top of page

איסלנד של הפסיפיק: ניו-זילנד | New Zealand

איסלנד וניו-זילנד: מצד אחד יש בינהן המון נקודות דמיון ומי שטייל באחת מהן כמעט בוודאות יתאהב גם בשנייה. מצד שני הן גם מאוד רחוקות אחת מהשנייה במובנים רבים ובעיקר במיקום גיאוגרפי הכי רחוק שניתן להעלות על הדעת, בשתי קצוות שונים לגמרי של כדור הארץ. גם איסלנד וגם ניו-זילנד הן מדינות איים מרוחקות ומבודדות, עם צפיפות אוכלוסייה נמוכה ואיכות חיים גבוהה, בהן הטבע שולט והנפש מוצאת מרגוע. אהבתם את איסלנד ומחפשים את היעד הבאה? קבלו מדריך עם הצעה מלאה ומפורטת למסלול של חודש וחצי באחת המדינות היפות על הפלנטה - עם נקודת מבט איסלנדית.


נסיעה לניו-זילנד היא צעד טבעי לחובבי איסלנד, אבל לא כזה שעושים ללא הרבה מחשבה ותכנון; ניו זילנד היא מדינה הרבה יותר גדולה מאיסלנד, ומיקומה המרוחק הופך את ההגעה אליה למורכבת ויקרה - ובשביל רוב המטיילים זה כנראה יהיה טיול של פעם בחיים (אבל לא בהכרח). בניו-זילנד ביקרתי לראשונה במסגרת "הטיול הגדול" אחרי הצבא, אי שם בשנת 2008, הרבה לפני שדרכתי לראשונה באיסלנד. תמיד חשבתי לעצמי שביקום מקביל, שבו ניו-זילנד נגישה יותר ולא נמצאת בצד השני של העולם - אולי הייתי מנהל עכשיו רומן איתה ולא עם איסלנד.


יש בניו-זילנד המון מרכיבים מקבילים לאיסלנד, באופי וביופי; בין נקודות הדמיון הבולטות בין המדינות ניתן למנות פעילות גיאותרמית והרי געש, קרחונים, פיורדים ובעיקר - אווירה שלווה ורגועה על רקע מרחבים של טבע בתולי. אבל יש גם הבדלים תהומיים בין המדינות, בהם ניתן למנות בעיקר את מזג האוויר, הצמחייה, בעלי החיים, השפה והתרבות. בסוף העמוד תוכלו למצוא השוואה מקוצרת בין איסלנד לניו-זילנד על פי נושאים שונים.


בסוף שנת 2023 חזרתי שוב לניו-זילנד אחרי שנים שהרעיון הסתובב לי בראש. בניגוד לטיול של-2008 שארך שלושה חודשים (המקסימום המותר במסגרת הויזה האוטומטית) והיה יותר גמיש שכלל פחות תכנון מראש. הטיול הנוכחי היה מוגבל יותר בזמן ולכן דרש ויתורים על אזורים מסוימים והרבה יותר תכנון מראש, אבל עדיין עם שמירה מסוימת על גמישות (כמו באיסלנד, גם בניו-זילנד מזג האוויר לפעמים עשוי לשנות תוכניות). אני מבין לכם כאן מדריך למטייל בניו-זילנד ופירוט מלא של תכנון הטיול שלי (שמשלב התייחסות לתכנון המקורי וגם לביצוע בפועל, וגם ידע מהטיול הקודם).


חשוב לי להדגיש שניו-זילנד היא מדינה ענקית ואפשר לתכנן בה אלף מסלולים שונים. למרות ההיכרות שלי עם ניו-זילנד שמבוססת על 2 טיולים, יש גם הרבה שאני לא מכיר. המסלול המובא פה הוא טיול באופי מסוים שהתאים לי (ראו פירוט על אופי הטיול בתחילת המדריך) באורך של חודש וחצי שכולל את שני האיים. ניתן להרכיב המון מסלולים אחרים ואני אף פעם לא מציע לקחת מסלול מוכן של מישהו אחר ולעשות העתק הדבק כפי שהוא, אלא תמיד לעשות שינויים והתאמות לאופי שלכם. אפשר בהחלט להשתמש בהצעת המסלול פה כבסיס טוב לטיול באופי דומה. ניתן להיעזר בשירות תכנון טיולים לניו-זילנד כדי לצאת בראש שקט ובידיעה שהמסלול מותאם הכי טוב לצרכים שלכם, לשם כך אני ממליץ בחום על ניצן אנגלנדר - מומחה לניו-זילנד ואוסטרליה שגם אני נעזרתי באתר שלו - פרטים כאן.



מדריך למטייל בניו-זילנד


קצת על ניו-זילנד:

לפני הכל, קצת מידע כללי ובסיסי על ניו-זילנד למי שלא מכיר אותה בכלל. ניו-זילנד מורכבת משני איים גדולים (המכונים בקיצור "האי הצפוני" ו"האי הדרומי"), אי בינוני שנמצא דרומית אליהם ("האי סטיוארט") ועוד מספר איים קטנים יותר. האי הצפוני הוא האי המיושב יותר, בו נמצאת עיר הבירה של ניו-זילנד - וולינגטון והעיר הגדולה במדינה - אוקלנד. בניו-זילנד כולה חיים בערך 5.2 מיליון בני אדם (כ-75 אחוז מהם חיים באי הצפוני), על שטח גדול מאוד (יותר מפי-10 מישראל), מה שהופך אותה לאחת המדינות עם צפיפות האוכלוסין הנמוכות ביותר בעולם! מתחילים להריח את הדימיון לאיסלנד?


ניו-זילנד נחשבת לאחת מפיסות האדמה האחרונות בכדור הארץ שהתגלו ויושבו ע"י בני אדם וזו חלק מהסיבה שהטבע עדיין שולט בה. הראשונים שהגיעו לאיים היו המאורים (Māori), צאצאים של עם פולינזי שהתיישבו במה שכונה בפיהם "ארץ הענן הלבן הארוך" (במאורית: Aotearoa), לפחות 200 שנה לפני שהמקום "התגלה" על ידי האירופאים". השם "זילנד החדשה" ניתן לה ע"י מגלה הארצות ההולנדי אייבל-טסמן שקרא לה על שם מחוז זילנד בהולנד ממנו הוא בא. אייבל טסמן היה האירופאי הראשון שהגיע לאיים ושמו מונצח במקומות רבים בניו-זילנד והפסיפיק, בניהם האי טסמניה באוסטרליה, הים הטסמני שמפריד בין ניו-זילנד לאוסטרליה, ופארק אייבל טסמן (עליו עוד תקראו בהמשך).


ההולנדים לא התיישבו באיים; ההתיישבות האירופאית החלה יותר ממאה שנים מאוחר יותר, עם הגעתו של ג'יימס קוק הבריטי. שנת ויום העצמאות של ניו-זילנד הוא נושא שנוי במחלוקת כי ניו-זילנד הכריזה או קיבלה עצמאות מספר פעמים בהיסטוריה ע"י גורמים שונים. היום הלאומי של ני-זילנד נחגג ב-6 בפברואר, לציון הסכם וואיטנגי שנחתם ב-1840 שבו הוסדרו היחסים בין הבריטים לבין השבטים המאורים ובמסגרתו הוענקה ריבונות על ניו-זילנד לבריטניה. למרות שניו-זילנד היא מונרכיה פרלמנטרית, ראש המדינה של עד היום הוא מלך בריטניה. השפות הרשמיות בניו-זילנד הן אנגלית ומאורית וגם... שפת הסימנים.


