיק לאוקלנד דרך הונג קונג עם המתנה של 9:30 שעות בהונג קונג). בחזור מקרייסטצ'רץ' להונג-קונג עם לילה וחצי יום המתנה, ואז טיסה לבנגקוק, המתנה של 4 שעות וטיסה מבנגקוק לארץ עם אלעל. המחיר היה 600 דולר יותר מהכרטיס המקורי שלי, אבל זו הטיסה שביזבזה לי הכי פחות זמן לעומת הטיסה המקורית והחלטתי ללכת על זה. כמובן שזה מאוד לא אידלאלי, אבל כן למדתי מזה דבר אחד חשוב - חלוקת הטיסות היא נכס ולא נטל. חצי היום והלילה שעשיתי בבנגקוק בדרך הלוך היה דבר חיובי מאוד - גם ראיתי קצת את בנגקוק (שבה לא ביקרתי לפני) וגם העובדה שישנתי כמו שצריך על מיטה נורמלית הפך את כל הטיסות להרבה יותר קלות ונעימות (ובנגקוק עיר זולה מאוד). גם הלילה בהונג קונג בחזור הקל מאוד, אם כי הונג-קונג עיר יקרה בניגוד לבנגקוק. שורה תחתונה: אם יש לכם אפשרות להעביר לילה שלם או אפילו יום-יומיים בעיר ביניים - קחו את זה כיתרון ולא כחיסרון, ואם זה מוזיל עלויות אפילו יותר טוב.

רכב/ התניידות:

בטיול הקודם שלי בניו זילנד טיילתי עם עוד 3 אנשים והיינו באי 3 חודשים שלמים - במצב כזה רכישת רכב תהיה בחירה טובה ומשתלמת. הפעם הטיול שלי היה מצומצם יותר בזמן, לא קצר, אבל גם לא כזה שמאפשר לבזבז זמן על המנהלות של רכישת רכב (מה גם שטיילתי לבד). שימוש בלעדי בתחבורה ציבורית הוא אפשרי, אבל בשבילי זו לא הייתה אופציה כי אני אוהב מאוד את הנסיעות, את החופש לעצור היכן שמתחשק לי ולהגיע למקומות שלא נגישים בתחבורה ציבורית. טרמפים גם פחות התאימו לאופי הטיול שלי, אם כי זה גם אפשרי בהחלט למי שיש לו אקסטרה זמן. אז נותרתי עם האופציה הכי הגיונית אבל גם הכי יקרה - השכרת רכב. כמובן שקיימת האופציה המאוד פופולארית של השכרת קרוואן או קמפר - שזה משהו שלי אישית פחות התאים (גם כמטייל סולו וגם בכלל), כך שלצערי אין לי מידע מספק בנושא הזה. לאופי הטיול שלי התאים רכב פשוט ביותר, ורכב כזה יתאים לרוב הטיולים הממוצעים בניו-זילנד.

לאחר סקר שוק מאוד מקיף, קריאת מאות ביקורות ואינסוף התלבטויות - בחרתי לשכור רכב בחברת APEX (הרכב שהשכרתי - טויוטה קורולה, אחד הרכבים הכי נפוצים בניו בחרות ההשכרה בנ"ז). לפני כן שקלתי את חברת Oemega שלה היו את הדילים הכי זולים בפער ניכר מכל המתחרות. למרות שהביקורת על החברה דיי חיוביות, הדילים הזולים שלהם הם לרכבים מאוד ישנים (ראיתי אפילו הצעות לדגמים מ-2009) ואין התחייבות על דגם הרכב. החלטתי לא לקחת סיכון עד רכב ישן ולכן הלכתי עם חברת Apex שהמחירים שלה בשקלול הסופי היו הטובים ביותר לטיול שלי (והמחיר כלל גם את כרטיס המעבורת בין האיים עם הרכב). כמובן שבחרתי את כיסוי ביטוחי מלא, זה לא משהו שאני מתפשר עליו אף פעם בשום מקום בעולם; וזה הוכיח את עצמו כי גם דפקתי קצת את הרכב - ובעת ההחזרה נשאלתי כמה שאלות ומילאתי טופס, אבל לא התבקשתי לשלם דבר.

כדאי מאוד לעשות סקר שוק רציני לפני שבוחרים - כי המחירים משתנים בהתאם לעונה, לתאריכים ולנקודת האיסוף וההחזרה של הרכב (יש חברות שיתנו הנחות אם התאריך שלכם חופף לתאריך שבו החברה רוצה להעביר רכב מנקודה מסוימת לנקודה אחרת). היא לכך ובהתאם לזאת כדאי מאוד לבדוק גם אפשרות של החלפת הרכב וחברת ההשכרה כשעוברים מאי אחד לשני - זה קצת כאב ראש לבדוק את כל האפשרויות אבל זה יכול להוזיל מאוד עלויות. עוד טיפ קטן - אם יש לכם טיול ארוך שווה לנסות לשלוח מייל לחברת ההשכרה, להיות קצת חוצפנים ולבקש הנחה. אני שיחקתי על היותי מטייל יחיד וזה עבד וקיבלתי הוזלה של כמה מאות שקלים.

מעבורות - אם אתם מטיילים בשני האיים (כמו הטיול המתואר כאן), יש צורך לעבור בין האיים בטיסה או במעבורת. אם מטיילים עם רכב, כפי שציינתי ניתן להחזיר את הרכב, לקחת טיסה פנימית לאי השני ולהשכיר רכב מחדש. כמובן שהאופציה הנוחה יותר היא לעבור בין האיים במעבורת יחד עם הרכב. יש 2 חברות של מעבורות: Blue bridge או Interislander. ההבדלים הם בעיקר בשעות - ודאו מה יותר מתאים לכם לתוכנית המסלול. חשוב להזמין את הכרטיסים מראש, בעיקר אם אתם מעבירים רכב בין האיים, כי הביקוש גדול. זמן השיט סביב 3.5 שעות.

מזג אוויר:

אחת מנקודות הדמיון בין איסלנד לניו זילנד היא העובדה שמזג האוויר מאוד לא צפוי ויכול להשתנות במהירות ובלי התרעה מראש; זה אומר שבשורה התחתונה בניו זילנד, כמו באיסלנד, צריך להיות ערוכים לכל תנאי מזג האוויר. ועם זאת יש הבדלים משמעותיים בין המדינות בכל הנוגע למזג האוויר; קודם כל, ניו-זילנד היא מדינה הרבה יותר גדולה מאיסלנד ויש הבדלים בין אזורים שונים במדינה. טווח הטמפרטורות בניו-זילנד הרבה יותר רחב. אם באיסלנד מזג האוויר נע בין קריר לקר מאוד ולעיתים רחוקות יותר נעים או קצת חמים, בניו-זילנד בקיץ יכול להיות גם ממש חם.

השמש בניו-זילנד חזקה במיוחד (ואני אומר מניסיון כואב), גם בשל החור באוזון שנסגר ונפתח מחדש וגם בשל האוויר הנקי. קרם הגנה במספר הגבוה ביותר הוא בגדר ציוד חובה ויש ימים שכדאי למרחוק יותר מפעם אחת ביום ואפילו 3 פעמים ביום. מהצד השני, ניו-זילנד גם הרבה יותר גשומה מאיסלנד (או יותר נכון, אזורים מסוימים בניו-זילנד - בעיקר אזור טראנאקי, פיורדלנד והחוף המערבי של האי הדרומי. ציוד אטום גשם קריטי בניו-זילנד אפילו יותר מאשר בניו זילנד, ובמקביל גם בגד ים, כפכפים וגופיות (ולא רק בשביל מעיינות חמים אלא גם לים, מה שבאיסלנד אי אפשר לחלום עליו אפילו). במקביל, ישנם מקומות שיכולים להיות מאוד קרים, בעיקר בהרים הגבוהים ובטראקים - במקומות אלו אפשר לראות לעיתים שלג יורד גם בקיץ (זכרו שההרים בניו זילנד גבוהים יותר מאשר באיסלנד), כך שאם אתם מתכננים להגיע לאזורים כאלו כדאי לקחת זאת בחשבון.

טראקים:

ניו-זילנד היא גן עדן לטראקים ומסלולים הליכה, גם רב יומיים וגם מסלולי יום או הליכות קצרות. הטראקים במדינה ברובם מסומנים, ברורים ומתוחזקים היטב על ידי מחלקת השימור של ניו-זילנד (Department of Conservation) או בקיצור DOC. זוהי המקבילה של ניו-זילנד לחברה להגנת הטבע, אך היא הרבה יותר גדולה וחזקה. בכל עיר או עיירה מרכזית הסמוכה לפארק לאומי או שמורת טבע, תמצאו משרד של-DOC שבו נציגים שיעזרו לכם עם בחירת מסלול הליכה מתאים, מידע על מזג האוויר והגעה למסלולים, ציוד והזמנות ועוד. אם אתם רוצים להישאר גמישים ולהחליט על מסלולים בזמן אמת, ביקור במשרד ה-DOC הוא נקודת התחלה טובה לכל אזור שבו תהיו. ברוב הסניפים יש גם מעין מיני-מוזיאון עם מידע על האזור, בעלי החיים והצמחייה בו וכו'. ה-DOC אחראים גם על תפעול בקתות ההרים בטראקים השייכים להם (בניהם כל ה-Great walks*). באתר של DOC תוכלו למצוא מפה עם מידע על מאות מסלולים ברחבי ניו זילנד - לחצו כאן. דרך נוספת לקבל מידע על מסלולים, אטרקציות (כולל הזמנה), תחבורה ומידע על האזור שבו נמצאים, הם סניפי i-site - מרכזי המידע הרשמיים של משרד התיירות הניו זילנדי המצויים ברחבי המדינה.

ה-Great walks הם כינוי לעשרה טראקים פופולאריים ברחבי ניו זילנד המתוחזקים היטב ע"י DOC. בין הטראקים האלו ניתן למנות את טראק מילפורד, טראק רוטברן, טונגרירו נורט'רן סירקיט, אייבל טזמן, טראק קפלר ועוד. לטראקים האלה יש מערכת הזמנת בקתות נפרדת משאר הטראקים בניו זילנד (ולטראק מילפורד ספציפית יש מערכת הזמנות ספציפית) וכדאי תמיד להזמין מראש כי הטראקים מאוד מבוקשים. למרות הפרסטיז' שלהם חשוב לציין שאלו לא בהכרח הטראקים הכי יפים בניו-זילנד. שווה לנסות להירשם לפחות לאחד מהם, אבל אם לא הצלחתם ממש לא נורא, יש עוד המון טראקים פחות מוכרים שווים בכל האזורים של ניו-זילנד. מידע מלא על טראק המילפורד ומידע על טראק רוטברן ואייבל טזמן תמצאו בפירוט המסלול. למידע והזמנות ל-Great walks - לחצו כאן.

הכנות כלליות ומידע חיוני:

ויזה - תיירים ישראלים לא צריכים ויזה כדי לטייל בניו זילנד עד שלושה חודשים. עם זאת, חובה למלא טופס אלקטרוני על מנת לקבל אשרת כניסה. ברוב המוחלט של המקרים ניתנת אשרה והתשובה מתקבלת תוך יום או יומיים (רשמית - 72 שעות). מחיר בקשת האשרה הוא בין 17 ל-23 דולר ניו זילנדי, יש לצרף צילום דרכון ותמונת פנים ברורה. כדאי למלא את הטופס זמן רב מראש. את הטופס אפשר למלא באפליקצית NZeTA או באתר האינטרנט.

כניסה למדינה - בשל הטבע הייחודי והמערך האקולוגי העדין של המדינה, ניו זילנד מחמירה מאוד במה נכנס למדינה ומה לא. אסור להכניס פירות, ירקות, צמחים, זרעים וכו' וכמובן גם לא סמים. מוצרים מסוימים ניתן להכניס אך יש צורך להצהיר על כך. בעת הנחיתה תצטרכו למלא טופס הצהרת כניסה למדינה (לפעמים מחולק כבר במטוס), בלי ההצהרה אי אפשר להיכנס למדינה. כדי להקטין את הסיכויים לעיכוב ובדיקות (שיכולים להתפתח גם לביקורת ארוכה של רשות ההגירה שקופצים על ההזדמנות) - כדאי להגיע נקיים, עם בגדים וציוד נקי, נעליים נקיות ועם נראות כללית נקייה שלא תגרום לאנשים בשדה התעופה להתביית דווקא עליכם. מומלץ להכיר מראש מה ההגבלות הקיימות - ראו כאן.

כסף - המטבע של ניו זילנד הוא דולר ניו זילנדי (דנ"ז). דולר ניו-זילנד אחד שווה בערך 2.3 ש"ח וניתן להשיגו גם בארץ. ברוב המוחלט של המקומות בניו זילנד אפשר לשלם באשראי אבל כדאי שיהיה קצת מזומן בעיקר להוצאות קטנות. נקודה חשובה לגבי אשראי - וודאו שמסגרת האשראי שלכם מספיקה לטיול. בגלל שמדובר בטיול ארוך עם הוצאות לא קטנות עניין המסגרת יכול להיות בעייתי מאוד. לדוגמא - בחרת השכרת הרכב לא קיבלו תשלום מראש, לא אפשרו לחלק תשלומים בין כמה כרטיסים ולא אפשרו לשלם במזומן. המשמעות היא שהטיול התחיל בהוצאה עצומה (שהיא הגדולה ביותר בטיול כולו) שאכלה לי את כל מסגרת האשראי להמשך הטיול והייתי חייב להגדיל אותו. כדאי תמיד גם שיהיה כרטיס אשראי נוסף (אפילו אם מסגרת האשראי שלכם גדולה).

תקשורת - לאחר בדיקה שעשיתי הגעתי למסקנה שחבילות הסים של Spark הכי עונים על הצרכים שלי מבחינת נפח גלישה ומחיר. גם מבחינת הקליטה הוא עושה את העבודה מצויין (ישנם הרבה מקומות בניו-זילנד, בעיקר בטראקים, שאין בהם קליטה בשום טלפון סלולרי). כל החבילות תקפות לשלושה חודשים. החבילות המוצעות: 29$ (2 ג'יגה), 49$ (10 ג'יגה) ו-79$ (50 ג'יגה). כל החבילות כוללות גם 200 דקות שיחה בתןך ניו זילנד (מלבד חבילת ה-79 שבה אין הגבלה על דקות), וישנם גם דקות שיחה בינלאומיות למדינות מסוימות, אך ישראל לא אחת מהן אז זה לא רלוונטי (שיחות כאלו כמובן אפשר לעשות דרך וואטצאפ בלי שום בעיה). אני לקחתי את החבילה של ה-49$ שהספיקה לי לי לטיול של חודש וחצי. אמנם זה היה קצת גבולי אבל אני צרכן אינטרנט גדול (מעל הממוצע), ולרוב המטיילים באותו סדר גודל של זמן החבילה הזאת תספיק בהחלט. אם אתם מטיילים זמן רב יותר (ובעיקר אם אתם מנצלים את כל שלושת החודשים של הויזה בניו זילנד) - לכו על ה-79$. החבילה הזולה לדעתי כלל לא רלוונטית לטיולים בניו זילנד, אלא אם הגעתם לממש מעט זמן. את הסים אפשר לרכוש בשדה התעופה כשנוחתים. לצפייה בחבילות המטיילים של Spark - לחצו כאן.