ניו-זילנד היא חלק מיבשת "אוקיאניה" שכוללת גם את אוסטרליה וקבוצות איים באוקיאנוס השקט. בשל העובדה שהיא נמצאת בחצי כדור הארץ הדרומי, העונות בה הפוכות מאשר בישראל (כלומר הקיץ בניו-זילנד הוא בין דצמבר לפברואר. ניו-זילנד הייתה מבודדת מהעולם במשך אלפי שנים ולכן ניתן למצוא בה צמחים ובעלי חיים מיוחדים שקיימים רק בה, בניהם הציפור הלאומית (שידועה בחוסר היכולת שלה לעוף) - הקיווי. ניו-זילנד היא מדינה הררית למדי, בעיקר האי הדרומי שלה שבו נמצא רכס "האלפים הדרומיים" שכולל גם את ההר הגבוה ביותר ביבשת, הר קוק (שפסגתו מגיעה לגובה 3,754 מטר) ועוד 18 פסגות נוספות מעל לגובה של 3,000 מטר. האי הצפוני מאופיין בהרי געש ופעילות גיאותרמית ובנופים של גבעות ירוקות. יותר משליש משטחה של ניו-זילנד מוגדר כשמורות טבע, בהם ניתן למצוא צורות נוף מגוונות במיוחד - פיורדים, קרחונים, הרים, הרי געש ואתרים גיאותרמיים (את כל אלו תמצאו גם באיסלנד), וגם יערות גשם וחופים מוזהבים (שאין באיסלנד).


מה שהעלה את איסלנד לתודעה ועל מפת התיירות הם ההתפרצות של הר הגעש אייאפיאטייליוקול בשנת 2010 (שחסמה את השמיים האווירים של כל אירופה לתקופה ארוכה) ואולי גם המשבר הכלכלי של 2008. מה שהביא לניו-זילנד את הבום התיירותי שלא נגמר עד היום הם ללא ספק סדרת סרטי "שר הטבעות". זה לא שניו-זילנד לא הייתה מתויירת גם לפני, אבל בזכות הסרטים והנופים המצולמים בהם אנשים רבים גילו את ניו-זילנד (לא סתם מונה "שר לענייני שר הטבעות" בממשלת ניו-זילנד בזמן צילומי הסרטים). בפירוט המסלול תראו גם התייחסות לכמה אתרי צילום של שר הטבעות שבהם ביקרתי, שהם בהחלט יעדים טובים לביקור גם למי שלא ראה או לא אוהב את הסרטים. בנוסף לנופים המדהימים, ניו-זילנד ידועה גם כמדינה של ספורט אקסטרים (כשהמוכר ביותר הוא הבנג'י שהומצא בניו-זילנד!) ותמצאו בה אינספור אפשרויות לפעילויות מוטרפות יותר או פחות.


עוד פרטיים כלליים על ניו-זילנד:

קידומת טלפון - 64+

חשמל - שקע Type I, מתח 230/240 וולט. יש צורך במתאם.

הפרשי שעות - ניו זילנד מקדימה את ישראל ב-11 שעות.

נהיגה - בניו זילנד הנהיגה בצד שמאל של הכביש.



אופי הטיול:

כפי שציינתי בפתיח - אופי הטיול יכול מאוד להשתנות מאדם לאדם, והוא תלוי גם בזמן שיש לכם לטיול, גם בעונה שבה אתם מגיעים, גם בתקציב שלכם ובעיקר - באופי שלכם; איך אתם אוהבים לטייל, איפה (ואיך) אתם מעדיפים לישון, כמה אתם אוהבים אטרקציות, כמה אתם רוצים ללכת ומה אתם אוהבים לראות ולעשות. כל המידע שאני כותב כאן מבוסס על אופי הטיול הספציפי שאותו אני בחרתי. המאפיינים העיקריים של הטיול שלי: חודש וחצי, רכב שכור, לינה תחת קורת גג, טראק רב יומי אחד בלבד ועוד הרבה מסלולי הליכה יומיים אבל לא כל יום, ימי "ספייר" למנוחה או גמישות, מעט בישול, מעט מאוד אטרקציות וספורט-אקסטרים והרבה נסיעות נופיות.


אופי הטיול שתכננתי בכל אחד מהאיים היה קצת שונה, אפשר להגיד ש"הקרבתי" את סגנון הטיול באי הצפוני למען הטיול באי הדרומי. באי הצפוני עשיתי מסלול פחות גמיש ויותר נמהר (יותר "תיירותי"). הדברים היו יותר מתכוננים מראש לרמות היחסית קטנות (כולל דברים שהוזמנו מראש). הסיבה לכך הייתה להפוך את הביקור באי הדרומי ליותר מרווח ונושם, עם מקומות שבהם ביליתי יותר לילות ברצף מבלי להתקבע מראש על הדברים שאעשה. סה"כ זה עבד לא רע, כמובן שזה גם הודות למזל יחסי שהיה לי עם מזג האוויר. אבל אפילו במסגרת הטיול באי הצפוני - עדיין שהיתי יותר מלילה אחד בכל המקומות שבהם לנתי), מה שאפשר מינימום של גמישות, אבל זה בעיקר נובע מכך שיום נסיעה ממקום לינה אחד לשני הוא לרוב יום שבו אין זמן למסלול או טיול ארוך באזור שאליו מגיעים.


לינה:

אני בחרתי לשלב בין לינה בהוסטלים (כולל בחדרים משותפים) לבין גסטהאוסים ודירות Airbnb (ברוב המקרים בחדרים פרטיים בדירות עם מספר חדרים או בבקתה פרטית חיצונית לבית המארח). לפני שנתיים-שלוש עוד הייתי הולך על המקומות הזולים ביותר וכמעט רק בחדרים משותפים בהוסטלים, אבל בגילי אני הרגשתי שאני צריך קצת יותר פרטיות, כך שרק מדי פעם ישנתי בדורמס.


האם להזמין מראש או תוך כדי? בגדול אפשר להסתדר On the go, אבל לפעמים זה עשוי להביא לנפילה על מקומות יקרים יותר ממה שאתם מצפים כי אלו המקומות היחידים שנשארו פנויים - וזה בעיקר רלוונטי אם אתם מטיילי סולו כמוני או אם המצב הוא הפוך ואתם קבוצה דיי גדולה. לזוגות הכי פשוט למצוא מקומות לינה ברגע האחרון במחירים סבירים לזוג, כי יש גם היצע טוב של דירות Airbnb. אני הלכתי גישה של "הזמן ובטל" - כלומר כן הזמנתי לינה לכל הטיול מראש, אבל הכול עם אופציית ביטול ואפשרות לשינוי במידת הצורך. הייתה לי טבלת טיול שבה גם מצוין מה התאריך האחרון לביטול של כל מקום שהוזמן והייתי במעקב קבוע (זה כמובן לא מתאים למי ש"מעופף" מדי, צריך להיות עם האצבע על הדופק בשיטה הזאת). אגב, בפועל כמעט ולא שיניתי או ביטלתי מקומות לינה, התוכנית הלכה רוב הזמן כמתוכנן והיא נבנתה באופן דיי נכון עם זנבות ואפשרויות גמישות במקומות הנכונים.


טיסות:

ניו זילנד מאוד מאוד (מאוד!) רחוקה. לא ניתן להגיע אליה בטיסה ישירה כמובן, לכן יש צורך לפחות בקונקשן אחד. מחיר סביר לטיסה בשני מקטעים עם קונקשן אחד נסע סביב 1,900-2,200 דולר. אפשר להשיג גם בפחות מזה, אבל לרוב המשמעות תהיה קונקשן ארוך יותר או יותר מקונקשן אחד (למשל, ראיתי גם טיסות דרך אירופה וארה"ב ב-1,500 דולר, אך הן הסתכמו במן טיסה כולל ארוך בהרבה). לפעמים טיסות דווקא לכיוון ההפוך יכולות להוזיל את העלות (למשל טיסה לטורקיה ומשם למזרח הרחוק וכו') -אפשר לשחק עם זה ולהוזיל את המחיר ככל שיש לכם זמן וסבלנות. אישית, בטיול ארוך שכזה ובטיסה ארוכה שכזאת לטעמי שווה לשלם כמה מאות דולרים יותר לטובת נוחות. כמו כן, בטיסה ארוכה ולא פשוטה ואם יש באפשרותכם ללון לילה אחד במלון ביעד הביניים זה יכול מאוד להקל (גיליתי את זה בעל כורחי, מייד אפרט ואסביר).


טיסות נוחות הן לרוב דרך המזרח הרחוק (הונג קונג, בנגקוק, סיאול, סינגפור), או איחוד האמירויות. בטיול שעשיתי בניו זילנד ב-2008 התחלנו בקרייסטצ'רץ' וסיימנו באוקלנד; טסנו עם קטאי פסיפיק מת"א להונג-קונג עם המתנה של 11 שעות ומשם טיסה לאוקלנד וטיסה פנימית קצרה לקרייסטצ'רץ'. בחזור טסנו מקרייסטצ'רץ' ישירות להונג-קונג וטיילנו שם שבוע לפני שחזרנו משם בטיסה ישירה לארץ. כל הטיסות האלו עלו 2000 דולר בערך. את הטיול הנוכחי התחלתי באוקלנד וסיימתי בקרייסטצ'רץ . גם הפעם הזמנתי טיסה עם קטאי פסיפיק ואייר ניו זילנד לאוקלנד דרך הונג קונג עם המתנה של 11 שעות, ובחזור מקרייסטצ'רץ' לת"א דרך הונג קונג עם המתנה של 4 שעות. המחיר הכולל - 1,950 דולר.


בפועל בשל מלחמת חרבות ברזל בוטלו הטיסות של כל החברות הזרות מת"א מה שהוביל לביטול הטיסות שהזמנתי ברגע האחרון. ראיתי טיסות במחירים טובים דרך ארה"ב אבל הן ארכו הרבה יותר זמן ולא יכולתי להאריך את זמן הטיול שלי, החלטתי שאני מעדיף לשלם יותר. יצא בסופו של דבר שטסתי מהארץ עם אלעל לבנגקוק (עם חצי יום ולילה קונקשן בעיר) ומשם עם קטאי פסיפיק לאוקלנד דרך הונג קונג עם המתנה של 9:30 שעות בהונג קונג). בחזור מקרייסטצ'רץ' להונג-קונג עם לילה וחצי יום המתנה, ואז טיסה לבנגקוק, המתנה של 4 שעות וטיסה מבנגקוק לארץ עם אלעל. המחיר היה 600 דולר יותר מהכרטיס המקורי שלי, אבל זו הטיסה שביזבזה לי הכי פחות זמן לעומת הטיסה המקורית והחלטתי ללכת על זה. כמובן שזה מאוד לא אידלאלי, אבל כן למדתי מזה דבר אחד חשוב - חלוקת הטיסות היא נכס ולא נטל. חצי היום והלילה שעשיתי בבנגקוק בדרך הלוך היה דבר חיובי מאוד - גם ראיתי קצת את בנגקוק (שבה לא ביקרתי לפני) וגם העובדה שישנתי כמו שצריך על מיטה נורמלית הפך את כל הטיסות להרבה יותר קלות ונעימות (ובנגקוק עיר זולה מאוד). גם הלילה בהונג קונג בחזור הקל מאוד, אם כי הונג-קונג עיר יקרה בניגוד לבנגקוק. שורה תחתונה: אם יש לכם אפשרות להעביר לילה שלם או אפילו יום-יומיים בעיר ביניים - קחו את זה כיתרון ולא כחיסרון, ואם זה מוזיל עלויות אפילו יותר טוב.



רכב/ התניידות:

בטיול הקודם שלי בניו זילנד טיילתי עם עוד 3 אנשים והיינו באי 3 חודשים שלמים - במצב כזה רכישת רכב תהיה בחירה טובה ומשתלמת. הפעם הטיול שלי היה מצומצם יותר בזמן, לא קצר, אבל גם לא כזה שמאפשר לבזבז זמן על המנהלות של רכישת רכב (מה גם שטיילתי לבד). שימוש בלעדי בתחבורה ציבורית הוא אפשרי, אבל בשבילי זו לא הייתה אופציה כי אני אוהב מאוד את הנסיעות, את החופש לעצור היכן שמתחשק לי ולהגיע למקומות שלא נגישים בתחבורה ציבורית. טרמפים גם פחות התאימו לאופי הטיול שלי, אם כי זה גם אפשרי בהחלט למי שיש לו אקסטרה זמן. אז נותרתי עם האופציה הכי הגיונית אבל גם הכי יקרה - השכרת רכב. כמובן שקיימת האופציה המאוד פופולארית של השכרת קרוואן או קמפר - שזה משהו שלי אישית פחות התאים (גם כמטייל סולו וגם בכלל), כך שלצערי אין לי מידע מספק בנושא הזה. לאופי הטיול שלי התאים רכב פשוט ביותר, ורכב כזה יתאים לרוב הטיולים הממוצעים בניו-זילנד.


לאחר סקר שוק מאוד מקיף, קריאת מאות ביקורות ואינסוף התלבטויות - בחרתי לשכור רכב בחברת APEX (הרכב שהשכרתי - טויוטה קורולה, אחד הרכבים הכי נפוצים בניו בחרות ההשכרה בנ"ז). לפני כן שקלתי את חברת Oemega שלה היו את הדילים הכי זולים בפער ניכר מכל המתחרות. למרות שהביקורת על החברה דיי חיוביות, הדילים הזולים שלהם הם לרכבים מאוד ישנים (ראיתי אפילו הצעות לדגמים מ-2009) ואין התחייבות על דגם הרכב. החלטתי לא לקחת סיכון עד רכב ישן ולכן הלכתי עם חברת Apex שהמחירים שלה בשקלול הסופי היו הטובים ביותר לטיול שלי (והמחיר כלל גם את כרטיס המעבורת בין האיים עם הרכב). כמובן שבחרתי את כיסוי ביטוחי מלא, זה לא משהו שאני מתפשר עליו אף פעם בשום מקום בעולם; וזה הוכיח את עצמו כי גם דפקתי קצת את הרכב - ובעת ההחזרה נשאלתי כמה שאלות ומילאתי טופס, אבל לא התבקשתי לשלם דבר.


כדאי מאוד לעשות סקר שוק רציני לפני שבוחרים - כי המחירים משתנים בהתאם לעונה, לתאריכים ולנקודת האיסוף וההחזרה של הרכב (יש חברות שיתנו הנחות אם התאריך שלכם חופף לתאריך שבו החברה רוצה להעביר רכב מנקודה מסוימת לנקודה אחרת). היא לכך ובהתאם לזאת כדאי מאוד לבדוק גם אפשרות של החלפת הרכב וחברת ההשכרה כשעוברים מאי אחד לשני - זה קצת כאב ראש לבדוק את כל האפשרויות אבל זה יכול להוזיל מאוד עלויות. עוד טיפ קטן - אם יש לכם טיול ארוך שווה לנסות לשלוח מייל לחברת ההשכרה, להיות קצת חוצפנים ולבקש הנחה. אני שיחקתי על היותי מטייל יחיד וזה עבד וקיבלתי הוזלה של כמה מאות שקלים.


מעבורות - אם אתם מטיילים בשני האיים (כמו הטיול המתואר כאן), יש צורך לעבור בין האיים בטיסה או במעבורת. אם מטיילים עם רכב, כפי שציינתי ניתן להחזיר את הרכב, לקחת טיסה פנימית לאי השני ולהשכיר רכב מחדש. כמובן שהאופציה הנוחה יותר היא לעבור בין האיים במעבורת יחד עם הרכב. יש 2 חברות של מעבורות: Blue bridge או Interislander. ההבדלים הם בעיקר בשעות - ודאו מה יותר מתאים לכם לתוכנית המסלול. חשוב להזמין את הכרטיסים מראש, בעיקר אם אתם מעבירים רכב בין האיים, כי הביקוש גדול. זמן השיט סביב 3.5 שעות.