  תקציר המסלול

ככה נראתה חלוקת הלילות שלי בפועל (שנותרה כמעט זהה לזו שתוכננה מראש):

האי הצפוני

אוקלנד- 2 לילות

רוטורואה -2 לילות

טונגרירו - 2 לילות

טראנאקי - 2 לילות

וולינגטון - 1 לילות

האי הדרומי

מלבורו -2 לילות

מוטואקה - 3 לילות

נלסון לייקס - 2 לילות

ריפטון - 1 לילה

ארת'ור פאס - 2 לילות

פוקס גליישר -2 לילות

וואנקה - 4 לילות

קווינסטאון/גלנורקי - 4 לילות

טה אנאו (הכנות ליציאה לטראק מילפורד) - 1 לילה

טראק מילפורד - 3 לילות

טה אנאו (כולל חזרה ממילפורד) - 5 לילות

הר קוק - 2 לילות

טקאפו (פיירליי) - 1 לילה

מאונט סאמרס - 1 לילה

חצי האי בנקס - 1 לילה

כרייסטצ'רץ' - 2 לילות

סיפור דרך ופירוט מסלול מלא

האי הצפוני Te Ika-a-Māui

יום 1 - נחיתה באוקלנד:

ההתנסות שלי מהטיסה הקודמת לניו זילנד הייתה דיי קשה, אני זוכר שהייתי עייף בצורה קיצונית (בין היתר התרגשות שמנעה ממני לישון) ועם ג'ט לג חריף והגוף שלי היה זקוק לכמה ימים כדי להתאקלם. לכן תכננתי מראש לעשות לא פחות מ-4 לילות ו-3 ימים וחצי ימים באוקלנד, שלכאורה נראים כמו "בזבוז זמן" אבל היו אמורים להעניק לי גם זמן מנוחה והתארגנות, גם אפשרות להנות קצת מחיי הלילה של העיר וגם לראות קצת מעבר למרכז העיר. ברשימת המקומות האופציונליים סימנתי לעצמי את פארק שייקספיר (Shakespear Regional Park), אזור Devonport ואולי ביקור באחד האיים מול אוקלנד (בדגש על האי Waiheke והאי/הר הגעש Rangitoto שהוא אחד מצורות הנוף המזוהות ביותר עם העיר.

בשל ביטול הטיסות בשל מלחמת חרבות ברזל נאלצתי לקצר במעט את תחילת הטיול ונותרתי עם 2 לילות ויום מלא אחד בלבד באוקלנד. למרבה המזל הטיסות עברו חלק יותר מהפעם הקודמת (בין היתר בשל לילה בבנגקוק עם שינה טובה) - הגעתי לדירת ה-Airbnb במרכז העיר בשעות אחה"צ ולאחר אוכל ומקלחת ישר הלכתי לישון לכמעט 12 שעות - הדרך הכי מדויקת להתחיל טיול בניו-זילנד לאחר מיליון שעות טיסה.

יום 2 - אוקלנד:

אמנם היה לי רק יום אחד לטייל בעיר, אבל בגלל שקמתי מוקדם והייתי רענן - ניצלתי אותו עד תום וחרשתי את העיר רגלית (בדיעבד התברר לי שהלכתי מספר קילומטרים שלא בייש טראקים ארוכים שעשיתי בטיול הזה). בין היתר הלכתי ברחוב המרכזי של העיר - רחוב Queen והרחובות המקבילים וביקרתי בכל האתרים המרכזיים של מרכז העיר - כיכרAotea Square, מגדל Sky Tower (אם כי הפעם ויתרתי לעלות למעלה), אזור נמל אוקלנד ומרינת Viaduct. עברתי גם בשניים מפארקים הציבוריים העיקריים במרכז העיר; פארק Albert ו-Auckland Domain.

משם לקחתי אוטובוס אל הר הגעש הכבוי - הר עדן (Mount Eden) שממנו יש תצפית יפה על העיר ואז המשכתי באוטובוס נוסף אל Cornwall Park שבתחומו נמצאת גם הגבעה המפורסמת One Tree Hill. בעיני הביקור בפארק הזה היה שיא היום, הוא ענק ויפיפה ויש בו מלא כבשים (ואז גם ירד לי האסימון שאני בפאקינג ניו-זילנד ואפילו בלי לצאת מהעיר רואים כבשים). בדיעבד היה מוגזם לעשות את כל הקילומטרז' הזה ביום הראשון (וזה גם היה יום חם ושמשי והתחלתי את הטיול עם עור שרוף) - אני לא באמת ממליץ לעשות כל כך הרבה ביום אחד, זה פשוט היה ה-FOMO שנגרם בשל קיצור הזמן שלי באוקלנד.

יום 3 - אוקלנד-הוביטון-רוטורואה:

אספתי את הרכב בשעה 12:00 ויצאתי מייד לנסיעה של 3 שעות אל אתר הצילומים של שר הטבעות - הוביטון (Hobbiton™ Movie Set). הכניסה לאתר הצילומים אפשרי רק בסיור מאורגן (ישנם מספר סוגים שחלקם כוללים גם ארוחות) וחשוב להזמין מקום מראש כי זה נחטף. ביקרתי כאן ב-2008 כשהמקום לא היה מעוצב עד כדי כך, וכל "מחילות ההוביטים" היו רק דיקטים לבנים מעץ. המקום שופץ מחדש לצורך צילומי "ההוביט" ולאחר מכן הפך לאתר תיירות מסודר ומושקע יותר והחוויה כעת הייתה אחרת לגמרי. זה אמנם מקום תיירותי לאללה אבל חמוד ומקסים - עשו עבודה מאוד מרשימה בלהפוך את המקום למציאותי מאוד. לדעתי גם מי שלא חובב שר הטבעות עדיין מאוד ייהנה (מה שכן, הסיור קצת נמהר מדי לטעמי - אבל לא שהייתי מופתע מזה). הנסיעה למקום יפה גם היא, בין גבעות ירוקות מלאות כבשים. משם המשכתי ללינה בעיר רוטורואה.

יום 4 - רוטורואה:

היום כולו הוקדש לאזור רוטורואה - הבירה הגיאותרמית של ניו זילנד. באזור ישנם מספר אתרים גיאותרמיים שבהם ניתן לבקר - הכניסה לגדולים והמרשימים שבהם היא בתשלום (והמחיר לא זול בכלל בשביל כניסה לאתר טבע), לכן כדאי לבחור אחד. אני בחרתי את העמק הוולקני Waimangu שכשמו כן הוא - עמק שבו תופעות גיאותרמיות צבעוניות רבות, שכולו נראה כמו יער שעולה בעשן. המקום היה מוצלח מאוד ואני בהחלט ממליץ עליו. כרטיס הכניסה כולל אוטובוס חזרה לנקודת ההתחלה מאחת מהתחנות שלאורך העמק. בביקורי הקודם בניו זילנד ביקרתי באתר הגיאותרמי Wai-o-Tapu שגם אותו אני זוכר מאוד לטובה. אתר פופולארי נוסף הוא Te Puia שנמצא ממש בפאתי העיר רוטורואה - אבל שמעתי שהוא מאכזב לעומת האחרים. היתרון של Te Puia ו-Wai-o-Tapu הוא שניתן לראות בהם גייזר. כאיסלנדופיל גייזרים כבר לא מאוד מרגשים אותי, לכן Waimangu הייתה בחירה מצוינת בשבילי.

משם המשכתי לשכשוך בנהר החם ב-Kerosene Creek. מוצלח מאוד ומומלץ מאוד! עזבו אתכם מאתרי הספא בתשלום, המעיינות החמים הטבעיים האלו בחינם ויש בהם מקום למלא אנשים בלי להצטופף - והמים מדהימים! אחה"צ הסתובבתי ב-Kuirau Park שהוא הפארק הציבורי של העיר רוטורואה, אבל גם הוא פארק גיאותרמי (חינמי) וזה מאוד מגניב ומרגש לראות את כל הפעילות הוולקנית הזאת מתרחשת בתוך העיר. בערב עוד הספקתי לבקר בגני Government Gardens שנמצאים מחוץ למבנה המרשים והמיוחד של מוזיאון רוטורואה (Te Whare Taonga o Te Arawa) שבהחלט שווים הצצה מבחוץ לפחות.

יום 5 - רוטורואה - טאופו - טונגרירו (National Park):

היום יועד בעיקר לנסיעה ומנוחה לקראת יציאה לטראק טונגרירו קרוסינג מוקדם בבוקר הבא. לפני שעזבתי את אזור רוטורואה נסעתי בדרך הנופית את אזור האגם הכחול, האגם הירוק ואגם Tarawera. יש מספר מסלולים ונקודות תצפית באזור והדרך דיי נופית, אבל הרגיש לי קצת בזבוז זמן הכניסה לאזור הזה. מה שכן, ניתן לקחת ווטר-טקסי שחוצה את האגם למספר מסלולים ויעדים שווים, כולל Tarawera Falls והמעיינות החמים והחוף הגיאותרמי - Wairua Stream. במקור תכננתי להגיע למעיינות, אבל קמתי מאוחר וזה לא הסתדר לי עם הזמנים, אבל למי שמעוניין ניתן למצוא פרטים ולהזמין מקום כאן.

התחלתי לנסוע לכיוון העיירה/אגם טאופו ובדרך עצרתי בבריכה גיאותרמית אחרת בשם Butcher's Pool. הבריכה הייתה ריקה לגמרי מאדם והייתה נראית חמודה ומזמינה מאוד מבחוץ, אבל המים היו מאוד מלוכלכים אז ויתרתי, אבל עשיתי פיקניק קטן על הדשא ליד הבריכה. לא יודע מי אחראי עליה אבל אם היו מנקים אותה לעיתים יותר קרובות זה היה יכול להיות מקום מוצלח מאוד. המשכתי לטאופו (Taupu), הלכתי קצת בטיילת על שפת האגם (הגדול ביותר בניו זילנד) ואכלתי ארוחה טובה באחת המסעדות בעיירה. טאופו היא בירת האקסטרים של האי הצפוני עם אפשרות לצניחה חופשית וסוגים שונים של ספורט אתגרי או ספורט ימי, וגם בסביבתה יש כמה אתרי טבע גיאותרמיים. לצערי לא היה לי זמן לאף אחד מהדברים האלו (ידעתי את זה מראש) כי הייתי חייב להמשיך, להצטייד ולהתארגן לטראק מחר וללכת לישון בשעה סבירה. לנתי בכפר National Park הסמוך לפארק הלאומי טונגרירו, עם כמה עצירות לתמונה על כביש 47 שעובר על הגבול הצפון-מערבי של השמורה.

יום 6 - טונגרירו קרוסינג:

היום יצאתי למסלול היום הפופולארי ביותר בניו-זילנד - Tongariro Alpine Crossing. הטראק חוצה את הפארק הלאומי טונגרירו בחלק הכי יפה שלו - במעבר ההרים שבין הר הגעש טונגרירו להר הגעש Ngauruhoe. הנופים שרואים בדרך הם גם נופים אלפיניים וגם מדבריות וולקניות עם פעילות גיאותרמית ואגמי קריסטל בצבעי טורקיז וירוק. מסלול יפה ומעניין ששווה מאוד לעשות.

זה היה המסלול הרציני הראשון שעשיתי בטיול וזה דיי מאתגר לפתוח איתו למי שמגיע לא בכושר מהארץ. החלק הקשה ביותר במסלול הוא האורך שלו (סביב 7-8 שעות, כמעט 20 ק"מ) ויש בו גם כמה עליות משמעותיות וירידה מעיקה בחצי השני שלו. בנוסף, המסלול נמצא באזור אלפיני גבוה ומזג האוויר יכול לאתגר אפילו אם זה לא נראה ככה בהתחלה. אני עשיתי את המסלול ביום שמשי ויפה, ועדיין בקטע העלייה האחרון היו רוחות מטורפות שהקשו על ההליכה. לא צריך להיות מטיילים מנוסים במיוחד כדי לעשות את הטראק, אבל כן כדאי לבוא בכושר וכמובן לקחת בחשבון את מזג האוויר, ואם צפוי מזג אוויר בעייתי לשקול להימנע (ואפילו להסתובב חזרה במקרה שמרגישים שמזג האוויר מקשה עליכם במהלך המסלול - ישנו שילוט המזהיר על אזורים בעיתיים במסלול בטרם נכנסים אליהם).

הגעה לטראק: המסלול מתחיל ב-Mangatepopo Car Park ומסתיים ב-Ketetahi Road (אפשר לעשות את המסלול גם בכיוון ההפוך במידה ויש לכם 2 רכבים, אבל זה פחות מומלץ). יש חברות שאטלים שונות שיוצאות מיישובים שונים סביב הפארק הלאומי טונגרירו (וגם מיעדים רחוקים יותר כמו טאופו), וישנם גם שאטלים מהחנייה בסוף המסלול חזרה לתחילתו לאלו שרוצים שהרכב יחכה להם בסוף היום (אני לא ממליץ ממש על האופציה הזו כי החנייה בסוך המסלול נמצאת במרחק הליכה נוספת מנקודת הסיום של הטראק והחנייה בתשלום. אני יצאתי מהכפר National Park, השאטל אסף אותי ישר מההוסטל והחזיר אותי אליו, את הרכב השארתי שם - זו הייתה בחירה מאוד טובה ונוחה. השאטל יצא בשעה 7:15 (יש שאטל גם ב 8:30) והגיע בערך ב-8:00 לתחילת הטראק. השאטל האחרון בחזרה ליישוים יוצא ב-17:30 מסוף הטראק. המחיר למבוגר הלוך-חזור: 55 דולר נ"ז. הזמנת השאטל כאן. *המחיר והקישור להזמנה מתייחסים לשאטלים מהכפר נשיונל פארק בלבד.

יום 7 - טונגרירו - Forgotten World Highway - טראנאקי:

את החצי הראשון של היום העברתי בזמן נוסף בפארק הלאומי טונגרירו. הייתי גמור מהטראק של אתמול אז לקחתי דברים באיזי, ללא הליכות רציניות, רק צעידות קלות וקצרות. היו לי הרבה מקומות מעניינים שסימנתי לעצמי באזור שלצערי לא היה לי זמן אליהם או שדרשו הליכות קצת יותר ארוכות; אם יש לכם את הזמן אני חושב שיום-יומיים נוספים באזור מומלצים מאוד ויאפשרו לראות גם את הצדדים הפחות מוכרים של טונגרירו. אני ביקרתי רק באזור הכפר Whakapapa שבו גם נמצא מרכז המבקרים טונגרירו. עצרתי במפל Tawhai Falls ועשיתי מסלול הליכה קצרצר וקל בשם Ridge Track שממנו תצפית יפה על ההר החרוטי Ngauruhoe והר Ruapehu (ההר הגבוה ביותר באי הצפוני). המשכתי בכביש העולה לאתר הסקי של רופאהו שכמובן לא היה פעיל בתקופה הזו של השנה, אבל קיוויתי שיהיה ממנו נוף יפה, אבל זה היה בזבוז זמן מוחלט, אין ממש מה לראות שם. ירדתי חזרה לכפר ווקאפאפה, קניתי קפה טו-גו בעגלת קפה צמודה לכביש וישבתי למנוחה של שעה במדשאה הכיפית מול המבנה המפואר Chateau Tongariro.

התחלתי את הנסיעה לכיוון טראנאקי, אבל לא בדרך הישירה והקצרה אלא בדרך ארוכה בהרבה - הדרך הנופית הקרויה Forgotten World Highway (כביש 43). הכביש מתחיל בעיירה Taumarunui ועובר באזור הצפון מערבי של מחוז Whanganui באזור מלא גבעות ירוקות ויערות. זה כביש מפותל מאוד שחלקים גדולים ממנו הן דרך עפר, הוא עובר דרך כפרים קטנים ומבודדים עם היסטוריה ותרבות מעניינת (המעניין שבהם הוא Whangamōmona). למי שיש זמן אמליץ להעביר יום שלם באזור ולהיכנס גם לדרכים שיוצאות מהדרך הראשית לאתרי טבע ומסלולים שונים (כמו למשל מפל Mount Damper Falls). לי היה זמן רק לנסיעה עצמה ובשלב מסוים מזג האוויר התהפך עלי והפך לגשום, אבל זה התאים לי כי אני אוהב נסיעות נופיות ויש הרבה נקודות תצפית בדרך. לנתי בדירה משותפת בעיירה Inglewood, קרוב מאוד לעיר New Plymouth במחוז טראנאקי.

יום 8 - טראנאקי:

זה היה יום מוזר שהיה מיועד לפארק אגמונט/טראנאקי (Egmont National Park). היום היה מוזר ונמרח והתבזבז במידה רבה. הר טרנאקי הוא הר געש מרשים עם מראה חרוטי קלאסי מושלם. ב-2008 עליתי לפסגה שלו וגם עשיתי מסלול חלקי סביבו (אל Holly hut) - וזה היה מעולה. הפעם טיפוס לא היה אפשרי בכל מקרה כי פסגת ההר עוד הייתה מושלגת למדי. המסלול העיקרי שתכננתי לעשות הוא מסלול Mangorei Track אל-Pouakai Tarns - שהוט מעין אגם קטן למרגלות ההר שבו ניתן לראות שיקוף מרהיב של ההר. זה מסלול שאמור לקחת שעה וחצי-שעתיים לכיוון. אך מהבוקר ההר היה מכוסה לגמרי במעטה עבה של עננים מה שהפך את המסלול למיותר.

התחלתי את היום בנסיעה ל-Lake Mangamahoe Lookout - תצפית על ההר מפארק נחמד שבו אגם. ההר היה בלתי נראה לחלוטין, ומשם מרחתי אל הזמן בהמתנה לשיפור במזג האוויר (לא רציתי להתרחק מדי מנקודת ההתחלה של המסלול כי בשלב הזה עוד לא ויתרתי עליו, העננים היו מתעתעים). נסעתי אל מרכז המבקרים העיקרי של טראנקי North Egmon Visitor Centre והלכתי שם קצת למרגלות ההר, עדיין מבלי לראות אותו באמת, ואז התייאשתי ונסעתי אל העיר ניו-פלימות'.

התחלתי בהחלה בחלק מהטיילת של העיר New Plymouth Coastal Walkway ונסעתי גם לחוף Ngamotu Beach ותצפית על סלע Paritutu Rock. את המשך היום שנשאר העברתי בפארק הציבורי היפה של העיר - Pukekura Park שביום פחות מעונן גם ממנו רואים היטב את טראנאקי. רק לקראת השקיעה, כשהייתי בדרך חזרה לדירה, הר טראנאקי נגלה אלי מבין העננים לכמה דקות בודדות. חשוב לקחת בחשבון שאזור טרנאקי נחשב לאחד הגשומים (ועל כן המעוננים) ביותר בניו זילנד, ובאי הצפוני, כך שהמצב הזה שההר מכוסה בעננים הוא מצב שקורה לעיתים קרובות. לכן למי שחשוב לו להנות מהפאר והיופי של ההר מאוד מומלץ להעביר באזור יותר מיום אחד (שלי לא היה לצערי).

יום 9 - טראנקי-וולינגטון:

החצי הראשון של היום הוקדש לנסיעה ארוכה לוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד. עצירה בודדת עשיתי בעיירה וואנגנוי וממנה גם עשיתי נסיעה קצרה לתצפית ב-Aramoana viewpoint, שממנה מתחילה דרך נופית לאורך נהר הוואנגנוי (הנהר השלישי באורכו בניו-זילנד). זו דרך יפיפיה ואזור עם המון מסלולים, אטרקציות, כפרים קטנים עם היסטוריה ותרבות מאורית (כולל כפר בשם Jerusalem) וטראק-השיט Whanganui Journey (שניתן לעשות באופן מלא או חלקי על קנו או קיאק). את כל אלו עשיתי ב 2008 ולצערי הפעם לא היה לי זמן ונאלצתי להסתפק בהצצה מנקודת התצפית, אך אני בהחלט ממליץ להקדיש זמן נוסף לאזור.

המשכתי לוולינגטון והתחלתי מתצפית על העיר מ-Mount Victoria Lookout. לאחר מכן המשכתי ירדתי והסתובבתי רגלית במרכז העיר: בניין הפרלמנט (ה-Beehive), כיכר Civic Square ומוזיאון Te Papa. וולינגטון בעיני לא מעניינת במיוחד ובמקביל התחלתי להרגיש לא טוב, מה שהיה תחילתה של שפעת כלשהי שישבה עלי בשלושת הימים הבאים. חצי היום בוולינגטון בהחלט היה מספיק בשבילי.

 האי הדרומי - Te Waka a Māui

יום 10 - מעבורת לאי הדרומי: וולינגטון-פיקטון

השפעת שהתחילה אתמול החריפה מאוד וקמתי מאוד חולה. למרבה המזל זה היה בעיקר יום מעבר בין האי הצפוני לאי הדרומי במעבורת. המעבורת יוצאת מנמל וולינגטון ושטה לאי הדרומי דרך מיצר קוק ומגיעה לעיירה פיקטון (Picton), או כמובן בכיוון ההפוך. הכרטיס למעבורת היה כלול במחיר השכרת הרכב ב-APEX והזמנתי אותו מזמן יחד עם הזמנת הרכב (אך זמן המעבורת ניתן לשינוי). במידה ואתם צריכים להזמין כרטיס עצמאית - יש 2 חברות של מעבורות: Blue bridge או Interislander. ההבדלים הם בעיקר בשעות - ודאו מה יותר מתאים לכם לתוכנית המסלול. חשוב להזמין את הכרטיסים מראש, בעיקר אם אתם מעבירים רכב בין האיים, כי הביקוש גדול. זמן השיט סביב 3.5 שעות.

כשהגעתי לפיקטון הסתובבתי קצת ובעיקר אכלתי ועשיתי קניות, אבל הרגשתי מאוד רע ונסעתי ישר לאכסנייה. ישנתי באכסנייה בשם Smiths Farm Holiday Park שיש לה מסלול למפל נחמד שעובר בתוך יער עם תולעים זוהרות (לכן ממליצים באכסניה ללכת את המסלול לפני החושך ולחזור בחושך). אם אתם לנים באכסנייה הזאת, מאוד מומלץ - התולעים הזוהרות מגניבות, זה מחזה מרהיב (שלא מצטלם טוב).

יום 11 - אזור מלבורו/ קווין שרלוט

במקור היום הזה הוקדש לטראק Queen Charlotte Track שעובר לאורך המפרצים הרבים של מיצרי Marlborough sounds. בפועל הייתי חולה מאוד ומלבד כמה נסיעות רנדומליות נשארתי לנוח בהוסטל. המסלול שקיוויתי לעשות הוא מסלול של בערך 7 שעות מ-Torea Bay ל-Anakiwa. זה מסלול היום הנרחב והממצה שנהוג לעשות ביום אחד. הווטר-טקסי יוצאים מפיקטון, הרחק מהטראק עצמו, לכן בכל מקרה צריך לקחת מונית הלוך ומונית חזור - אז אם רוצים לעשות חלק מהמסלול הזה או מקטע אחר לגמרי שלא מגיע לתחילת הטראק (Anakiwa) אז בהחלט אפשר לעשות זאת. אפשר לראות את כל המקטעים האפשריים למסלולי יום בעמוד הרשמי של טראק קווין שרלוט. הזמנת ווטר טקסי אפשר לעשות דרך מקום הלינה שלכם, ב-i site בפיקטון או Havelock, או באינטרנט - לחצו כאן. שימו לב - חלקים גדולים מהטראק עובר בשטח פרטי ויש צורך לרכוש פאס כדי ללכת בהם - ניתן להזמין אותם יחד עם הסירות לטראק. אגב, את הטראק על מקטעיו השונים ניתן לעשות גם באופניים, ניסיתי לעשות מקטע כזה על אופניים ב-2008 וזה היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי (מצאתי את עצמי סוחב את האופניים לפעמים) - אני לא ממליץ על זה למי שלא מורגל על נסיעות שטח באופניים.

ב-2008 נסעתי על דרך Kenepuru Road שעוברת דרך מפרצים שונים ומאפשרת גישה לנקודות ומקטעים בטראק קווין שרלוט. והרגע שהבנתי שאניח חולה תכננתי לנסוע על הכביש הזה שזכור לי כאחד היפים שנסעתי בו בטיול הקודם. למרבה ההפתעה והצער מסתבר שהכביש מותר לנסיעה לתושבים בלבד ולרכבי 4X4 בלבד (נכון ל-2023). אם אתם מתכננים לנסוע על הדרך הזאת או להגיע לאתרים/מסלולים לאורכה - יש לבדוק מראש את ההגבלות לגביו.

יום 12 - נלסון

קמתי מוקדם ובהרגשה יחסית טובה יותר. היום הזה יועד במקור להיות יום גיבוי בקווין שרלוט או אפילו יום נוסף לביצוע מקטע נוסף של הטראק, אבל עדיין לא הייתי בריא לגמרי והחלטתי להשקיע את היום בנסיעות יפות ולא בהליכה רצינית כדי לשמור אנרגיה לימים הבאים. התחלתי נסיעה מערבה לכיוון נלסון, אבל עם ירידות משמעותיות מהדרך הראשית. נסעתי על הדרך הנופית Croisilles-French Pass Road מתחיל ב-Rai Valley (פנייה ימינה ל-Ronga Road) עובר דרך Saddle Hill וממשיך עד תצפית French Pass Lookout. קחו בחשבון שזו דרך ארוכה (יותר משעה וחצי לכיוון) על כביש שחלק גדול ממנו היא דרך עפר. בהמשך עשיתי ירידה נוספת מהדרך הראשית עשיתי ל-Cable Bay ושם עליתי לתצפית מ-Cable Bay Lookout. ניתן לעשות את הנסיעות הנופיות האלו גם ביום נפרד, במקום או בנוסף להליכה בקווין שרלוט למי שפחות רוצה ללכת.

הנסיעות האלו היו יפות מאוד, אך לקחו לי את רוב היום והגעתי לעיר נלסון (Nelson) אחה"צ. הסתובבתי קצת במרכז העיר, ליד הכנסייה המיוחדת (Christ Church Cathedral) ונסעתי לחוף הגדול בעיר Tahunanui Beach כדי לחוות את תחילת השקיעה, לפני שהמשכתי לעיירה Motueka בה לנתי בשלושת הלילות הבאים כנקודת מוצא לאזור אייבל טזמן (Abel Tasman) ואזור כף פרוול (Cape Farewell).

יום 13 - כף פרוול ופארק Pūponga

היום התחיל בנסיעה ארוכה על כביש 60 שהחלק הראשון של עובר בדרך מפותלת במיוחד באזור הנקרא Takaka Hill. בדרך הזו יש כמה נקודות תצפית יפות וגם מסלולים שונים, אבל מלבד כמה עצירות קצרות לתמונות המשכתי ישירות ליעד - Farewell Spit. את פרוול ספיט אפשר לזהות בקלות במפה או בצילום לווין כקו ארוך ודק שנמתח ימינה בקצה הצפון-מערבי של האי הדרומי. פרוול ספיט היא רצועה ארוכה של דיונות חול, הגדולה מסוגה בניו זילנד (ואחת הארוכות בעולם). המקום מוגדר שמורת טבע מוגנת ומותר לטייל בו באופן עצמאי רק בתחום 4 הקילומטרים הראשונים שלו (ניתן להגיע לאזורים מרוחקים יותר בסיורים מאורגנים). כדי להגיע עצמאית יש לכוון לחניית Triangle Flat Car Park - ממנה אפשר לבחור כמה מסלולים. אני עשיתי את המסלול הארוך (והמומלץ) Spit Track Circuit via Farewell Spit שהוא למעשה הליכה לאורך החוף הדרומי של הספיט (Inner Beach) וחוצה לחוף הצפוני (Ocean Beach) דרך הדיונות המדהימות ואז ללכת חזרה מהחוף השני (אפשר לבחור כמה נתיבים לחזור לחנייה, אם יש לכם זמן שווה להמשיך עד Fossil Point. זה טיול קל וכיפי מאוד, הדיונות מהנות ביותר והחוף הצפוני מרהיב ולא היה בו אף אחד מלבד המון ציפורים - מאוד מומלץ.

אחרי המסלול המשכתי עם הרכב לתצפית על כף פרוול (Cape Farewell Lookout) ואז לאחד החופים הכי יפים בניו זילנד - Wharariki Beach. ההליכה לחוף מתחילה מ-Puponga Farm Park Track ואורכת 20 דקות הליכה לכל כיוון (אבל צריך זמן נוסף ללכת והתסובב בחוף עצמו). ישנם גם מסלולים שמחברים את האתרים והתצפיות לאורך כף פרוול יחד עם המסלולים בפרוול ספיט, אבל ביום שכולל גם נסיעה מעבר עם הרכב הוא נכון יותר מבחינת ניצול הזמן. בדרך הנסיעה חזרה למוטואקה, עשיתי עוד עצירה להליכה קצרצרה ב-Te Waikoropupu Springs - מעיינות מים צלולים מאוד בעלי חשיבות למאורים.

יום 14 - הפארק הלאומי אייבל טסמן

טראק החופים אייבל טסמן (Abel Tasman Coast Track) הוא אחד הטראקים הפופולאריים ביותר בניו זילנד ואחד מה-Great Walks. אורכו של הטראק המלא הוא-5 ימים, אבל אפשר לעשות חלקים ממנו גם בפחות ימים וגם כמסלול יום אחד. אפשר לעשות גם חלקים ממנו בקיאק ו/או לשלב את זה עם הליכה, וכל מקרה אם אתם עושים טיול של יום אחד יש להסתייע ב-Water texi. אני בחרתי את האופציה שהיא כנראה הנפוצה ביותר לטיול יום רגלי - מחוף Anchorage ועד Marahau. חונים את הרכב ב-Marahau, משם לוקחים ווטר טקסי ל-Anchorage Bay והולכים את הדרך חזרה לרכב דרך הטראק לאורך החופים. המסלול הזה אורך לכאורה 4 שעות, אבל בפועל הוא לוקח הרבה יותר בגלל אופי המסלול; זהו טראק חופים, שבו יורדים להרבה חופים זהובים ומרהיבים שבדרך, משתזפים, מתרחצים, משחקים וכו' - ההליכה היא לא העניין פה אלא השהייה בחופים עצמם. לכן גם כדאי לכם לשקול היטב אם בא לכם לעשות מסלול יותר ארוך ביום אחד - לדעתי זה סתם מיותר ולא מתאים. מה שכן, כאשר תרדו במפרץ Anchorage, אפשר לעשות מסלול מעגלי קצר ל-Pitt Head Lookout. המסלול יחד עם התוספת הזו בהחלט ימלא לכם את היום (לא לשכוח קרם הגנה!)

את ה-Water texi הזמנתי יום לפני ב-i-site של מוטואקה, אבל אפשר להזמין ישירות מהחברה - כאן. השיט כולל גם צפייה בסלע התפוח המפורסם (והדיי מעפאן) -Split Apple Rock ו-2 איים שבדרך. סיכוי גדול מאוד לראות דולפינים וכלבי ים.

יום 15 - מוטואקה-נלסון לייקס

יום נסיעה ומנוחה לאחר הרבה הליכות (ושיזוף) ביומיים האחרונים. התחלתי מאורחת בוקר רגועה ב-The Village Cafe Motueka לפני שיצאתי ממוטואקה והתחלתי את הנסיעה לכיוון הפארק הלאומי נלסון לייקס (Nelson Lakes National Park). בדרך עצרתי בתצפית ב-Hope Saddle Lookout (לא מעניין במיוחד ולא ממש שונה מהנוף שרואים בנסיעה) ואז המשכתי ל-Lake Rotoroa (שהוא האדם הגדול יותר מבין 2 אגמי "נלסון לייקס"). הלכתי קצת לאורך גדות האגם ועשיתי פיקניק לפני שנסעתי לאזור האגם השני Lake Rotoiti שבו נמצאים רוב המסלולים המעניינים יותר וגם מרכז המבקרים/DOC שממקום ביישוב St Arnaud. את הלילה הקרוב והבא עשיתי בגסטהאוס היסטורי מלא אופי בשםTophouse Historical Inn. הגסטהאוס מיוחד גם בגלל שיש בו את הבר הקטן ביותר בניו-זילנד (לטענת המארחת), חוות אלפקות קטנה ושף פולני שעובד עם המקום ומכין ארוחת ערב ע"פ בקשה. המחיר דיי סביר ואישית קשה לי להגיד לא לאוכל, אז הזמנתי ארוחה למחר בערב (שתהיה סיום ראוי ליום ההליכה המתכונן).