מזג אוויר:

אחת מנקודות הדמיון בין איסלנד לניו זילנד היא העובדה שמזג האוויר מאוד לא צפוי ויכול להשתנות במהירות ובלי התרעה מראש; זה אומר שבשורה התחתונה בניו זילנד, כמו באיסלנד, צריך להיות ערוכים לכל תנאי מזג האוויר. ועם זאת יש הבדלים משמעותיים בין המדינות בכל הנוגע למזג האוויר; קודם כל, ניו-זילנד היא מדינה הרבה יותר גדולה מאיסלנד ויש הבדלים בין אזורים שונים במדינה. טווח הטמפרטורות בניו-זילנד הרבה יותר רחב. אם באיסלנד מזג האוויר נע בין קריר לקר מאוד ולעיתים רחוקות יותר נעים או קצת חמים, בניו-זילנד בקיץ יכול להיות גם ממש חם.


השמש בניו-זילנד חזקה במיוחד (ואני אומר מניסיון כואב), גם בשל החור באוזון שנסגר ונפתח מחדש וגם בשל האוויר הנקי. קרם הגנה במספר הגבוה ביותר הוא בגדר ציוד חובה ויש ימים שכדאי למרחוק יותר מפעם אחת ביום ואפילו 3 פעמים ביום. מהצד השני, ניו-זילנד גם הרבה יותר גשומה מאיסלנד (או יותר נכון, אזורים מסוימים בניו-זילנד - בעיקר אזור טראנאקי, פיורדלנד והחוף המערבי של האי הדרומי. ציוד אטום גשם קריטי בניו-זילנד אפילו יותר מאשר בניו זילנד, ובמקביל גם בגד ים, כפכפים וגופיות (ולא רק בשביל מעיינות חמים אלא גם לים, מה שבאיסלנד אי אפשר לחלום עליו אפילו). במקביל, ישנם מקומות שיכולים להיות מאוד קרים, בעיקר בהרים הגבוהים ובטראקים - במקומות אלו אפשר לראות לעיתים שלג יורד גם בקיץ (זכרו שההרים בניו זילנד גבוהים יותר מאשר באיסלנד), כך שאם אתם מתכננים להגיע לאזורים כאלו כדאי לקחת זאת בחשבון.


טראקים:

ניו-זילנד היא גן עדן לטראקים ומסלולים הליכה, גם רב יומיים וגם מסלולי יום או הליכות קצרות. הטראקים במדינה ברובם מסומנים, ברורים ומתוחזקים היטב על ידי מחלקת השימור של ניו-זילנד (Department of Conservation) או בקיצור DOC. זוהי המקבילה של ניו-זילנד לחברה להגנת הטבע, אך היא הרבה יותר גדולה וחזקה. בכל עיר או עיירה מרכזית הסמוכה לפארק לאומי או שמורת טבע, תמצאו משרד של-DOC שבו נציגים שיעזרו לכם עם בחירת מסלול הליכה מתאים, מידע על מזג האוויר והגעה למסלולים, ציוד והזמנות ועוד. אם אתם רוצים להישאר גמישים ולהחליט על מסלולים בזמן אמת, ביקור במשרד ה-DOC הוא נקודת התחלה טובה לכל אזור שבו תהיו. ברוב הסניפים יש גם מעין מיני-מוזיאון עם מידע על האזור, בעלי החיים והצמחייה בו וכו'. ה-DOC אחראים גם על תפעול בקתות ההרים בטראקים השייכים להם (בניהם כל ה-Great walks*). באתר של DOC תוכלו למצוא מפה עם מידע על מאות מסלולים ברחבי ניו זילנד - לחצו כאן. דרך נוספת לקבל מידע על מסלולים, אטרקציות (כולל הזמנה), תחבורה ומידע על האזור שבו נמצאים, הם סניפי i-site - מרכזי המידע הרשמיים של משרד התיירות הניו זילנדי המצויים ברחבי המדינה.


ה-Great walks הם כינוי לעשרה טראקים פופולאריים ברחבי ניו זילנד המתוחזקים היטב ע"י DOC. בין הטראקים האלו ניתן למנות את טראק מילפורד, טראק רוטברן, טונגרירו נורט'רן סירקיט, אייבל טזמן, טראק קפלר ועוד. לטראקים האלה יש מערכת הזמנת בקתות נפרדת משאר הטראקים בניו זילנד (ולטראק מילפורד ספציפית יש מערכת הזמנות ספציפית) וכדאי תמיד להזמין מראש כי הטראקים מאוד מבוקשים. למרות הפרסטיז' שלהם חשוב לציין שאלו לא בהכרח הטראקים הכי יפים בניו-זילנד. שווה לנסות להירשם לפחות לאחד מהם, אבל אם לא הצלחתם ממש לא נורא, יש עוד המון טראקים פחות מוכרים שווים בכל האזורים של ניו-זילנד. מידע מלא על טראק המילפורד ומידע על טראק רוטברן ואייבל טזמן תמצאו בפירוט המסלול. למידע והזמנות ל-Great walks - לחצו כאן.



הכנות כלליות ומידע חיוני:


ויזה - תיירים ישראלים לא צריכים ויזה כדי לטייל בניו זילנד עד שלושה חודשים. עם זאת, חובה למלא טופס אלקטרוני על מנת לקבל אשרת כניסה. ברוב המוחלט של המקרים ניתנת אשרה והתשובה מתקבלת תוך יום או יומיים (רשמית - 72 שעות). מחיר בקשת האשרה הוא בין 17 ל-23 דולר ניו זילנדי, יש לצרף צילום דרכון ותמונת פנים ברורה. כדאי למלא את הטופס זמן רב מראש. את הטופס אפשר למלא באפליקצית NZeTA או באתר האינטרנט.


כניסה למדינה - בשל הטבע הייחודי והמערך האקולוגי העדין של המדינה, ניו זילנד מחמירה מאוד במה נכנס למדינה ומה לא. אסור להכניס פירות, ירקות, צמחים, זרעים וכו' וכמובן גם לא סמים. מוצרים מסוימים ניתן להכניס אך יש צורך להצהיר על כך. בעת הנחיתה תצטרכו למלא טופס הצהרת כניסה למדינה (לפעמים מחולק כבר במטוס), בלי ההצהרה אי אפשר להיכנס למדינה. כדי להקטין את הסיכויים לעיכוב ובדיקות (שיכולים להתפתח גם לביקורת ארוכה של רשות ההגירה שקופצים על ההזדמנות) - כדאי להגיע נקיים, עם בגדים וציוד נקי, נעליים נקיות ועם נראות כללית נקייה שלא תגרום לאנשים בשדה התעופה להתביית דווקא עליכם. מומלץ להכיר מראש מה ההגבלות הקיימות - ראו כאן.

כסף - המטבע של ניו זילנד הוא דולר ניו זילנדי (דנ"ז). דולר ניו-זילנד אחד שווה בערך 2.3 ש"ח וניתן להשיגו גם בארץ. ברוב המוחלט של המקומות בניו זילנד אפשר לשלם באשראי אבל כדאי שיהיה קצת מזומן בעיקר להוצאות קטנות. נקודה חשובה לגבי אשראי - וודאו שמסגרת האשראי שלכם מספיקה לטיול. בגלל שמדובר בטיול ארוך עם הוצאות לא קטנות עניין המסגרת יכול להיות בעייתי מאוד. לדוגמא - בחרת השכרת הרכב לא קיבלו תשלום מראש, לא אפשרו לחלק תשלומים בין כמה כרטיסים ולא אפשרו לשלם במזומן. המשמעות היא שהטיול התחיל בהוצאה עצומה (שהיא הגדולה ביותר בטיול כולו) שאכלה לי את כל מסגרת האשראי להמשך הטיול והייתי חייב להגדיל אותו. כדאי תמיד גם שיהיה כרטיס אשראי נוסף (אפילו אם מסגרת האשראי שלכם גדולה).