יום 16 - נלסון לייקס (הר רוברטס)

מסלול ההליכה הפופולארי ביותר בשמורת נלסון לייקס הוא המסלול לבקתת Angelus Hut השוכנת על גדות אגם גבוה. בדרך כלל את המסלול עושים ביומיים-או שלושה (יש גם כאלו שעושים ביום אחד אבל זה נשמע לי סיוט) עם לינה בבקתה; רוב המטיילים עושים יום אחד הלוך לבקתה דרך מסלולRobert Ridge וחוזרים ביום הבא דרך Speargrass Creek Route (וזה בדיוק מה שעשיתי בעצמי ב-2008). לי היה יום אחד אז עשיתי את המסלול המעגלי המקוצר - Mount Robert Circuit. המסלול אורך בערך 5 שעות ולא מגיע לבקתת אנג'לוס, אבל הוא עובר בנקודת גובה שנותנת את הנוף היפה ביותר במסלול לבקתה. חונים את הרכב בחניון Mt Roberts והולכים 5 דקות לצד הכביש עד שמגיעים לנקודת ההתחלה הרשמית, שם מטפסים בזיגזג Pinchgut Track. כשמגיעים למעלה לצומת הדרכים בסמוך למחסה, פונים שמאלה (במקום להמשיך ישר לכיוון בקתת אנג'לוס) - אל מסלול Paddy's Track לכיוון Bushline Hut. אחרי בקתת בושליין מתחילים את הירידה חזרה לכיוון החנייה.

כשסיימתי את המסלול הלכתי לנוח על שפת אגם Rotoiti לפני שהמשכתי חזרה לגסטהאוס לארוחת הערב שהוזמנה מראש (שכללה מנה ראשונה, עיקרית וקינוח). הארוחה הייתה מצויינת וזו גם הייתה דרך נחמדה לפגוש את האורחים האחרים (שאחד מהם היה אמריקאי יהודי שידע קצת עברית, קלאסי).

יום 17 - נלסון לייקס-לואיס פס-ריפטון

יום זה נועד בעיקר לחלק את הנסיעה לאזור ארת'ורס פאס, אבל גם כדי לבקר באזור Lewis Pass (שבו לא ביקרתי בטיול הקודם בכלל). בדיעבד ייתכן שזה יום שהייתי מוותר עליו (כלומר נוסע ישירות לארת'ורס פאס) או שהייתי בוחר לנסוע דרך החוף המערבי (אזור Westport עד Greymouth כולל סלעי הפנקייק). אזור לואיס פס קצת מחוויר לעומת ארת'ורס פס - מעבר ההרים הבא והמרשים יותר שאליו נסעתי ביום הבא. עם זאת חשוב לי לציין שמזג האוויר ביום זה לא היה טוב (עננות נמוכה עם קצת גשם) כך שזה מנע ממני לחוות את המקום לעומק ולעשות מסלול משמעותי.

בדרך ללואיס פאס עצרתי במפלי Maruia Falls. העדיפות הראשונה המקורית שלי הייתה לעשות את מסלול Lewis Tops Track (מסלול של שעה וחצי לכל כיוון לנקודת גובה עם נוף של ההרים מסביב) - אך ההרים היו מכוסים בעננים אז לא היה לכך טעם. העדיפות השנייה הייתה למסלול Lake Daniell Track שאורכו דומה (סביב 3 שעות סה"כ), אבל אז התחיל גם גשם שהוציא לי את החשק - אבל אלו אופציות טובות למי שמגיע לאזור. במקום אלו הסתפקתי בהליכה קצרה ב-Lewis Pass Alpine Nature Walk (מעגל של 20 דקות בערך) שם בו לא ראו הרבה אבל היה מאוד יפה בזכות העצים המיוחדים המצופים בטחב מגניב. לאחר מכן הלכתי לדבר שהכי התבקש במזג האוויר הזה - Maruia Hot Springs (מעיינות חמים בתשלום). משם המשכתי ללינה בעיירה החמודה Reefton שיש לה היסטוריה מעניינת מתקופת הבהלה לזהב, אווירה של מערב פרוע וכמה מבנים היסטוריים וגלריות. הלכתי קצת ברחובות העיירה היפים ועליתי למאגרי המים ההיסטוריים בגבעה הסמוכה, משם יש נוף יפה על העיירה (הגישה למסלול נמצאת ממש בכניסה ליישוב כשמגיעים מכיוון לואיס פאס).

יום 18 - ריפטון-ארת'ורס פס

יצאתי מריפטון ונסעתי פחות או יותר ישירות לאזור הפארק הלאומי ארת'ורס פס (Arthur's Pass). היה יום דיי שמשי אבל קר ועם רוחות חזקות, עם תחזית לשיפור מחר, לכן החלטתי להשאיר את ההליכה הרצינית ליום הבא ולנסוע קצת יותר היום עד ל-Castle Hill Conservation Area. זהו אזור מלא בסלעי ענק המוקפים בפסגות של האלפים הדרומיים. זה נחשב לסט צילומים של שר הטבעות, למרות שהמקום עצמו לא באמת היה בסרט. זה מקום כיפי שאפשר להעביר בו שעות בטיפוס על הסלעים והליכה בניהם (חביב מאוד על גם על ילדים).

בדרך חזרה לכיוון ארת'ורס פאס עצרתי להליכה ב-Cave Stream Scenic Reserve. יש שם מסלול מעגלי קצר יפה וממנו אפשר גם לרדת למערה שנחל זורם בתוכה. הגישה למערה תלויה בעונה ובמזג אוויר, כי יש נהר שצריך לחצות - אם הוא עמוק וגועש מדי אסור לחצות אותו, וזה אכן היה נראה המצב כשהגעתי אז ויתרתי על כניסה למערה (אבל הייתי בה ב-2008). בהמשך ירדתי רנדומלית מהכביש אל גשר Mt White bridge (בדרך עפר) שנמצא מעל פיצול נהרות מוקף הרים, מקום חמוד סתם לעצור בו (או לדוג כמו שאנשים מסוימים עושים). עשיתי את הלילה והלילה הבא באזור ארת'ורס פאס.

יום 19 - ארת'ורס פס

המסלול היומי המוכר ביותר בארת'ורס פאס (ואולי הקשה ביותר) הוא Avalanche Peak, אבל התמונות משם לא מאוד הרשימו אותי (נראה שהפסגה מוקפת פסגות אחרות, ואני בדרך כלל מעדיף נוף יותר מרחבי). במקום, בחרתי במסלול קל יותר וקצת קצר יותר, שהיה נהדר - Bealey Spur Track. שימו לב שהמסלול הרשמי על פי השלטים הוא עד לבקתת Bealey Spur Hut, אבל המסלול למעשה ממשיך עוד 30-45 דקות למעלה עד לפסגת הר Bealey. החלק הזה תלול במיוחד, אבל מאוד מומלץ לעלות אליו כי הנוף היפה ביותר במסלול הוא שם. סה"כ המסלול כולל העלייה לפסגה ועצירות לקח לי סביב 5-6 שעות. המסלול הזה נחשב למסלול אלפיני למתחילים שמתאים למטיילים "רגילים" - והוא מומלץ בחום. בדרך חזרה לאכסנייה עצרתי לאכול לאחר מכן ועוד הספרתי לעשות הליכה למפל המרשים והגבוה ביותר באזור - Devils Punchbowl.

יום 20 - החוף המערבי - פוקס גליישר

יום נסיעה ארוך בחוף המערבי. אחת האופציות ליום הזה היו ביקור בסלעי הפנקייק המפורסמים Punakaiki. הסלעים לא נמצאים בדרך והסטייה מוסיפה יותר משעה וחצי נסיעה ליום עם נסיעה ארוכה ממילא, ומכיוון שלא קמתי מוקדם מספיק החלטתי לוותר (מה גם שביקרתי שם בעבר), אבל זו אופציה למשכימי קום שלא מפחדים מנסיעה ארוכה. נסעתי ישירות לאזור הוקיטיקה ול-Hokitika Gorge - קניון מרשים עם נהר בצבע כחול עמוק שזורמים בתוכו. המשכתי בנסיעה דרומה ועצרתי בבריכה גיאותרמית נסתרת בשם Amethyst Hot Springs. כדי להגיע לבריכה יש לחנות בחנייה לפני השער וללכת בערך רבע שעה על מסלול Wanganui Valley track. התחיל להיות גשום וכתוצאה מכך המים לא היו חמים מספיק, אז ויתרתי על כניסה, אבל זה יכול להתאים ביום יפה וחמים יותר.

היעד הבא היה Okarito Trig Walk - מסלול קצר שמוביל לנקודת תצפית שממנה רואים מצד אחד את החוף ומצד שני את ההרים והיערות שמחברים בניהם (אלו הנופים המאפיינים את החוף המערבי). בשלב זה החל להיות מאוד מעונן עם ראות נמוכה וכשהגעתי לקרחון פרנז ג'וזף (Franz Josef Glacier) כבר כמעט ולא ראו כלום והגשם התחזק. חניתי בחניון הראשי של הקרחון והתחלתי מהליכה קצרה של 20 דקות לנקודת תצפית על הקרחון בשם Sentinel Rock Walk. את הקרחון ממש לא ראיתי, אבל מה שהצלחתי לראות מהעמק מבעד לערפל היה מרשים. הגשם התגבר אז ויתרתי על הליכה לאורך העמק במסלול Kā Roimata o Hine Hukatere Walk או כל מסלול אחר. לנתי בכפר Fox glaciar בשתי הלילות הבאים.

יום 21 - אזור הקרחונים

במקור, היום הזה והיום הבא הוקדשו למסלול Copland Track עד לבקתת Welcome Flat Hut. זה מסלול בעמק קופלנד שמוביל בסופו של דבר למורדות המערביים של ההר הגבוה בניו זילנד - הר קוק. מסלול קופלנד המלא נחשב למסלול קשה למטיילים מנוסים, אבל המסלול עד לבקתה הראשונה הוא מסלול של יומיים (יום הלוך ויום חזור) פופולארי מאוד, בעיקר בשל המעיינות החמים שנמצאים בצמוד לבקתה. הזמנתי מקום בבקתה מראש למרות שידעתי שמזג האוויר באזור נוטה להיות בעייתי ושייתכן שלא אצא למסלול בסוף (כמו שאכן קרה - היו ימים גשומים מאוד ולכן החלטתי לוותר). המחיר של הבקתה לא נורא (30 דולר נ"ז), סכום שהייתי מוכן להפסיד מאשר שלא יהיה לי מקום בבקתה (וגם ניתן לבטל את הכרטיס עם החזר כמעט מלא מספר ימים לפני המועד, והתחזית הייתה דיי החלטית וברורה אז החלטתי לבטל מספיק זמן מראש). אז אני לא יכול להעיד על הטראק מניסיון, אבל הוא נחשב למוצלח. לפרטים נוספים על המסלול והזמנת הבקתה באתר של DOC - לחצו כאן.

הגשם אכן היה כבד לאורך כמעט כל היום ובעייתי יותר היה הערפל שהגביל מאוד את הראות והפך כל מסלול הליכה לדיי מיותר. יש באזור מסלולים נוספים וכמובן אטרקציות כולל טיסות מסוק מעל או על הקרחון, והליכה על קרחונים בקרחון פרנס ג'וזף או קרחון פוקס; עשיתי את זה בטיול הקודם ב-2008 על קרחון פרנס ג'וזף, גם אז היה גשם כבד ובעיני זה משהו שאפשר לוותר עליו, הקרחונים בניו זילנד הם דיי מעפנים (בטח לעומת איסלנד ובטח היום אחרי שהם הצטמקו מאוד) - מה שבאמת מרשים באזור הם העמקים בהם נמצאים הקרחונים. למטיילים מנוסים בלבד - מסלול קשה שאמור להיות הכי מרשים באזור קרחון פוקס הוא מסלולMount Fox Route. חלופה אחרת מאתגרת גם היא אבל אמורה להיות מעט יותר מתאימה להקהל הרחב ולא פחות יפה היא מסלול Alex Knob Track בפרנז ג'וזף. שני המסלולים האלו אורכים בערך 8 שעות, ואם היה מזג אוויר טוב יותר כנראה הייתי עושה את אחד מהם. אפשר לראות את כל המסלולים באזור הקרחונים - כאן.

נסעתי לכפר פרנץ' ג'וסף כדי לאכול (יש שם יותר מסעדות וברים מאשר בפוקס). לאחר מכן נסעתי לחוף המבודד Gillespies Beach (הנסיעה בכביש עפר קצת קשוח אבל עביר לכל רכב). גם שם יש מסלולים שאפשר לעשות, אבל הגשם פשוט לא הניח וגם שם מצאתי את עצמי מסתובב קצת על החוף ואז מעביר זמן ברכב. בדרך חזרה מזג האוויר קצת השתפר אז עשיתי ניסיון ראשון לבקר במקום הכי מפורסם באזור זה - אגם מאת'סון (Lake Matheson) - אגם שבו משתקף קרחון פוקס והר קוק. הניסיון כשל, לא ראיתי דבר והגשם שוב התחזק. היום הרגיש דיי מבוזבז, וזה משהו שצריך לקחת בחשבון בעיקר לגבי האזור הזה שהוא הכי גשום בניו זילנד, כך שאם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי לראות משהו מומלץ להאריך את השהות כדי להגדיל את הסיכוי לזכות ליום עם מזג אוויר סביר.

יום 22 - פרנס ג'וזף - מעבר האסט - וואנקה

הגשם פסק (מלבד טפטופים קלים) והיה נראה שהעננים מתחילים להתנקות, את התחלתי את היום בניסיון נוסף באגם מאת'סון. הקפתי את כל האגם והיה נחמד, עם השתקפויות יפות של העצים מסביב, אבל ההרים והקרחונים עדיין היו מכוסים לגמרי בעננים. לאחר שוקו בבית הקפה הצמוד לאגם, התחלתי בנסיעה הארוכה לכיוון וואנקה. ככל שנסעתי דרומה מזג האוויר הלך והשתפר וזה נתן פרספקטיבה על עד כמה העננים "מתיישבים" על אזור הקרחונים, בשלב מסוים נסעתי על קו כשמצד ימין שלי היה שמשי ומצד שמאל שלי היה מעונן לגמרי. על החוף המערבי מפוקס גליישר עד האסט עצרתי במספר נקודות: חוף Maori Beach שבו רואים את המפגש של היערות עם הים, האגם הנחמד Lake Paringa ומסלול הליכה לחוף Monro Beach - מסלול קל של שעה וחצי (הלוך-חזור) שבו גם ניתן לראות פינגווינים.

המשך הנסיעה מהיישוב Haast עד לוואנקה עוברת במעבר ההרים האסט (Haast Pass) במקביל לשוליים הצפוניים של הפארק הלאומי Mount Aspiring. זו נסיעה יפה במיוחד עם המון נקודות לתמונות רנדומליות, וגם מקומות מסודרים יותר. אני עצרתי בנקודות הבאות: המפל הנסתר Depot Creek Falls, מפל Thunder Creek Falls ומפל Fantail Falls. בנוסף עצרתי בנקודה הפופולארית ביותר בדרך הזו - הבריכות הכחולות (Blue Pools) אך המסלול לשם היה סגור בשל שיפוץ הגשר. המשך הנסיעה לא פחות יפה, לאורך אגם Wānaka ואגם Hawea. את ארבעת הלילות הבאים לא עשיתי בתוך וואנקה עצמה אלא בעיירה Albert Town הסמוכה (10 דקות מוואנקה).

יום 23 - וואנקה (פסגת רוי)

יום שהוקדש למסלול הפופולארי ביותר באזור וואנקה - אל פסגת רוי (Roys Peak). המסלול הוא הלוך-חזור, עלייה (לעיתים תלולה) וירידה. בשלב ראשון תגיעו לנקודת התצפית של פסגת רוי, על מעין שלוחה הפונה לכיוון אגם וואנקה (שם יש גם שירותים). בנקודה זו יש נוף מעולה ואיקוני על האגם והסביבה והרבה מטיילים בוחרים לעצור פה. ההמשך לפסגה עצמה (היכן שממוקמת האנטנה) אורך עוד חצי שעה בערך (לכיוון אחד), אך הוא כולל את החלק הכי תלול במסלול. לטעמי שווה להמשיך עד לפסגה כי מקבלים נוף על זווית נוספת של רכס ההרים, אבל אם אתם מותשים, אפשר גם לוותר כי הנוף מנקודת התצפית גם מרהיב. סה"כ המסלול לוקח 4.5-6 שעות, תלוי בקצב שלכם ועד איפה מגיעים. מומלץ לשמור אנרגיה לירידה כי היא מתישה יותר מהעלייה בעיני (כמו רוב המסלולים מהסוג הזה).

יום 24 - וואנקה (שמורת Mount Aspiring /קרחון רוב רוי)

היום נסעתי לתוך שמורת הר אספיירינג בחלקה הקרוב לוואנקה (Wanaka Mount Aspiring Road). בדרך עצרתי להליכה קצרה ב-Diamond Lake Conservation Area. יש מסלול סביב, מסלול לנקודת תצפית על וואנקה ומסלול לפסגת Rocky Peak. לא המשכתי עד הפסגה. בכל מקרה עשיתם את המסלול לפסגת רוי, אפשר לוותר. המשך הנסיעה לתוך שמורת מאונט אספיירינג היא דרך עפר ארוכה.

המסלול הכי פופולארי באזור זה הוא המסלול לקרחון רוי (Rob Roy Glacier Track) שרק כשהגעתי אליו גיליתי שהוא סגור (הגשר מעל הנה.ר נסגר כי פג תוקפו והוא זקוק להחלפה בגשר חדש). במקום לעבר על הגשר המשכתי בנתיב מסלול West Matukituki Track שהוא גם החלק הראשון של Liverpool Track. המסלול למעשה עובר לאורך עמק Matukituki המהמם. כמסלול של יום אחד אפשר להמשיך עד בקתת Aspiring Hut (וההליכה הזאת הייפה מרהיבה וגם ראו ממנה קצת את הקרחון, אז לא הרגשתי אכזבה גדולה שלא יכולתי להגיע אליו). למי שיש יום נוסף אפשר לעלות ל-Liverpool Hut או French Ridge Hut. שניהם נראים מדהימים ובהחלט הצטערתי שלא היה לי יום נוסף לעשות אחת אחד מהם. יש לציין שזו גם נקודת היצאה למסלול Cascade Saddle Route שמתחבר גם לטראק Rees-Dart, אבל אלו מסלולים שמצריכים זמן רב יותר, תכנון וניסיון. חזרתי בערב וישבתי לבירה וקוקטייל ב-Cork Bar.

יום 25 - וואנקה

זה יום שהוקדש למנוחה (ואני מאוד ממליץ לעשות כאלו בטיול ארוכים שכאלו). נשארתי בתחומי וואנקה עצמה וביקרתי במקומות הכי תיירותיים (אבל נחמדים) שניתן להעלות על הדעת. מוזיאון האשליות Puzzling World, חוות הלבנדר של וואנקה (Wānaka Lavender Farm), הלכתי לחוף האגם עד ThatWanakaTree (מיותר ומטופש לחלוטין) וכמובן צפיתי בסרט ואכלתי את העוגייה המפורסמת בקולנוע Cinema Paradiso. בהזדמנות זו אמליץ על מסעדת Big Fig Wanaka - מסעדה עממית עם אוכל ביתי טוב שהיה מוערך מאוד כי האוכל בניו זילנד בגדול לא משהו (בלשון המעטה).

יום 26 - וואנקה-ארוטאון-גלנורקי

יצאתי מוואנקה ונסעתי לכיוון קווינסטאון דרך Cardrona Valley Road. בדרך עצרתי בגדר החזיות Cardrona Bra Fence, שתיתי קוקטייל במזקקת Cardrona Distillery הסמוכה והמשכתי לעיירה היפה Arrowtown. חניתי בחניית המושבה הסינית (Chinese Settlement), התחלתי בטיול במושבה הסינית ההיסטורית ואז יצאתי למסלול הנחמד Sawpit Gully Trail. זה מסלול של בערך 2.5 שעות, לא קשה מדי אבל עם כמה קטעים תלולים ונחלים קטנים לעבור, עדיף לעשות נגד כיוון השעון ולהתחיל בהליכה דרך Arrow River Trail. לאחר מכן הסתובבי במרכז העיירה עצמה, אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת וגלידה. העיירה מאוד תיירותית אבל מאוד חמודה ונעימה ויש בה מקומות נחמדים לאכול או לשתות בירה.

לאחר מכן נסעתי לאגם הייז (Lake Hayes) מצידו הצפוני (כוונו ל-Lake Hayes Reserve). ישנו מסלול שמקיף את כל האגם שהתחלתי לעשות אבל הרגשתי שזה קצת משעמם ומיותר אז הסתובבתי באמצע והסתפקתי והתצפית היפה. נסעתי למקום הלינה שלי בכפר Glenorchy תוך כדי שאני חולף לחלוטין על קווינסטאון (כי ידעתי שאחזור אליה). בחרתי באופן מכוון לא לישון בקווינסטאון עצמה שהיא גם יקרה יותר וגם עמוסה ורועשת ויתרה מכך, אזור גלונרקי יפה יותר וקרוב יותר למסלולים מעניינים (כמו טראק רוטברן - ראו בהמשך). למי שמחפש מקום יותר שקט ויפה ללון בו אני ממליץ בחום להרחיק לגלנורקי, ואפילו אמליץ ספציפית על ה Airbnb הספציפי שישנתי בו, שהוא בתוך רכבים שהומרו לחדר שינה ומטבח (לא מתאים לכל אחד, אבל מקסים). ראו פרטים כאן: Wee Widja. לנתי בגלנורקי 4 לילות.

יום 27 - גלנורקי/פרדייס

התחלתי עם היום עם הליכה נעימה במרינה של גלונרקי ובמסלול-Glenorchy Lagoon Scenic Walkway. לאחר מכן נסעתי בדרך הנופית אל אזור Paradise והלאה משם על כביש העפר הנופי לכיוון חניון Chinaman's Bluff. בדרך זו עשיתי עצירות רנדומליות בנקודות לא מוגדרות, כי כל הדרך מרהיבה. בדרך זו נמצא עוד אחד מהלוקיישנים שכיכבו בטרילוגיית שר הטבעות (נקרא בגוגל מאפס LOTR Isengard viewpoint). בנקודה זאת עצרתי והלכתי עצמאית במסלול לא מוגדר ושם גם עצרתי את ההתקדמות עד לסוף דרך העפר; אחרי פרדייס יש כמה נחלים קטנים שצריך לחצות, לא משהו שמצריך רכב מיוחד ברוב הדרך (לגמרי התסדרתי עם הטויוטה קורולה ששכרתי) - אבל בנחל אחד לקראת סוף הדרך נראה לי יותר מדי אז הסתובבתי (עדיף רכב 4X4 אם רוצים להגיע על הקצה). כמובן שזה מאוד תלוי במזג אוויר ושקצת גשם יכול לשנות לגמרי את המצב - אז קחו את זה בחשבון אם אתם מתכננים לנסוע על דרך העפר הזאת - בעיקר החלק שממשיך הלאה מפרדייס.

מסלול שסימנתי לעצמי באזור אבל החלטתי לא לעשות (פשוט כי לא היה לי חשק למסלול ארוך וקשה) הוא מסלול Earnslaw Burn Track שאמור להיות מדהים. המסלול הזה מטפס לעמק מתחת לקרחון Earnslaw שבו גם זורמים מפלי Gilkison Falls. המסלול לוקח בין 4 ל-6 שעות לכיוון אחד, אז מדובר במסלול שדורש יום שלם ואנרגיה. יש לציין שבאזור זה נמצא גם הטראק הרב-יומי Rees-Dart Track. במקום מסלול ארוך, נסעתי למסלול קצר וקל יותר בצד השני של נהר הדארת' ובדרך לרוטברן (אליו אגיע מחר) - Lake Sylvan Track. זה מסלול של 1.5-2 שעות בתוך יער לאגם נסתר, והוא מתחבר למסלול ארוך יותר בשם  Sugarloaf Track (שמתחבר לטראק רוטברן). עוד מסלול שארצה לציין פה הוא מסלול Mount Alfred Track שאמור לספק את הנוף הפנורמי הטוב ביותר על אזור גלנורקי, פרדייס והקצה של אגם וואקיטפו, אבל מסלול זה עובר בשטח פרטי ואפשר לעשות אותו רק עם מדריך או בתשלום, לפרטים והזמנה לחצו כאן.

יום 28 - שמורת Mount Aspiring : טראק רוטברן

את טראק הרוטברן (Routeburn Track) עשיתי במלואו ב-2008 (כולל תוספת של יומיים בטראק המשך הנקרא Greenstone) והוא אחד הזיכרונות המוצלחים ביותר מהטיול ההוא. היום אני גם יכול להגיד שטראק הרוטברן לא נופל בכלל מטראק המילפורד (ובמובנים מסוימים אפילו מתעלה עליו), כך שאם לא הצלחתם לתפוס מקום במילפורד - טראק רוטברן הוא חלופה ראויה. רוב המטיילים עושים את הטראק בחלוקתו הקלאסית (4 ימים ו-3 לילות), אך ניתן לעשות אותו גם בשלושה ימים ואפילו יומיים. לטראק ניתן להוסיף יומיים בטראק Greenstone או טראק Caples (טראק גרינסון-קפלס ניתן גם להליכה בפני עצמו כמסלול מעגלי של 4 ימים). טראק הרוטברן הוא אחד מה-Great Walks ויש להזמין מקום בבקתות מראש; מידע על הטראק והזמנת הבקתות.

אם אין לכם את הזמן לעשות את המסלול המלא או שלא הצלחתם לתפוס מקום בבקתות - אפשר ומומלץ לעשות מסלול יומי בטראק - וזה מה שעשיתי הפעם. אפשר לעשות מסלולים יומיים משני צידי הטראק, על הצד השני אכתוב בהמשך. מגלנורקי הנסיעה לתחילתו הרשמית של הטראק ב-Routeburn Shelter לוקחת חצי שעה. אפשר ללכת רק עד Routeburn Flats Hut (בערך שעה וחצי-שעתיים לכיוון) או להמשיך הלאה ולטפס ל-Routeburn Falls Hut (עוד שעה-שעה וחצי לכיוון) ולמפלים הסמוכים. מהעלייה לרוטברן פולס תראו את הנוף האיקוני המפורסם של טרא הרוטברן ואני מאוד ממליץ להשקיע עוד זמן ומאמץ ולעלות. אמנם קצת מבאס שהחזרה היא באותה דרך, ועדיין מדובר בטיול יום מוצלח ויפה של 6-7 שעות הליכה סה"כ.

יום 29 - קווינסטאון

היום הוקדש לאזור קווינסטאון ובעיקר לעיר עצמה. התחלתי בנסיעה לעיר עם עצירה קצרה בנקודת התצפית Bennetts Bluff ובנסיעה לאגם Moke Lake. יש כמה מסלולים שמתחברים לאזור האגם, ויש מסלול מעגלי סביבו - Moke Lake Loop Track (מסלול קל של 2-3 שעות שאפשר לעשות גם באופן חלקי). נוסף לאלו יש מסלול לא בדיוק רשמי או מסומן אבל דיי קל להתמצאות לנקודת תצפית סודית ומרהיבה על האגם; המסלול הזה יוצא מאתר הקמפינג (Moke Lake Campsite) ומתחיל בדיוק כמו המסלול המקיף את האגם לאורך הגדה הצפונית שלו, אך לפני שהמסלול מתעקל שמאלה לגדה המערבית של האגם, במקום להמשיך איתו פונים לדרך עפר שפונה צפונה ואחרי 5 דקות הליכה חותכים מערבה לטיפוס על השלוחה שנמצאת משמאלכם. המסלול הזה לוקח בערך שעה וחצי, אפשר לראות את הסימון שלו באתר All trails -לחצו כאן.

בקווינאסטון עצמה עשיתי בעיקרון את כל הדברים התיירותיים ביותר והתחלתי כמובן עם המבורגר וטבעות בצל לאחר עמידה בתור הארוך במסעדת ההמבורגרים המפורסמת Fergburger. סיבוב קצר במרכז העיר, בטיילת וב-Harbour View Walk ובגני קווינסטאון (Queenstown Gardens). לקראת סוף היום עליתי בגונדולה (Skyline Queenstown) אל התצפית היפה על העיר ב-Bob's Peak ולמרות גילי המופלג והגשם שהחל לרדת, לא התבלבלתי ועשיתי את ה-Skyline Luge (שהן מעין מכוניות קרטינג לא חשמליות שגולשות במורד הגבעה עם הנוף היפה ברקע. ילדותי אך כיפי).

יום 30 - גלנורקי-טה אנאו (הכנות לטראק מילפורד)

יום מעבר, הכנות ומנוחה לקראת טראק המילפורד מחר. בכוונה לא עשיתי ביום הזה כלום מלבד הנסיעה, קניות ואריזת התיק לטראק, וביקור ב-DOC בטה אנאו (חובה למי שעושה את הטראק לצורך צ'ק אין). מי שלא עושה את הטראק הזה או טראק רק יומי אחר (כמו טראק קפלר למשל) יכול לאחד את היום הזה עם אחד הימים הנוספים בטה אנאו או אחד הימים באזור קווינסטאון ולקצר את הטיול ביותר. אפשרות אחרת היא כמובן לעשות עוד מסלול או אטרקציה באחד המקומות האלו - יש המון אופציות למלא יום.

יום 31-34 - טראק מילפורד

טראק מילפורד הוא הטראק הנחשק ביותר מבין ה-Great Walks של ניו זילנד (וגם הכי מפורסם) שזכה פעם לתואר "הטראק היפה בעולם". נתעלם מההגדרה הזאת, כי זה לגמרי סובייקטיבי, ואישית אני לא בטוח שהוא אפילו הכי יפה בניו-זילנד (כמו שכבר ציינתי, טראק רוטברן למשל לא נופל ממנו) - ועדיין זה בהחלט טראק יפה ומהנה שכדאי לעשות במידה ומצליחים להשיג מקום בבקתות (וזו לא משימה קלה).

מידע כללי על הטראק:

אורך הטראק: 53.5 ק"מ

מספר ימים: 4 ימים (3 לילות) - לא ניתן לשנות את אורך המסלול, לא ניתן ללכת בכיוון אחר.

לינה: בקתות הרים. רכישת המקום בבקתות היא לכל הטראק ביחד, לא ניתן להזמין לבקתה אחת או חלק מהבקתות. לא ניתן ללון בקמפינג. הלינה בדרגשים שעליהם מניחים מזרונים (יש צורך בשק שינה). בכל הבקתות יש מטבח עם גז, אבל ללא כלי בישול (לא צריך להביא גזיה, רק כלי אוכל ובישול). בכל הבקתות יש שירותים אבל אין מקלחות.

רמת קושי: בינוני. טראק המילפורד נחשב לטראק דיי קל. היום הראשון הוא קצר וקליל ללא עליות וגם היום השני מישורי ברובו. העלייה והירידה הרציניות היחידות הן ביום השלישי (שהוא גם היום הארוך ביותר), ועוד כמה עליות וירידות קלות יותר ביום האחרון. האתגר העיקרי בטראק עשוי להיות מזג האוויר, שכן זהו אזור מאוד גשום, וביום השלישי הולכים במעבר הרים גבוה שמועד לרוחות ולקור. כמובן שקיימים כל הקשיים הרגילים של טראק רב-יומי (למי שאינו מורגל לכך), אבל לעומת טראקים אחרים באורך דומה הוא בהחלט לא קשה מדי. המסלול מסומן היטב ואין צורך ביכולות ניווט. קצת קשה להסתבך בטראק מכיוון שהוא מפוקח מאוד והריינג'רים בבקתות מספקים את כל המידע הנחוץ על מזג האוויר וגם סוגרים את המסלול במידת הצורך (במקרה של מזג אוויר בעייתי, מפולות שלגים, הצפות וכו').