תקשורת - לאחר בדיקה שעשיתי הגעתי למסקנה שחבילות הסים של Spark הכי עונים על הצרכים שלי מבחינת נפח גלישה ומחיר. גם מבחינת הקליטה הוא עושה את העבודה מצויין (ישנם הרבה מקומות בניו-זילנד, בעיקר בטראקים, שאין בהם קליטה בשום טלפון סלולרי). כל החבילות תקפות לשלושה חודשים. החבילות המוצעות: 29$ (2 ג'יגה), 49$ (10 ג'יגה) ו-79$ (50 ג'יגה). כל החבילות כוללות גם 200 דקות שיחה בתןך ניו זילנד (מלבד חבילת ה-79 שבה אין הגבלה על דקות), וישנם גם דקות שיחה בינלאומיות למדינות מסוימות, אך ישראל לא אחת מהן אז זה לא רלוונטי (שיחות כאלו כמובן אפשר לעשות דרך וואטצאפ בלי שום בעיה). אני לקחתי את החבילה של ה-49$ שהספיקה לי לי לטיול של חודש וחצי. אמנם זה היה קצת גבולי אבל אני צרכן אינטרנט גדול (מעל הממוצע), ולרוב המטיילים באותו סדר גודל של זמן החבילה הזאת תספיק בהחלט. אם אתם מטיילים זמן רב יותר (ובעיקר אם אתם מנצלים את כל שלושת החודשים של הויזה בניו זילנד) - לכו על ה-79$. החבילה הזולה לדעתי כלל לא רלוונטית לטיולים בניו זילנד, אלא אם הגעתם לממש מעט זמן. את הסים אפשר לרכוש בשדה התעופה כשנוחתים. לצפייה בחבילות המטיילים של Spark - לחצו כאן.




  תקציר המסלול

ככה נראתה חלוקת הלילות שלי בפועל (שנותרה כמעט זהה לזו שתוכננה מראש):


האי הצפוני

אוקלנד- 2 לילות

רוטורואה -2 לילות

טונגרירו - 2 לילות

טראנאקי - 2 לילות

וולינגטון - 1 לילות


האי הדרומי

מלבורו -2 לילות

מוטואקה - 3 לילות

נלסון לייקס - 2 לילות

ריפטון - 1 לילה

ארת'ור פאס - 2 לילות

פוקס גליישר -2 לילות

וואנקה - 4 לילות

קווינסטאון/גלנורקי - 4 לילות

טה אנאו (הכנות ליציאה לטראק מילפורד) - 1 לילה

טראק מילפורד - 3 לילות

טה אנאו (כולל חזרה ממילפורד) - 5 לילות

הר קוק - 2 לילות

טקאפו (פיירליי) - 1 לילה

מאונט סאמרס - 1 לילה

חצי האי בנקס - 1 לילה

כרייסטצ'רץ' - 2 לילות




סיפור דרך ופירוט מסלול מלא


האי הצפוני Te Ika-a-Māui


יום 1 - נחיתה באוקלנד:

ההתנסות שלי מהטיסה הקודמת לניו זילנד הייתה דיי קשה, אני זוכר שהייתי עייף בצורה קיצונית (בין היתר התרגשות שמנעה ממני לישון) ועם ג'ט לג חריף והגוף שלי היה זקוק לכמה ימים כדי להתאקלם. לכן תכננתי מראש לעשות לא פחות מ-4 לילות ו-3 ימים וחצי ימים באוקלנד, שלכאורה נראים כמו "בזבוז זמן" אבל היו אמורים להעניק לי גם זמן מנוחה והתארגנות, גם אפשרות להנות קצת מחיי הלילה של העיר וגם לראות קצת מעבר למרכז העיר. ברשימת המקומות האופציונליים סימנתי לעצמי את פארק שייקספיר (Shakespear Regional Park), אזור Devonport ואולי ביקור באחד האיים מול אוקלנד (בדגש על האי Waiheke והאי/הר הגעש Rangitoto שהוא אחד מצורות הנוף המזוהות ביותר עם העיר.


בשל ביטול הטיסות בשל מלחמת חרבות ברזל נאלצתי לקצר במעט את תחילת הטיול ונותרתי עם 2 לילות ויום מלא אחד בלבד באוקלנד. למרבה המזל הטיסות עברו חלק יותר מהפעם הקודמת (בין היתר בשל לילה בבנגקוק עם שינה טובה) - הגעתי לדירת ה-Airbnb במרכז העיר בשעות אחה"צ ולאחר אוכל ומקלחת ישר הלכתי לישון לכמעט 12 שעות - הדרך הכי מדויקת להתחיל טיול בניו-זילנד לאחר מיליון שעות טיסה.



יום 2 - אוקלנד:

אמנם היה לי רק יום אחד לטייל בעיר, אבל בגלל שקמתי מוקדם והייתי רענן - ניצלתי אותו עד תום וחרשתי את העיר רגלית (בדיעבד התברר לי שהלכתי מספר קילומטרים שלא בייש טראקים ארוכים שעשיתי בטיול הזה). בין היתר הלכתי ברחוב המרכזי של העיר - רחוב Queen והרחובות המקבילים וביקרתי בכל האתרים המרכזיים של מרכז העיר - כיכרAotea Square, מגדל Sky Tower (אם כי הפעם ויתרתי לעלות למעלה), אזור נמל אוקלנד ומרינת Viaduct. עברתי גם בשניים מפארקים הציבוריים העיקריים במרכז העיר; פארק Albert ו-Auckland Domain.


משם לקחתי אוטובוס אל הר הגעש הכבוי - הר עדן (Mount Eden) שממנו יש תצפית יפה על העיר ואז המשכתי באוטובוס נוסף אל Cornwall Park שבתחומו נמצאת גם הגבעה המפורסמת One Tree Hill. בעיני הביקור בפארק הזה היה שיא היום, הוא ענק ויפיפה ויש בו מלא כבשים (ואז גם ירד לי האסימון שאני בפאקינג ניו-זילנד ואפילו בלי לצאת מהעיר רואים כבשים). בדיעבד היה מוגזם לעשות את כל הקילומטרז' הזה ביום הראשון (וזה גם היה יום חם ושמשי והתחלתי את הטיול עם עור שרוף) - אני לא באמת ממליץ לעשות כל כך הרבה ביום אחד, זה פשוט היה ה-FOMO שנגרם בשל קיצור הזמן שלי באוקלנד.



יום 3 - אוקלנד-הוביטון-רוטורואה:

אספתי את הרכב בשעה 12:00 ויצאתי מייד לנסיעה של 3 שעות אל אתר הצילומים של שר הטבעות - הוביטון (Hobbiton™ Movie Set). הכניסה לאתר הצילומים אפשרי רק בסיור מאורגן (ישנם מספר סוגים שחלקם כוללים גם ארוחות) וחשוב להזמין מקום מראש כי זה נחטף. ביקרתי כאן ב-2008 כשהמקום לא היה מעוצב עד כדי כך, וכל "מחילות ההוביטים" היו רק דיקטים לבנים מעץ. המקום שופץ מחדש לצורך צילומי "ההוביט" ולאחר מכן הפך לאתר תיירות מסודר ומושקע יותר והחוויה כעת הייתה אחרת לגמרי. זה אמנם מקום תיירותי לאללה אבל חמוד ומקסים - עשו עבודה מאוד מרשימה בלהפוך את המקום למציאותי מאוד. לדעתי גם מי שלא חובב שר הטבעות עדיין מאוד ייהנה (מה שכן, הסיור קצת נמהר מדי לטעמי - אבל לא שהייתי מופתע מזה). הנסיעה למקום יפה גם היא, בין גבעות ירוקות מלאות כבשים. משם המשכתי ללינה בעיר רוטורואה.