עונת הטראק: סוף אוקטובר עד סוף אפריל. הזמן הטוב ביותר הוא מאמצע דצמבר עד סוף פברואר.

הזמנת הבקתות: לטראק מילפורד יש מערכת הרשמה נפרדת משאר ה-Great Walks, וההרשמה אליו נפתחת בנפרד. ההרשמה לעונה הבאה נפתחת בדרך כלל בסוף העונה הקודמת (כלומר בסביבות פברואר-אפריל) ולרוב כל המקומות נחטפים תוך כמה שעות. אם לא הצלחתם לתפוס מקום, אפשר לקוות לביטולים ולהירשם למערכת התראה על ביטולים (שלרוב קורים יחסית ברגע האחרון, אבל הם קורים). מחיר הבקתות כ-330 דנ"ז (לכל הטראק).

אתר הזמנת הבקתות לטראק

פירוט הטראק באתר של DOC

מערכת התראות על ביטולים בטראק מילפורד

פירוט המסלול:

יום לפני היציאה לטראק יש להגיע ולעשות צ'ק אין ב-DOC (בטה-אנאו או בקווינסטאון) ולקבל את הכרטיס לבקתות וגם מידע חיוני לגבי מזג האוויר הצפוי בטראק.

יום 1: מ-Glade Wharf עד-Clinton Hut

מרחק וזמן הליכה: 1-1.5 שעות, 5 ק"מ

פירוט: השעות הראשונות של היום מוקדשות להתניידות לתחיחת המסלול. מהרגע שיורדים בנקודת ההתחלה ב-Glade Wharf זהו הליכה קצרה מאוד וקלה מאוד לאורך נהר קלינטון עד לבקתה הראשונה (אפילו קשה לקרוא לזה יום הליכה). יש אפשרות להוסיף מסלול צד קצר (סביב 15 דקות) ל-Wetland boardwalk. בשיא העונה בשעה 16:00 ישנה הליכה מורכת קצרה מהבקתה יחד עם הריינג'ר שמסביר על האזור, על הצמחים ועל בעלי החיים בטראק.

יום 2: מ-Clinton Hut עד-Mintaro Hut

מרחק וזמן הליכה: 6 שעות, 17.5 ק"מ

פירוט: הליכה לאורך נהר קלינטון (השלוחה המערבית שלו מרגע שהוא מתפצל) - רובה בעלייה מתונה וכמעט בלתי מורגשת מלבד הקילומטרים האחרונים של היום שגם הם קלים. לאחר שעה הליכה יוצאים מהיער ונחשפים לעמק קלינטון המרהיב ולמפלי Hirere Falls. בעת ההליכה בעמק תעברו לצד מספר אגמים יפים Hidden lake ו-Mirror lake (ואם בא לכם תוכלו להיכנס למים הקפואים) ובסוף היום גם ל-Lake Mintaro שעל שמו קרויה הבקתה. בקתת מינטרו היא בקתה חדשה ומפנקת, עם מטבח שנמצא באותו מבנה יחד עם החדרים ושביל מקורה שמוביל לשירותים, ואפילו שקעי USB לטעינה.

יום 3: מ-Mintaro Hut עד-Dumpling Hut

מרחק וזמן הליכה: 6-7 שעות, 13 ק"מ

פירוט: זה היום הקשה והארוך (מבחינת זמן הליכה) ביותר בטראק, אבל גם היום היפה ביותר בטראק. היום מתחיל בעלייה תלולה של בערך שעה-שעה וחצי למעבר ההרים מק'ינון (McKinnon Pass). בקצה העלייה התלולה ישנה אנדרטה שממנה נשקפים נופים פנורמיים מדהימים, ואחרי מעט עלייה נוספת תגיעו לנקודה הגבוהה ביותר בטראק (1154 מטר). קצת אחרי תגיעו לבקתת McKinnon Pass Shelter שלא נועדה לשינה אלא רק למחסה, ויש בה גם גז וכיריים שניתן להשתמש בו לבישול או הכנת משקה חם. משם מתחילה ירידה ארוכה מאוד שנמשכת כמעט עד סוף היום, בדרך ישנם כמה מפלים יפים. בסוף הירידה תגיעו ל-Quintin Shelter, משם אפשר וכדאי (למעשה חובה!) לצאת למסלול צדדי למפל המדורג הגבוה ביותר בניו זילנד - Sutherland Falls. המסלול למפלים אורך שעה וחצי (הלוך-חזור), ניתן להשאיר את התיק במחסה וללכת בלעדיו, רק חשוב לקחת מעיל ומכנסי גשם כי המפל משפריץ מאוד. אחרי שתסיימו את המסלול למפלים תגיעו תוך פחות משעה לבקתת Dumpling Hut.

יום 4: מ-Dumpling Hut אל-Sandfly Point

מרחק וזמן הליכה: 18 ק"מ, 18 ק"מ

יום עם עליות וירידות קצרות ומתונות לרוב, קל בהרבה מהיום הקודם. ההליכה לאורך נהר Arthur עם כמה גשרים שיש לעבור בדרך. ישנה ירידה קצרה מהמסלול למפל-Mackay Falls שלידו נמצא סלע בשם Bell Rock שניתן להיכנס לתוכו. מומלץ לצאת מוקדם ביום זה כדי להספיק לסירה למילפורד סאונד שיוצאת מסוף הטראק (הסירה האחרונה יוצאת ב-14:00). מהשיט מ-Sandfly Point למילפורד סאונד אורך פחות מ-10 דקות שבהם תעברו מעולם פראי ומבודד אל אתר התיירות המפורסם ביותר בניו-זילנד שתמיד מלא תיירים (זה מעבר קצת קשוח מנטלית). אפשר ומומלץ לעשות שיט בפיורד (כפי שאני עשיתי) שאותו מומלץ להזמין מראש ואפשר לעשות זאת כחלק מחבילת נסיעות לטראק - ריאו פירוט.

התניידות לטראק:

הטראק מחייב שימוש ב-2 סירות, אחת בתחילתו מ Te anau downs אל תחילת הטראק (Glade Wharf), ואחת בסוף מנקודת הסיום (Sandfly point) אל מילפורד סאונד. כמובן שצריך גם להתנייד אל נקודת היציאה של הסירה ביום הראשון ולהתנייד ממילפורד סאונד חזרה לרכב או לטה אנאו/קווינסטאון.

יש מספר דרכים לעשות את כל המקטעים האלה וחברות שונות מוכרות כל מני חבילות בהתאם לנקודת היציאה והסיום. לדעתי יציאה וסיום בקווינסטאון זה חסר טעם אלא אם אתם קצרים מזמן ומשום מה כלל לא מגיעים לטה אנאו. לכל אחד אחד הכי הגיוני לצאת מטה-אנאו עצמה או לנסוע עצמאית ולחנות בטה-אנאו דאונס. אם יוצאים מטה-אנאו עצמה צריך כמובן גם הסעה לטה-אנאו דאונס. בסוף הטראק במילפורד סאונד אפשר לרכוש כרטיס אוטובוסים לטה אנאו, טה אנאו דאונס או קווינסטאון. יש אפשרות (יקרה) גם להזמין העברה של הרכב למילפורד סאונד - אבל זה חסר טעם לדעתי אלא אם ישנים במילפורד סאונד (ויש רק מקום לינה אחד או קמפינג). יש כמה חברות שדרכן ניתן להזמין את חבילות של כל הצירופים השונים.

מה אני עשיתי:

אני יצאתי מטה-אנאו וחזרתי לטה-אנאו. הזמנתי דרך חברת Tracknet חבילה שכוללת: בהלוך - אוטובוס מטה-אנאו אל טה-אנאו דאונס + סירה אל תחילת הטראק (Glade Wharf). בחזור - סירה מסוף הטראק (Sandfly Point) אל מילפורד סאונד + קרוז במילפורד סאונד + אוטובוס חזרה לטה אנאו. מחיר החבילה - 348 דנ"ז (המחיר שלהם עם הקרוז היה הכי משתלם שמצאתי אבל בגדול המחירים דיי דומים). המחיר באותו הקו ללא הקרוז הוא 248 דנ"ז. חשוב רק להזמין הכל מראש. ניתן לראות את פרטי החבילה הזאת ושאר החבילות ולהזמין ישירות מאתר החברה - לחצו כאן.

ציוד וטיפים:

• תביאו מספיק אוכל - בגלל שהייתי קצת לחוץ על המשקל של התיק לא הבאתי מספיק אוכל. כלומר כן הבאתי מספיק, זה לא שגוועתי ברעב, אבל הייתי דיי מדוד מדי והיו חסרים לי "פינוקים" ועוד קצת כמות של מזון שתהפוך אותי לא רק לשבע אלא גם למרוצה. לארוחות ערב בבקתות הבאתי (כמו רוב האנשים) את הארוחות המוכנות של Back country. גם אם אתם מטיילים יחידים אני ממליץ לא לקחת את הקטנים (שנועדו למנת יחיד), אלא את גודל המדיום כדי להתמלא קצת יותר. לגבי המנות עצמן - הן נוחות מאוד, חלקן טעימות וחלקן פחות.
  

• האריזה לטראק המילפורד לא שונה מטראקים שונים בניו-זילנד, אך יש לתת דגש לעובדה שמדובר באחד האזורים הגשומים במדינה ושמזג האוויר יכול להשתנות בקיצוניות ובלי התראה. מן הסתם הקו המנחה הוא לארוז קל, אבל מהצד השני להתכונן לכל מצב. לא לוותר על שום ציוד גשם, כולל מעיל גשם, מכנסי גשם, כיסוי גשם לתיק וכולל השקית הצהובה שמוכרים ב-DOC.
  

• בכל הבקתות של יש גז אז לא צריך להביא גזייה, אבל כן צריך להביא כלי בישול ואוכל. חדרי האוכל מחוממים - הבקתות לא, אז קחו את זה בחשבון אם אתם סובלים מקור (בגדול לא מאוד קר בבקתות כי הן במקומות נמוכים, לא צריך להגזים עם שק השינה אבל כדאי שיהיו מספיק שכבות לבוש מחחמות). לא לוותר על כפפות (בעיקר למעבר ההרים ביום השלישי), וכמובן גם לא על כובע/חמצוואר.
  

• אני בחרתי לא להביא כפכפים/סנדלים כדי לחסוך משקל - שזה קצת מעיק כי זה אומר ללבוש נעליים (בלי לשרוך) כשהולכים לשירותים וכו', אבל זו הקרבה שהייתי מוכן לעשות.
  

• פנס חובה - אין תאורה בבקתות הלינה, והחשמל בבקתות המטבח נכבה בלילה.
  

• בחרתי לא לקחת מצלמה מקצועית ולהסתפק במצלמה של הטלפון, ולמרות שאני אוהב לצלם, הרגשתי שזו הייתה החלטה טובה שחסכה לי המון משקל וגם התעסקות שגוזלת אנרגיה.

הערה: תיארתי פה את הטראק בצורתו השגרתית (כ-4 ימים). בטיול שלי המסלול נסגר ליום אחד בשל תנאי מזג האוויר, כך שהעברתי בבקתה הראשונה (בקתת קלינטון) 2 לילות, כך שלמעשה הייתי בטראק 5 ימים במקום 4 והתבזבז לי יום אחד בטאה אנאו בהמשך הטיול. סגירת המסלול מתרחשת מספר פעמים בעונה (10 ימים סה"כ בממוצע). בשל אופי המסלול, כל המטיילים תלויים במטיילים שקודמים להם ובפינוי הבקתה, כך שאם קטע מסוים במסלול נסגר והאנשים שאמורים לצאת לקטע הזה לא יכולים להתקדם, אז כל הטראק "נתקע" וכל המטיילים לא יכולים להתקדם. אלו שאמורים להתחיל את הטראק ביום שבו נסגר קטע מהמסלול - לא יוכלו לצאת לטראק בכלל.

יום 35 - טה אנאו

היום הזה יועד במקור למנוחה אחרי טראק המילפורד, אך כפי שציינתי הטראק התארך ביום אחד בשל סגירת המסלול בגלל מזג האוויר. לכן בפועל היום הזה היה יום נוסף בטראק מילפורד ויום המנוחה "נזרק לפח". בהמשך קיבלתי את יום המנוחה בכל זאת בשל ביטול טיול מאורגן בקיאקים בדאוטפול סאונד (ראו פירוט בהמשך). בכל מקרה יום ספייר בטה אנאו הוכיח את עצמו כיעיל ביותר מאחר ואזור פיורדלנד גשום מאוד וגמישות פה היא דבר חיוני ומומלץ.

יום 36 - טה אנאו / פיורדלנד (דרך מילפורד)

הכביש מטה-אנאו למילפורד סאונד (כביש 94) הוא אחד הדרכים הכי נופיות והכי מרהיבות בניו זילנד. נסיעה בדרך הזאת היא אחד מחוויות החובה שכל מטייל באי הדרומי עושה, והדרך העיקרית לחוות בקלות את נופי שמורת פיורדלנד. אפשר להעביר בדרך הזאת גם כמה ימים כי יש בה המון מסלולים ונקודות תצפית. למרות שנסעתי כבר בדרך הזאת באוטובוס חזרה מטראק המילפורד, היה צורך לפחות ביום נוסף אחד של הגעה עצמאית שמאפשרת לעצור בדרך ולעשות חלק מהמסלולים.

החלק המעניין של הדרך מתחיל כאשר נכנסים ל-Eglinton Valley, בו יש כמה נקודות לעצור בצד כדי לצלם תמונות (בעיקר של תורמוסים). עצירות קצרות נוספת אפשר לעשות באגמי Mirror Lakes ואגם Lake Gunn (שלגדותיו יש 2 נקודות תצפית וגם הליכה קצרה). היעד העיקרי שלי היום היה מסלול ההליכה Key Summit Trail. המסלול הזה הוא חלק מטראק הרוטברן (עליו כבר כתבתי) בקצה המערבי שלו, מדובר בפסגה המוקפת הרים גבוהים יותר עם נוף מעולה לכל הסביבה. המסלול מתחיל מהחנייה שבה מסתיים או מתחיל טראק הרוטבן - The divide, החזרה מאותה הדרך ובפסגה עצמה יש מסלול מעגלי קצר (סה"כ ההליכה אורכת 3-3.5 שעות). לאחר המסלול המשכתי בכביש לכיוון מילפורד ועשיתי עצירה קצרה בתצפית Hollyford Valley Lookout (אם עושים את המסלול לקי סומיט אפשר לוותר כי מהפסגה רואים היטב גם את עמק הוליפורד. אם לא עושים את המסלול, נקודת התצפית הזו מומלצת).

מעט אחרי התצפית על עמק הוליפורד מתחיל מסלול Lake Marian Track - אל אגם מריאן המדהים. את המסלול הזה עשיתי ב-2008 והיה מדהים, לצערי בגלל שהתחלתי את היום מאוד מאוחר כי הייתי חייב מנוחה אחרי טראק מילפורד - החלטתי לוותר על מסלול נוסף של 3 שעות, אבל אם יש לכם זמן המסלול הזה מומלץ מאוד. קיבלתי החלטה להגיע למילפורד סאונד כדי לחוות את המקום בשעה פחות עמוסה וכדי לצלם (כי אחרי הטראק הגעתי לשם בלי המצלמה שלי), כי בכל זאת מדובר באתר הטבע הכי מפורסם במדינה. בדרך עשיתי עוד עצירה קצרה בתצפית Monkey Creek (שקצת אחריה נמצאת החנייה למסלול מפורסם נוסף ל-Gertrude Saddle, שנחשב למסלול מאתגר).