יום 4 - רוטורואה:

היום כולו הוקדש לאזור רוטורואה - הבירה הגיאותרמית של ניו זילנד. באזור ישנם מספר אתרים גיאותרמיים שבהם ניתן לבקר - הכניסה לגדולים והמרשימים שבהם היא בתשלום (והמחיר לא זול בכלל בשביל כניסה לאתר טבע), לכן כדאי לבחור אחד. אני בחרתי את העמק הוולקני Waimangu שכשמו כן הוא - עמק שבו תופעות גיאותרמיות צבעוניות רבות, שכולו נראה כמו יער שעולה בעשן. המקום היה מוצלח מאוד ואני בהחלט ממליץ עליו. כרטיס הכניסה כולל אוטובוס חזרה לנקודת ההתחלה מאחת מהתחנות שלאורך העמק. בביקורי הקודם בניו זילנד ביקרתי באתר הגיאותרמי Wai-o-Tapu שגם אותו אני זוכר מאוד לטובה. אתר פופולארי נוסף הוא Te Puia שנמצא ממש בפאתי העיר רוטורואה - אבל שמעתי שהוא מאכזב לעומת האחרים. היתרון של Te Puia ו-Wai-o-Tapu הוא שניתן לראות בהם גייזר. כאיסלנדופיל גייזרים כבר לא מאוד מרגשים אותי, לכן Waimangu הייתה בחירה מצוינת בשבילי.


משם המשכתי לשכשוך בנהר החם ב-Kerosene Creek. מוצלח מאוד ומומלץ מאוד! עזבו אתכם מאתרי הספא בתשלום, המעיינות החמים הטבעיים האלו בחינם ויש בהם מקום למלא אנשים בלי להצטופף - והמים מדהימים! אחה"צ הסתובבתי ב-Kuirau Park שהוא הפארק הציבורי של העיר רוטורואה, אבל גם הוא פארק גיאותרמי (חינמי) וזה מאוד מגניב ומרגש לראות את כל הפעילות הוולקנית הזאת מתרחשת בתוך העיר. בערב עוד הספקתי לבקר בגני Government Gardens שנמצאים מחוץ למבנה המרשים והמיוחד של מוזיאון רוטורואה (Te Whare Taonga o Te Arawa) שבהחלט שווים הצצה מבחוץ לפחות.



יום 5 - רוטורואה - טאופו - טונגרירו (National Park):

היום יועד בעיקר לנסיעה ומנוחה לקראת יציאה לטראק טונגרירו קרוסינג מוקדם בבוקר הבא. לפני שעזבתי את אזור רוטורואה נסעתי בדרך הנופית את אזור האגם הכחול, האגם הירוק ואגם Tarawera. יש מספר מסלולים ונקודות תצפית באזור והדרך דיי נופית, אבל הרגיש לי קצת בזבוז זמן הכניסה לאזור הזה. מה שכן, ניתן לקחת ווטר-טקסי שחוצה את האגם למספר מסלולים ויעדים שווים, כולל Tarawera Falls והמעיינות החמים והחוף הגיאותרמי - Wairua Stream. במקור תכננתי להגיע למעיינות, אבל קמתי מאוחר וזה לא הסתדר לי עם הזמנים, אבל למי שמעוניין ניתן למצוא פרטים ולהזמין מקום כאן.


התחלתי לנסוע לכיוון העיירה/אגם טאופו ובדרך עצרתי בבריכה גיאותרמית אחרת בשם Butcher's Pool. הבריכה הייתה ריקה לגמרי מאדם והייתה נראית חמודה ומזמינה מאוד מבחוץ, אבל המים היו מאוד מלוכלכים אז ויתרתי, אבל עשיתי פיקניק קטן על הדשא ליד הבריכה. לא יודע מי אחראי עליה אבל אם היו מנקים אותה לעיתים יותר קרובות זה היה יכול להיות מקום מוצלח מאוד. המשכתי לטאופו (Taupu), הלכתי קצת בטיילת על שפת האגם (הגדול ביותר בניו זילנד) ואכלתי ארוחה טובה באחת המסעדות בעיירה. טאופו היא בירת האקסטרים של האי הצפוני עם אפשרות לצניחה חופשית וסוגים שונים של ספורט אתגרי או ספורט ימי, וגם בסביבתה יש כמה אתרי טבע גיאותרמיים. לצערי לא היה לי זמן לאף אחד מהדברים האלו (ידעתי את זה מראש) כי הייתי חייב להמשיך, להצטייד ולהתארגן לטראק מחר וללכת לישון בשעה סבירה. לנתי בכפר National Park הסמוך לפארק הלאומי טונגרירו, עם כמה עצירות לתמונה על כביש 47 שעובר על הגבול הצפון-מערבי של השמורה.



יום 6 - טונגרירו קרוסינג:

היום יצאתי למסלול היום הפופולארי ביותר בניו-זילנד - Tongariro Alpine Crossing. הטראק חוצה את הפארק הלאומי טונגרירו בחלק הכי יפה שלו - במעבר ההרים שבין הר הגעש טונגרירו להר הגעש Ngauruhoe. הנופים שרואים בדרך הם גם נופים אלפיניים וגם מדבריות וולקניות עם פעילות גיאותרמית ואגמי קריסטל בצבעי טורקיז וירוק. מסלול יפה ומעניין ששווה מאוד לעשות.


זה היה המסלול הרציני הראשון שעשיתי בטיול וזה דיי מאתגר לפתוח איתו למי שמגיע לא בכושר מהארץ. החלק הקשה ביותר במסלול הוא האורך שלו (סביב 7-8 שעות, כמעט 20 ק"מ) ויש בו גם כמה עליות משמעותיות וירידה מעיקה בחצי השני שלו. בנוסף, המסלול נמצא באזור אלפיני גבוה ומזג האוויר יכול לאתגר אפילו אם זה לא נראה ככה בהתחלה. אני עשיתי את המסלול ביום שמשי ויפה, ועדיין בקטע העלייה האחרון היו רוחות מטורפות שהקשו על ההליכה. לא צריך להיות מטיילים מנוסים במיוחד כדי לעשות את הטראק, אבל כן כדאי לבוא בכושר וכמובן לקחת בחשבון את מזג האוויר, ואם צפוי מזג אוויר בעייתי לשקול להימנע (ואפילו להסתובב חזרה במקרה שמרגישים שמזג האוויר מקשה עליכם במהלך המסלול - ישנו שילוט המזהיר על אזורים בעיתיים במסלול בטרם נכנסים אליהם).


הגעה לטראק: המסלול מתחיל ב-Mangatepopo Car Park ומסתיים ב-Ketetahi Road (אפשר לעשות את המסלול גם בכיוון ההפוך במידה ויש לכם 2 רכבים, אבל זה פחות מומלץ). יש חברות שאטלים שונות שיוצאות מיישובים שונים סביב הפארק הלאומי טונגרירו (וגם מיעדים רחוקים יותר כמו טאופו), וישנם גם שאטלים מהחנייה בסוף המסלול חזרה לתחילתו לאלו שרוצים שהרכב יחכה להם בסוף היום (אני לא ממליץ ממש על האופציה הזו כי החנייה בסוך המסלול נמצאת במרחק הליכה נוספת מנקודת הסיום של הטראק והחנייה בתשלום. אני יצאתי מהכפר National Park, השאטל אסף אותי ישר מההוסטל והחזיר אותי אליו, את הרכב השארתי שם - זו הייתה בחירה מאוד טובה ונוחה. השאטל יצא בשעה 7:15 (יש שאטל גם ב 8:30) והגיע בערך ב-8:00 לתחילת הטראק. השאטל האחרון בחזרה ליישוים יוצא ב-17:30 מסוף הטראק. המחיר למבוגר הלוך-חזור: 55 דולר נ"ז. הזמנת השאטל כאן. *המחיר והקישור להזמנה מתייחסים לשאטלים מהכפר נשיונל פארק בלבד.