הגעתי למילפורד סאונד בסביבות השעה 18:00 שזו שעה מופלאה לבקר במקום! כמעט ולא היו תיירים, היה שקט להפליא, והשמש שהחלה לשקוע יצרה תאורה מרהיבה על הפיורד. חשוב לציין שמנהרת הומר (Homer Tunnel) שחוצה את ההר לכיוון מילפורד סאונד נסגרת בשעה 20:00 וחשוב להקפיד לצאת ממילפורד סאונד בזמן (וזה גם מה שהבטיח שהמקום היה כבר כמעט ריק בשעה שהגעתי). אם רוצים להישאר במילפורד סאונד בשעה מאוחרת יותר צריך לישון שם, וישנה רק מלון אחד (שבדרך כלל מלא) ואתר קמפינג אחד (ויש גם כאלו שישנים על סירות). בזמן הקצר יחסית שהיה לי במילפורד סאונד, עיתי מסלול קצר ובסיסי על החוף מול הפיורד (Milford Sound Foreshore Walk).

כמו שאמרתי אני עשיתי רק מסלול אחד היום, אבל אפשר להספיק גם -2 אם קמים בשעה מוקדמת ו/או אם לא מגיעים שוב עד מילפורד סאונד. אם היה לי את הזמן הייתי בוחר לעשות גם את מסלול Key summit וגם את מסלול Lake Marian Track. מטיילים מנוסים יותר יכולים לעשות במקום את מסלול Gertrude Saddle שהוא קצת יותר ארוך אבל הרבה יותר קשה. זכרו שיש עוד מסלולים ועוד נקודות עצירה אפשריות בדרך למילפורד ובהחלט אפשר לבלות שם יום נוסף.

יום 37 - טה אנאו / פיורדלנד (אגם Hauroko ומפרץ Te Waewae)

היום נסעתי לאזור שמדרום לטה אנאו והחלק הדרומי של פיורדלנד. התחלתי בנסיעה ישירה ליעד העיקרי של היום - Lake Hauroko. מהחנייה עשיתי את המסלול לנקודת התצפית Lake Hauroko Lookout. מדובר במסלול הלוך-חזור לא ארוך במיוחד (סה"כ סביב 3 שעות הליכה), אבל תלול וקשה במיוחד! בחלקים מסוימים במסלול צריך ממש להשתמש בידיים וישנם חלקים מחליקים - לכן המסלול לא מתאים למשפחות, לאנשים בכושר ירוד ולמי שיש לו פחד גבהים, כמו כן המסלול לא מתאים במזג אוויר רע. באופן ספציפי בקצה המסלול ישנו סלע שצריך לעלות עליו כדי לקבל את התצפית הטובה ביותר על האגם - העלייה על הסלע הזאת מלחיצה ויכולה להיות מסוכנת; אל תעלו עם הסלע אם אתם מרגישים לא בטוחים, ישנה תצפית כמעט זהה מעט לפני ההגעה לפסגה. אחרי המסלול נחתי עוד קצת על שפת האגם בסמוך לחנייה (עד שהסנדפלייס הבריחו אותי). האזור הזה מאוד מבודד, שקט ונטול תיירים - בכל החלק הזה של היום לא ראיתי אפילו מטייל אחד! לא ליד האגם ולא במסלול. האגם הוא נקודת ההתחלה של אחד הטראקים המבודדים, הארוכים והקשים בנ"ז - Dusky Track.

לאחר מכן המשכתי לביקור קצת במערות קליפדן - Clifden Caves (שימו לב - אסור להיכנס למערות בזמן גשמים ויש צורך בפנס וממליצים גם על קסדה). ואז נסעתי מסיבות נוסטלגיות לכפר הקטן Orepuki. משני צידי הכפר יש חופים יפים, האחד Gemstone Beach והשני Monkey Island Beach. בחוף ג'מסטון וסביב אורפוקי אפשר לראות את התופעה המיוחדת של "עצים סחופי רוח" שצמחו באופן עקום בשל משבי רוח חזקים. הסיבה האמיתית שהגעתי לאזור הזה הייתה נוסטלגיה (ישנתי פה ב-2008 ב-HIT בבית מיוחד), אבל יש תחליף שיכול להיות מעניין יותר למי שמגיע ל-Lake Hauroko; אזור Borland ואגם Monowai. יש שם כמה מסלולים, כולל כמה קצרים שיכולים להיות משולבים ביום הזה. אם לא הייתי נוסע לאורפוקי, הייתי עושה את המסלול הקצר שתכננתי - Mt Burns Tarns Track (כ-45 דקות הליכה בלבד מחניית Borland Saddle. פירוט כל המסלולים באזור זה כאן.

יום 38 - יום נוסף בפיורדלנד

היום היה אמור להיות מוקדש לשיט קייאקים בפיורד דאוטפול סאונד (Doubtful Sound) - טיול מאורגן של יום שלם שהזמנתי כמה חודשים מראש. למרבה הצער הטיול בוטל בשל מזג האוויר. החברה שלחה לי הודעה כבר לפני 3 ימים עם התראה על התחזית ועל האפשרות שהטיול לא יוכל לצאת לפועל, והציעו לי להקדים אותו, אבל לקום לפני 6 בבוקר יום אחרי טראק המילפורד פחות זרם לי, החלטתי לא להקדים את הטיול ולזרום על מה שיהיה. יצא שיום החופש הזה בא לי בטוב אחרי שכל הימים שאחרי הטראק היו מאוד פעילים ומלאים וקצת הייתי מותש, המנוחה התקבלה בברכה (יום חופש שגם ככה תכננתי ליום 35).

לא עשיתי הרבה ביום הזה מלבד להסתובב קצת בעיירה טה-אנאו עצמה (ולאכול פאי במאפיית הפאי המפורסמת Miles Better Pies וללכת קצת לאורך גדת אגם מנאפורי (Manapouri). כמובן שעוד יום באזור טה-אנאו יכול להיות גם מנוצל בהמון דרכים כי יש עוד הרבה מה לעשות ולראות באזור. האופציה הברורה ביותר היא כמובן טראק קפלר (Kepler Track) - שהוא עוד אחד מה-Great walks. הטראק המלא אורך 3-4 ימים, אבל ניתן לעשות גם טיולי יום בטראק בשילוב Water texi או אפילו מסוק. עוד אטרקציה מפורסמת ופולולארית באזור היא מערת התולעים הזוהרות (Te Anau Glowworm Caves) אליה ניתן להגיע בסיורים מאורגנים (ניתן להזמין הכול ב i-site בטה-אנאו). ויש עוד שלל אטרקציות, אבל אם לחזור להתחלה - אני מאוד ממליץ על דאוטפול סאונד שהיה התכנון המקורי שלי כי זו הייתה אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בטיול הקודם ב-2008 ולכן גם רציתי לעשות זאת שוב. דאוטפול סאונד הוא האח המבודד, הפראי והשקט יותר של מילפורד סאונד, מלא ציפורים ופינגווינים וההגעה לשם היא חוויה בפניה עצמה. יש כל מני סוגי סיורים לשם (חלק של יותר מיום אחד), אבל סיור הקיאקים היה מדהים ואני ממליץ עליו בחום; אפשר למצוא פרטים ולהזמין כאן.

יום 39 - טה אנאו-אומרמה-הר קוק

עזבתי את טה אנאו והתחלתי את הנסיעה הארוכה ביותר בטיול עד לאזור הר קוק - ההר הגבוה ביותר בניו זילנד-אוסטרליה. אורך הנסיעה הישירה עד לאכסנייה ב-Mount Cook Village היא כ-5 ורבע שעות, אבל אני אוהב לגוון בנסיעות ולכן בחרתי דרך קצת ארוכה יותר בכביש 94 ו-98, דרך Lumsden ודרך העיר Alexandra (ובכך נמנעתי לנסוע שוב בכביש לכיוון קווינסטאון עליו כבר נסעתי). הדרך שאני עשיתי ארכה סביב 6 שעות, לא כולל עצירות, אז כמובן שהחלק העיקרי של היום היה הנסיעה. אזור אלכסנדרה ו-Cromwell מאופיין בנוף יבש וסלעי באווירת המערב הפרוע; עצרתי להליכה קצרה בשמורת -Flat Top Hill Conservation Area ועשיתי הליכה קצרה לסכר (ישנם מסלולים ארוכים ומעניינים יותר למי שיש זמן) ואכלתי ארוחת צהריים ב-Industry Lane Eatery באלכסנדרה.

ככל שנוסעים צפונה הנוף הופך ליבש וצהוב יותר, ואחרי Lindis Pass התחושה היא כבר כמעט מדברית. בסמוך לכפר Omarama נמצא היעד העיקרי שלי ליום - "צוקי החימר" - Omarama Clay Cliffs. זה מקום מיוחד ויוצא דופן לנופים שרואים בניו זילנד (מזכיר במעט את עמודי עמרם או פארק תמנע בישראל) - בהחלט שווה ביקור למי שנוסע באזור. המשכתי עד האכסנייה שלי בהר קוק שם לנתי 2 לילות במטרה לטייל ביום הבא ובתחילת היום שלאחריו.

יום 40 - הר קוק

התוכנית להיום ומחר בבוקר הייתה לדחוס 2-3 מסלולים באורך בינוני ועוד 2-3 הליכות קצרות יותר. אך החצי הראשון של היום היה גשום ורק אחה"צ הר קוק התגלה מבעד לעננים, כך שהייתי מוגבל יותר. המסלול שרציתי לעשות היום הוא המסלול ל-Sealy Tarns Viewpoint. המסלול הזה הוא למעשה חלק מהמסלול הפופולארי Mueller Hut Route (אותו עשיתי ב-2008). את המסלול למיולר האט עושים בד"כ ביומיים - יום אחד עלייה תלולה ולינה בבקתה וביום הבא ירידה באותה הדרך; Sealy Tarns Viewpoint היא נקודת תצפית יפה עם אגם מוגבה שנמצאת על הדרך למיולר האט, ואפשר לעלות אליה ולרדת באותו יום אם אין זמן להמשיך לבקתה (או אם לא השגתם מקום) - זה לוקח 3-4 שעות סה"כ.

נאלצתי לוותר על המסלול הזה, אבל הצלחתי לדחוף 2 מסלולים אחרים בחצי יום - הראשון שילוב של כל הנקודות בעמק טזמן (Tasman valley) - מסלול Tasman Lake ונקודת התצפית Tasman Glacier View כולל ה-Blue Lakes (שהם בכלל ירוקים). הכל ביחד לקח שעה וחצי בערך. ממש בסוף היום כשהעננים סוף סוף ירדו מהר קוק, יצאתי "ברגע האחרון" למסלול הפופולארי Hooker Valley Track שמוביל לאגם הוקר ממש למרגלות הר קוק (נחשב למסלול חובה בפארק). דווקא טוב לצאת למסלול הזה לקראת שקיעה (או זריחה) כי אז ההר מואר באור כתום יפה, אבל לא כדאי לצאת ברגע האחרון כמוני אלא לצאת 3 שעות לפני השקיעה (ההליכה לוקחת שעה וחצי לכיוון אם לא רצים כמו שאני דיי עשיתי). מסלול נוסף שוויתרתי עליו הוא מסלול Red Tarns Viewpoint שמספק תצפית על כפר הר קוק מלמעלה. כמובן שיש מסלולים נוספים בשמורת הר קוק, אפשר לראות את כולם כאן.

יום 41 - הר קוק - אגם פוקאקי ואגם טקאפו-פיירליי

לפני שעזבתי את אזור הר קוק עשיתי עוד מסלולון קטן - Kea Point Track. הוא לוקח רק שעה (הלוך-חזור) אבל הוא קצת מיותר לדעתי אם עשיתם את המסלול להוקר וואלי. השארתי אופציה לעשות ביום הזה אחת מ-2 אטרקציות - צניחה חופשית (שיוצאת מ-Pukaki-Twizel Airport) או טיסת מסוק נופית (שיוצאת מ-Glentanner Park Centre אם כי קיימות עוד אופציות). הזמן בהחלט מאפשר לעשות את אחת האטרקציות, אך אני בסוף התקמצנתי. במקום זה עצרתי בחוות הלבנדר NZ Alpine Lavender. אפשר לשלם מחיר סמלי כדי להיכנס לשדות הלבנדר או לקנות מוצרים שמייצרים שם, אבל אותי עניין רק דבר אחד - לטעום גלידת לבנדר, וזה טעים מאוד!

החלק הבא של היום הקודש לאגם פוקאקי שהוא אולי האגם הכי יפה בניו זילנד. נוסעים לאורך גדתו המערבית של האגם כבר בדרך להר קוק ויש המון נקודות תצפית על האגם ונקודות לתמונה עם הר קוק ברקע. כדי לצלם קצת התחלתי בהליכה קצרה ב-Lake Pukaki Nature Walk אבל אז המשכתי לאזור הפחות מוכר ופחות מתויר של האגם בצידו המזרחי. כיוונתי ל-Mount Cook Station ופשוט נהנתי מהנופים של הנסיעה בכביש העפר בגדה המזרחית ועצרתי לצלם הרבה. בסוף הדרך עשיתי הליכה קצרה לתצפית על-Tasman River (ישנה חנייה קטנה שבה אפשר לעצור לפני הגדר למאונט קוק סטיישן שהיא שטח פרטי). בכל הדרך ראיתי אולי 3 רכבים נוסעים בדרך הזאת - כך שזה אזור מאוד מומלץ למי שמחפש לברוח מתיירים. מהאזור הזה ישנו כביש שמחבר את אגם פוקאקי לאגם טקאפו שלא בדרך הראשית (חפשו את השילוט לכיוון טקאפו - Braemar Road).

המשכתי ל-Mount John Car Park, הר שעליו יש מצפה כוכבים (Mt John Observatory) ומסלול מעגלי על ההר (Tekapo Mt John Walkway) שממנו יש נופים טובים על אגם טקאפו והאזור. מההר ירדתי אל אזור האגם עצמו, הכפר טקאפו וכנסיית The Church of the Good Shepherd שלצידה יש שדה תורמוסים עם נוף יפה על האגם (אם כי כמות התיירים שם קצת בלתי נסבלת). חיפשתי מקום לארוחת ערב ונמשכתי למסעדה בשם TLV Restaurant & Bar בהנחה שאולי יש לה קשר ישראלי. מסתבר שאין קשר לתל אביב אלא ראשי תיבות של Tekapo Lake View (וכמובן שלפחות פעם ביום הם נשאלים על זה). החלטתי בכל זאת לאכול במסעדה, שהיא אולי הכי טובה בטקאפו אבל כנראה שגם הכי יקרה. לאחר האוכל נסעתי לכיוון ההוסטל ובדרך עצרתי בכפר היסטורי בשם Burkes Pass שנראה כולו כמו מוזיאון ווינטג' (לצערי הגעתי בשעה שהכל כבר היה סגור ועדיין היה מעניין לראות את המקום). את הלילה עשיתי ביישוב Fairlie כדי לשבור את המשך הנסיעה ביום הבא.

יום 42 - פיירליי - הר סאנדיי

היום יועד בעיקרו ליעד אחד שביקרתי בו ב-2008 והיה חשוב לי לחזור אליו שוב - הר סאנדיי (Mt Sunday). זוהי גבעת אבן בודדת מוקפת בהרים, ממנה יש נוף פנורמי יפה. המקום מוכר והפך לאתר תיירות בעיקר בשל העובדה שכיכב כאתר צילומים משמעותי בשר הטבעות (שם צולמה העיר אדורס, בירת רוהאן, בעיקר בסרט השני בסדרה). כמו אתרים צילום אחרים של שר הטבעות בניו-זילנד, גם זה מקום שמומלץ גם למי שלא ראה את הסרט, כי הוא פשוט יפה. למרות הפרסום של המקום, הוא לא עמוס מטיילים, בגלל שהוא מעט מרוחק ומחוץ לדרכים הראשיות, שחלק ניכר מהנסיעה אליו בכביש עפר (אך במהרה התברר לי שזמן הנסיעה קצר בהרבה מזה שהוצג בניווט של גוגל מאפס). אם מגיעים מכיוון אגם טקאפו ופיירליי, הנסיעה היא על דרך נופית בשם Inland Scenic Route (כביש 72) שעוברת גם בכפר Mount Somers.