יום 7 - טונגרירו - Forgotten World Highway - טראנאקי:

את החצי הראשון של היום העברתי בזמן נוסף בפארק הלאומי טונגרירו. הייתי גמור מהטראק של אתמול אז לקחתי דברים באיזי, ללא הליכות רציניות, רק צעידות קלות וקצרות. היו לי הרבה מקומות מעניינים שסימנתי לעצמי באזור שלצערי לא היה לי זמן אליהם או שדרשו הליכות קצת יותר ארוכות; אם יש לכם את הזמן אני חושב שיום-יומיים נוספים באזור מומלצים מאוד ויאפשרו לראות גם את הצדדים הפחות מוכרים של טונגרירו. אני ביקרתי רק באזור הכפר Whakapapa שבו גם נמצא מרכז המבקרים טונגרירו. עצרתי במפל Tawhai Falls ועשיתי מסלול הליכה קצרצר וקל בשם Ridge Track שממנו תצפית יפה על ההר החרוטי Ngauruhoe והר Ruapehu (ההר הגבוה ביותר באי הצפוני). המשכתי בכביש העולה לאתר הסקי של רופאהו שכמובן לא היה פעיל בתקופה הזו של השנה, אבל קיוויתי שיהיה ממנו נוף יפה, אבל זה היה בזבוז זמן מוחלט, אין ממש מה לראות שם. ירדתי חזרה לכפר ווקאפאפה, קניתי קפה טו-גו בעגלת קפה צמודה לכביש וישבתי למנוחה של שעה במדשאה הכיפית מול המבנה המפואר Chateau Tongariro.


התחלתי את הנסיעה לכיוון טראנאקי, אבל לא בדרך הישירה והקצרה אלא בדרך ארוכה בהרבה - הדרך הנופית הקרויה Forgotten World Highway (כביש 43). הכביש מתחיל בעיירה Taumarunui ועובר באזור הצפון מערבי של מחוז Whanganui באזור מלא גבעות ירוקות ויערות. זה כביש מפותל מאוד שחלקים גדולים ממנו הן דרך עפר, הוא עובר דרך כפרים קטנים ומבודדים עם היסטוריה ותרבות מעניינת (המעניין שבהם הוא Whangamōmona). למי שיש זמן אמליץ להעביר יום שלם באזור ולהיכנס גם לדרכים שיוצאות מהדרך הראשית לאתרי טבע ומסלולים שונים (כמו למשל מפל Mount Damper Falls). לי היה זמן רק לנסיעה עצמה ובשלב מסוים מזג האוויר התהפך עלי והפך לגשום, אבל זה התאים לי כי אני אוהב נסיעות נופיות ויש הרבה נקודות תצפית בדרך. לנתי בדירה משותפת בעיירה Inglewood, קרוב מאוד לעיר New Plymouth במחוז טראנאקי.



יום 8 - טראנאקי:

זה היה יום מוזר שהיה מיועד לפארק אגמונט/טראנאקי (Egmont National Park). היום היה מוזר ונמרח והתבזבז במידה רבה. הר טרנאקי הוא הר געש מרשים עם מראה חרוטי קלאסי מושלם. ב-2008 עליתי לפסגה שלו וגם עשיתי מסלול חלקי סביבו (אל Holly hut) - וזה היה מעולה. הפעם טיפוס לא היה אפשרי בכל מקרה כי פסגת ההר עוד הייתה מושלגת למדי. המסלול העיקרי שתכננתי לעשות הוא מסלול Mangorei Track אל-Pouakai Tarns - שהוט מעין אגם קטן למרגלות ההר שבו ניתן לראות שיקוף מרהיב של ההר. זה מסלול שאמור לקחת שעה וחצי-שעתיים לכיוון. אך מהבוקר ההר היה מכוסה לגמרי במעטה עבה של עננים מה שהפך את המסלול למיותר.


התחלתי את היום בנסיעה ל-Lake Mangamahoe Lookout - תצפית על ההר מפארק נחמד שבו אגם. ההר היה בלתי נראה לחלוטין, ומשם מרחתי אל הזמן בהמתנה לשיפור במזג האוויר (לא רציתי להתרחק מדי מנקודת ההתחלה של המסלול כי בשלב הזה עוד לא ויתרתי עליו, העננים היו מתעתעים). נסעתי אל מרכז המבקרים העיקרי של טראנקי North Egmon Visitor Centre והלכתי שם קצת למרגלות ההר, עדיין מבלי לראות אותו באמת, ואז התייאשתי ונסעתי אל העיר ניו-פלימות'.


התחלתי בהחלה בחלק מהטיילת של העיר New Plymouth Coastal Walkway ונסעתי גם לחוף Ngamotu Beach ותצפית על סלע Paritutu Rock. את המשך היום שנשאר העברתי בפארק הציבורי היפה של העיר - Pukekura Park שביום פחות מעונן גם ממנו רואים היטב את טראנאקי. רק לקראת השקיעה, כשהייתי בדרך חזרה לדירה, הר טראנאקי נגלה אלי מבין העננים לכמה דקות בודדות. חשוב לקחת בחשבון שאזור טרנאקי נחשב לאחד הגשומים (ועל כן המעוננים) ביותר בניו זילנד, ובאי הצפוני, כך שהמצב הזה שההר מכוסה בעננים הוא מצב שקורה לעיתים קרובות. לכן למי שחשוב לו להנות מהפאר והיופי של ההר מאוד מומלץ להעביר באזור יותר מיום אחד (שלי לא היה לצערי).



יום 9 - טראנקי-וולינגטון:

החצי הראשון של היום הוקדש לנסיעה ארוכה לוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד. עצירה בודדת עשיתי בעיירה וואנגנוי וממנה גם עשיתי נסיעה קצרה לתצפית ב-Aramoana viewpoint, שממנה מתחילה דרך נופית לאורך נהר הוואנגנוי (הנהר השלישי באורכו בניו-זילנד). זו דרך יפיפיה ואזור עם המון מסלולים, אטרקציות, כפרים קטנים עם היסטוריה ותרבות מאורית (כולל כפר בשם Jerusalem) וטראק-השיט Whanganui Journey (שניתן לעשות באופן מלא או חלקי על קנו או קיאק). את כל אלו עשיתי ב 2008 ולצערי הפעם לא היה לי זמן ונאלצתי להסתפק בהצצה מנקודת התצפית, אך אני בהחלט ממליץ להקדיש זמן נוסף לאזור.


המשכתי לוולינגטון והתחלתי מתצפית על העיר מ-Mount Victoria Lookout. לאחר מכן המשכתי ירדתי והסתובבתי רגלית במרכז העיר: בניין הפרלמנט (ה-Beehive), כיכר Civic Square ומוזיאון Te Papa. וולינגטון בעיני לא מעניינת במיוחד ובמקביל התחלתי להרגיש לא טוב, מה שהיה תחילתה של שפעת כלשהי שישבה עלי בשלושת הימים הבאים. חצי היום בוולינגטון בהחלט היה מספיק בשבילי.




 האי הדרומי - Te Waka a Māui


יום 10 - מעבורת לאי הדרומי: וולינגטון-פיקטון

השפעת שהתחילה אתמול החריפה מאוד וקמתי מאוד חולה. למרבה המזל זה היה בעיקר יום מעבר בין האי הצפוני לאי הדרומי במעבורת. המעבורת יוצאת מנמל וולינגטון ושטה לאי הדרומי דרך מיצר קוק ומגיעה לעיירה פיקטון (Picton), או כמובן בכיוון ההפוך. הכרטיס למעבורת היה כלול במחיר השכרת הרכב ב-APEX והזמנתי אותו מזמן יחד עם הזמנת הרכב (אך זמן המעבורת ניתן לשינוי). במידה ואתם צריכים להזמין כרטיס עצמאית - יש 2 חברות של מעבורות: Blue bridge או Interislander. ההבדלים הם בעיקר בשעות - ודאו מה יותר מתאים לכם לתוכנית המסלול. חשוב להזמין את הכרטיסים מראש, בעיקר אם אתם מעבירים רכב בין האיים, כי הביקוש גדול. זמן השיט סביב 3.5 שעות.


כשהגעתי לפיקטון הסתובבתי קצת ובעיקר אכלתי ועשיתי קניות, אבל הרגשתי מאוד רע ונסעתי ישר לאכסנייה. ישנתי באכסנייה בשם Smiths Farm Holiday Park שיש לה מסלול למפל נחמד שעובר בתוך יער עם תולעים זוהרות (לכן ממליצים באכסניה ללכת את המסלול לפני החושך ולחזור בחושך). אם אתם לנים באכסנייה הזאת, מאוד מומלץ - התולעים הזוהרות מגניבות, זה מחזה מרהיב (שלא מצטלם טוב).