על דרך הגישה להר סאנדיי יש ישוב בשם Lake Clearwater - ישוב מיוחד בלי כבישים סלולים שיושב בין 2 אגמים, אחד בהם בעל אותו שם - Lake Clearwater, ויש מסלול סביבו ולהר הסמוך Mount Guy. בכלל האזור נקרא Ashburton Lakes (או שמורת Hakatere) ויש בו מסלולים רבים שכמעט ואין בהם מטיילים, כך שלמי שמחפש מקומות מבודדים ושקטים ויש לו עוד זמן שווה לבלות עוד זמן באזור. מהאזור הזה נסעתי ללינה באזור Mount Hutt והעיירה Methven.

יום 43 - חצי האי בנקס

התחלתי את הנסיעה לכיוון חצי האי בנקס (Banks Peninsula). בדרך עצרתי ב-Rakaia Gorge - קניון עם נהר רחב בצבע תכלת יפה. כשהגעתי לתחומי חצי האי (דרך כביש 75) נסעתי ל-Hilltop Lookout Point שממנו יש נוף יפה על מפרץ אקרואה ובו גם חונים כדי להכנס לשמורת Montgomery Park Scenic Reserve. בשמורה אפשר ללכת 15 דקות לעץ טוטרה ענקי (Giant Tōtara Walk) ולהמשיך עוד 5 דקות למעלה עד נקודת תצפית טובה יותר על המפרץ (Akaroa Harbour View). אפשר גם להמשיך עד פסגת מונטוגומרי (Montgomery Peak) - זה לוקח בערך שעה וחצי (אני ויתרתי כי הרגשתי שזה מיותר, הנוף היה מעולה מנקודת התצפית).

הגעתי לעיירה אקרואה (Akaroa) היישוב המרכזי והגדול ביותר בחצי האי בנקס. זו עיירה מקסימה ויפה שיש לה היסטוריה של התיישבות צרפתית, וזה ניכר במבנים ובאוכל. לקחתי את הזמן להסתובב בין הבתים ההיסטורים, המרינה היפה והמסעדות הטעימות (אהבתי במיוחד דווקא את מסעדת הפיוז'ן האסיאתית Mandala Restaurant שבה אכלתי את ארוחת הערב, אבל יש לציין שנהוג לאכול פה גם פיש אנד צ'יפס. מי שמתעניין בהיסטוריה של המקום יכול לבקר גם במוזיאון אקרואה (Akaroa Museum).

אחרי סיבוב בכפר התחלתי נסיעה על כביש ה-Summit Road תספק לכם נוף מעולה של חצי האי בנקס שלא שונה מאוד ממה שתראו במסלולים, כל הנסיעה פשוט יפה. מהכביש הזה אפשר לרדת רנדומלית למפרצים השונים דרך כבישי עפר (שמיטב ידיעתי אלו המחוברים ישירות לכביש הפסגה לא דורשים רכב 4X4 אבל הם לא מתאימים לקרוואנים). אני נכנסתי ל-Long Bay שמתפצל ל-Paua Bay ו-Fishermans Bay. בפישרמן ביי יש גן בשם Fishermans Bay Garden שהיה סגור בשעה שהגעתי. אחרי זה נכנסתי גם ל-Okains Bay שיש בו חוף חולי יפה ואז המשכתי ל Airbnb שלי שהיה ב-Pigeon Bay.

*שניים מהמקומות היפים שצריך רכב 4X4 בשביל להגיע אליהם הם שמורת Misty Peaks Reserve ומפרץ Flea Bay (שמורת Pohatu Marine Reserve). לשמורת מיסטי פיקס אפשר להגיע רגלית במסלולים שונים, ואל מפרץ פלאה ושמורת פוהאטו אפשר להגיע בסיורים מאורגנים שכוללים שיט לצפייה בפינגווינים ויצורי ים נוספים (אני בחרתי לא לעשות כי ראיתי פינגווינים במקומות אחרים, אבל הבנתי שמדובר בסיור מוצלח).

יום 44 - חצי האי בנקס-כרייסטצ'רץ'

היום היה אמור להיות מוקדש למסלול הליכה של כמה שעות, אבל נשרפתי יום לפני ובקושי הצלחתי לזוז, מה גם שהיה יום חם במיוחד. אמליץ מהטיול הקודם שלי: מעל אקרואה יש מספר מסלולים שמתחברים אחד עם השני המסומנים במפת המסלולים של אקורואה: מסלול Woodills North (מסלול 1) ו-Woodills South (מסלול 2) ומסלול Round the Mountain (מסלול 4). ניתן לעשות גרסאות שונות בצירופים שונים של חיבור המסלולים האלו. ניתן להתחיל את המסלולים ביישוב עצמו, אבל אני מציע לחנות בחנייה של Heritage Park ולעשות גרסה קצרה או ארוכה של המסלולים האלו בהתאם לזמן והכוח שלכם (1 + חלק מ-4 אם אתם קצרים, או 4+1+2 אם יש לכם את כל היום). ראו כאן את המפה ופירוט המסלולים באקרואה. לפירוט כל המסלולים לפי אזורים - לחצו כאן.

מה שכן עשיתי ואפשר גם לשלב ביום שעושים בו מסלול: ביקרתי במגדלור של אקרואה (Akaroa Lighthouse) ועשיתי סיבוב קצר בפארק Garden of Tane הצמוד (והמוצל!). אחרי שהעברתי עוד קצת זמן מנוחה עם משקאות קרים וגלידות באקרואה הנעימה - נסעתי לפארק Ōtepatotu Scenic Reserve ועליתי עד לפסגת Lavericks - מסלול מעגלי דיי קל של בערך שעה לנקודת תצפית יפה (ורוב הדרך היא בתוך יער). לאחר מכן נסעתי ליעד האחרון שלי לטיול הזה - העיר קרייסטצ'רץ' (Christchurch) - העיר הגדולה ביותר באי הדרומי, בה לנתי בשתי הלילות הבאים והאחרונים לטיול לפני הטיסה חזרה.

יום 45 - כרייסטצ'רץ'

ביום לפני טיסה (בעיקר ארוכה כמו זו שציפתה לי מחר) אני לא אוהב להעמיס והשאיר זמן להתארגנות (כביסה, אריזה מסודרת של התיק, פינוי הרכב, קניית מזכרות וכו'. אפילו הלכתי להסתפר כי כבר נראיתי כמו איש מערות). לכן לקחתי את היום באיזי במרכז העיר בלבד. ביקרתי בכיכר המרכזית שבה נמצאת גם הכנסייה של העיר Christchurch Cathedral (שעדיין הרוסה אחרי רעידת האדמה שפקדה את העיר ב-2011). משם הלכתי לאורך נהר האיבון (Avon River) אל הפארק הציבורי והגנים הבוטניים של קרייסטצ'ר'ץ (Christchurch Botanic Gardens). הפארק נעים ויפה ויש בו עצים מיוחדים וגדולים. לאחר מכן חזרתי למרכז העיר, הסתובבתי ברחובותיה עד שהגעתי לשוק המקורה Riverside Market.

יום 46 - טיסה חזרה

  ניו-זילנד מול איסלנד

לסיכום המדריך, כראוי לאתר על איסלנד, אני חייב לתת את הפוקוס האיסלנדי. אעשה זאת בצורה של מעין השוואה בין ניו-זילנד ואיסלנד בנושאים שונים. בכל נושא אכריז על "מנצח", אך ההשוואה הזאת בעיקר נועדה להבין את הדומה והשונה בין המדינות, וגם ללמוד עוד על ניו-זילנד:

בעלי חיים - גם ניו-זילנד וגם איסלנד ידועות כמדינות ללא בעלי חיים מסוכנים, ושתי המדינות החיה שתראו יותר מכל הן כבשים, והרבה מהן. בשתי המדינות ניתן לראות המון חיות יום כמו לוויתנים, דולפינים וכלבי ים. באיסלנד יש יונקים מיוחדים נוספים כמו איילים, סוסים איסלנדיים ושועלים ארקטיים (היונק הילידי היחיד באי) ובניו-זילנד תמצאו לטאות וחרקים יוצאי דופן. אך בשתי המדינות החיות המעיינות ביותר הן הציפורים, ופה התחרות קשה, אך בסופו של דבר מגוון העופות בניו-זילנד גדול יותר ומיוחד ביותר, כולל ציפורים נדירות שאפשר למצוא רק שם (בראשן הקיאה והקיווי). עם כל הכבוד לפאפינים החמודים ושחפיות הקוטב של איסלנד, הציפורים של ניו-זילנד הם בליגה משל עצמן. ניו זילנד.

זבובי חול/ברחשים - בצד השני של המטבע בנוגע לבעלי חיים, צריך להזכיר את החרקים המעצבנים של כל מדינה. באזורים מסוימים של איסלנד תתקלו בנחילי ברחשים טורדניים ובאזורים מסוימים בניו-זילנד יאכלו אתכם עשרות זבובי חול. אין ספק שזבובי החול גרועים יותר כי הם גם עוקצים (בניגוד לברחשים) וגם נדבקים על הבגדים ועל העור, לכן מי שזוכה בנקודה פה היא איסלנד שהחרקים שלה קצת פחות גרועים. איסלנד.

הרים - זה פשוט מאוד, כשזה נוגע להרים הגודל כן קבוע. ההרים בניו זילנד גבוהים יותר ורבים יותר. אמנם יש הרים מאוד מיוחדים בצורתם באיסלנד, אבל גם בניו-זילנד אפשר למצוא הרים מוזרים ומעניינים בנוסף לפסגות המושלגות של האלפים הדרומיים. ניו-זילנד.

קרחונים - כמעט אין פה תחרות. הקרחונים של ניו-זילנד קטנים, מצומקים ונראים יותר כמו שאריות של קרחונים. איסלנד לעומת זאת לא נקראת Ice-Land לחינם, אחוז נכבד משטח המדינה מכוסה קרחונים ותמצאו בה גם את הקרחון הגדול ביותר באירופה (קרחון Vatnajokull). איסלנד.

חופים - באיסלנד רוב החופים הם שחורים או כהים, ובאופן כללי יותר "מיוחדים". גם בניו-זילנד יש גם חופים שחורים, אבל בעיקר חופים זהובים או חופים סלעיים. בניגוד לאיסלנד, בניו-זילנד אפשר באמת ללכת לים, להתרחץ בו ולהשתזף - באיסלנד זה פשוט בלתי אפשרי, גם אם מזג האוויר חמים באופן נדיר, רוב החופים באיסלנד מסוכנים מאוד. החופים בניו-זילנד הם אמנם לא היפים בעולם (החופים באוסטרליה השכנה למשל מרשימים יותר) אבל הם עדיין מרהיבים וחלק בלתי נפרד מטיול במדינה. ניו-זילנד.

צמחייה - איסלנד ידועה כמדינה עם מעט מאוד עצים (בעיקר בשל פעילות אנושית ולא מסיבות טבעיות כמו שנהוג לחשוב). יש באיסלנד צמחייה רבה ועצים נמוכים, אך אלו מחווירים מול ה"בוש" הניו-זילנדי. למרות התערבות בני האדם, היערות בניו-זילנד עדיין מצליחים לכסות שטחים עצומים. היערות בניו-זילנד צפופים וכוללים צמחים שאין בשום מקום בעולם, כולל מינים יחודיים של טחב ופטריות. ניו-זילנד.

פעילות גיאותרמית והרי געש - הרי הגעש של ניו זילנד מאוד גבוהים, האתרים הגיאותרמיים מאוד מרשימים ואפילו המעיינות החמים נחמדים. אבל איסלנד זו איסלנד - האי כולו כמו הר געש אחד גדול והנופים המיוחדים שלו עוצבו על ידי פעילות געשית, עם מגוון תופעות מיוחדות בכל פינה. איסלנד.

מזג אויר - כפי שכתבתי בתחילת המדריך - מזג האוויר בניו-זילנד מגוון יותר וזה מה שמכריע את הכף לטובתה, וזאת למרות שהיא גשומה יותר. ניו-זילנד.

נופים ירוקים - שתי המדינות מאוד ירוקות, אבל איסלנד בהיותה אי געשי, היא ברוב האזורים בגוון חום או ירוק כהה. ניו-זילנד שיש בה המון גשם וגם לא מעט שמש היא מדינה ירוקה באופן מובהק; יש בה את כל גווני הירוק מירוק כהה של עצים ועד ירוק בהיר וזוהר של מדשאות ענקיים. ניו-זילנד.

תרבות והיסטוריה - לשתי המדינות יש ייחוד תרבותי ספציפי; איסלנד היא מדינה נורדית, עם היסטוריה ויקינגית. ניו-זילנד מושפעת מאוד מהתרבות המאורים - התושבים הילידים של האיים. התרבות המאורית באה לידי ביטוי בניו-זילנד בעיקר בשמות של מקומות - לכל אתר טבע, פארק לאומי או אזור יש שם מאורי ולעיתים השמות האלו יותר נפוצים מהשמות האנגליים. ניתן לחוות את התרבות המאורית גם במבנים (בעיקר ביישובים עם ריכוז מאורי גדול ובעיקר ברוטורואה), במוזיאונים וב"כפרים מאורים" שהם אטרקציה תיירותית. באיסלנד התרבות הנורדית והויקינגית נוכחת מאוד גם בשפת היום-יום, בעשרות מוזיאוני "בתי דשא" וגם בבנייה המסורתית המודרנית. נוסף על כך יש בניו-זילנד סצנה מוסיקה אלטרנטיביים ייחודית שהיא חלק מהתרבות המקומית. בעיני חיי התרבות בניו-זילנד משולבים באופי המדינה בצורה יותר אינהרנטית וטבעית לכן מבחינתי איסלנד לוקחת למרות שאני יודע שיש הרבה אנשים שכנראה יחלקו על דעתי. איסלנד.

ערים וחיי לילה - שתי המדינות לא מאוד מצטיינות בתחום מכיוון שברוב הטיול שלכם תהיו בטבע או באזורים מבודדים ומרוחקים. ועם זאת, בניו-זילנד יש כמה ערים גדולות בעוד באיסלנד רייקיאוויק היא העיר "האמיתית" היחידה (וגם היא לא גדולה). יש חיי לילה באיסלנד (ובעיקר ברייקיאוויק) וכמו שאמרתי סצנה מוסיקלית מדהימה שגם היא מתערבבת עם חיי הלילה, אבל בכל זאת בערים הגדולות של ניו-זילנד יש הרבה יותר אופציות לחיי לילה ובכלל לחיים עירוניים (בעיקר באוקלנד כמובן) ובכלל תחושה יותר חיה למי שאוהב לפגוש אנשים אחרים. ניו-זילנד.

תקשורת - בשתי המדינות יש אזורים גדולים ללא קליטה סלולרית, לתחושתי בניו-זילנד היו יותר כאלה. באזורים המתויירים של איסלנד ובכלל באזורי החוף ו/או כביש הטבעת כמעט תמיד תמצאו קליטה. כמו כן איסלנד היא מדינה מאוד ווי-פיי פרינדלי, עם חיבור אינטרנט בכל מלון, הוסטל, מסעדה ואפילו בכמה אתרי קמפינג. בניו זילנד המצב הפוך לגמרי ומרגיש כאילו הם נתקעו בעשור הקודם, עם המון מקומות בלי וויי-פיי או ווי-פיי בתשלום. איסלנד.

אוכל - שתי המדינות הן לא מעצמות קולינריות בלשון המעטה, אבל בשתיהן נפוצים מאכלי דגים ובשר טלה. מלבד הפאי, האוכל בניו זילנד דיי גרוע בעיני, הניו זילנדים ירשו את חוסר הטעם מאמא בריטניה כנראה. בשר הטלה של ניו זילנד (בדומה לאיסלנד) נחשב לטוב ואיכותי - ואכן הוא כזה (ממה שטעמתי), אבל צריך גם לדעת לבשל עם זה דברים טעימים. בגדול אם רוצים לאכול טעים צריך לכוון בעיקר למסעדות עם אוכל מזרח רחוק (תאילנדי/הודי/סיני). האוכל של איסלנד מאוד לא מגוון, אבל את מה שיש אני אוהב - בעיקר את המרקים ובעיקר העובדה ששום דבר לא מעובד. איסלנד.