יום 11 - אזור מלבורו/ קווין שרלוט

במקור היום הזה הוקדש לטראק Queen Charlotte Track שעובר לאורך המפרצים הרבים של מיצרי Marlborough sounds. בפועל הייתי חולה מאוד ומלבד כמה נסיעות רנדומליות נשארתי לנוח בהוסטל. המסלול שקיוויתי לעשות הוא מסלול של בערך 7 שעות מ-Torea Bay ל-Anakiwa. זה מסלול היום הנרחב והממצה שנהוג לעשות ביום אחד. הווטר-טקסי יוצאים מפיקטון, הרחק מהטראק עצמו, לכן בכל מקרה צריך לקחת מונית הלוך ומונית חזור - אז אם רוצים לעשות חלק מהמסלול הזה או מקטע אחר לגמרי שלא מגיע לתחילת הטראק (Anakiwa) אז בהחלט אפשר לעשות זאת. אפשר לראות את כל המקטעים האפשריים למסלולי יום בעמוד הרשמי של טראק קווין שרלוט. הזמנת ווטר טקסי אפשר לעשות דרך מקום הלינה שלכם, ב-i site בפיקטון או Havelock, או באינטרנט - לחצו כאן. שימו לב - חלקים גדולים מהטראק עובר בשטח פרטי ויש צורך לרכוש פאס כדי ללכת בהם - ניתן להזמין אותם יחד עם הסירות לטראק. אגב, את הטראק על מקטעיו השונים ניתן לעשות גם באופניים, ניסיתי לעשות מקטע כזה על אופניים ב-2008 וזה היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי (מצאתי את עצמי סוחב את האופניים לפעמים) - אני לא ממליץ על זה למי שלא מורגל על נסיעות שטח באופניים.


ב-2008 נסעתי על דרך Kenepuru Road שעוברת דרך מפרצים שונים ומאפשרת גישה לנקודות ומקטעים בטראק קווין שרלוט. והרגע שהבנתי שאניח חולה תכננתי לנסוע על הכביש הזה שזכור לי כאחד היפים שנסעתי בו בטיול הקודם. למרבה ההפתעה והצער מסתבר שהכביש מותר לנסיעה לתושבים בלבד ולרכבי 4X4 בלבד (נכון ל-2023). אם אתם מתכננים לנסוע על הדרך הזאת או להגיע לאתרים/מסלולים לאורכה - יש לבדוק מראש את ההגבלות לגביו.



יום 12 - נלסון

קמתי מוקדם ובהרגשה יחסית טובה יותר. היום הזה יועד במקור להיות יום גיבוי בקווין שרלוט או אפילו יום נוסף לביצוע מקטע נוסף של הטראק, אבל עדיין לא הייתי בריא לגמרי והחלטתי להשקיע את היום בנסיעות יפות ולא בהליכה רצינית כדי לשמור אנרגיה לימים הבאים. התחלתי נסיעה מערבה לכיוון נלסון, אבל עם ירידות משמעותיות מהדרך הראשית. נסעתי על הדרך הנופית Croisilles-French Pass Road מתחיל ב-Rai Valley (פנייה ימינה ל-Ronga Road) עובר דרך Saddle Hill וממשיך עד תצפית French Pass Lookout. קחו בחשבון שזו דרך ארוכה (יותר משעה וחצי לכיוון) על כביש שחלק גדול ממנו היא דרך עפר. בהמשך עשיתי ירידה נוספת מהדרך הראשית עשיתי ל-Cable Bay ושם עליתי לתצפית מ-Cable Bay Lookout. ניתן לעשות את הנסיעות הנופיות האלו גם ביום נפרד, במקום או בנוסף להליכה בקווין שרלוט למי שפחות רוצה ללכת.


הנסיעות האלו היו יפות מאוד, אך לקחו לי את רוב היום והגעתי לעיר נלסון (Nelson) אחה"צ. הסתובבתי קצת במרכז העיר, ליד הכנסייה המיוחדת (Christ Church Cathedral) ונסעתי לחוף הגדול בעיר Tahunanui Beach כדי לחוות את תחילת השקיעה, לפני שהמשכתי לעיירה Motueka בה לנתי בשלושת הלילות הבאים כנקודת מוצא לאזור אייבל טזמן (Abel Tasman) ואזור כף פרוול (Cape Farewell).



יום 13 - כף פרוול ופארק Pūponga

היום התחיל בנסיעה ארוכה על כביש 60 שהחלק הראשון של עובר בדרך מפותלת במיוחד באזור הנקרא Takaka Hill. בדרך הזו יש כמה נקודות תצפית יפות וגם מסלולים שונים, אבל מלבד כמה עצירות קצרות לתמונות המשכתי ישירות ליעד - Farewell Spit. את פרוול ספיט אפשר לזהות בקלות במפה או בצילום לווין כקו ארוך ודק שנמתח ימינה בקצה הצפון-מערבי של האי הדרומי. פרוול ספיט היא רצועה ארוכה של דיונות חול, הגדולה מסוגה בניו זילנד (ואחת הארוכות בעולם). המקום מוגדר שמורת טבע מוגנת ומותר לטייל בו באופן עצמאי רק בתחום 4 הקילומטרים הראשונים שלו (ניתן להגיע לאזורים מרוחקים יותר בסיורים מאורגנים). כדי להגיע עצמאית יש לכוון לחניית Triangle Flat Car Park - ממנה אפשר לבחור כמה מסלולים. אני עשיתי את המסלול הארוך (והמומלץ) Spit Track Circuit via Farewell Spit שהוא למעשה הליכה לאורך החוף הדרומי של הספיט (Inner Beach) וחוצה לחוף הצפוני (Ocean Beach) דרך הדיונות המדהימות ואז ללכת חזרה מהחוף השני (אפשר לבחור כמה נתיבים לחזור לחנייה, אם יש לכם זמן שווה להמשיך עד Fossil Point. זה טיול קל וכיפי מאוד, הדיונות מהנות ביותר והחוף הצפוני מרהיב ולא היה בו אף אחד מלבד המון ציפורים - מאוד מומלץ.


אחרי המסלול המשכתי עם הרכב לתצפית על כף פרוול (Cape Farewell Lookout) ואז לאחד החופים הכי יפים בניו זילנד - Wharariki Beach. ההליכה לחוף מתחילה מ-Puponga Farm Park Track ואורכת 20 דקות הליכה לכל כיוון (אבל צריך זמן נוסף ללכת והתסובב בחוף עצמו). ישנם גם מסלולים שמחברים את האתרים והתצפיות לאורך כף פרוול יחד עם המסלולים בפרוול ספיט, אבל ביום שכולל גם נסיעה מעבר עם הרכב הוא נכון יותר מבחינת ניצול הזמן. בדרך הנסיעה חזרה למוטואקה, עשיתי עוד עצירה להליכה קצרצרה ב-Te Waikoropupu Springs - מעיינות מים צלולים מאוד בעלי חשיבות למאורים.



יום 14 - הפארק הלאומי אייבל טסמן

טראק החופים אייבל טסמן (Abel Tasman Coast Track) הוא אחד הטראקים הפופולאריים ביותר בניו זילנד ואחד מה-Great Walks. אורכו של הטראק המלא הוא-5 ימים, אבל אפשר לעשות חלקים ממנו גם בפחות ימים וגם כמסלול יום אחד. אפשר לעשות גם חלקים ממנו בקיאק ו/או לשלב את זה עם הליכה, וכל מקרה אם אתם עושים טיול של יום אחד יש להסתייע ב-Water texi. אני בחרתי את האופציה שהיא כנראה הנפוצה ביותר לטיול יום רגלי - מחוף Anchorage ועד Marahau. חונים את הרכב ב-Marahau, משם לוקחים ווטר טקסי ל-Anchorage Bay והולכים את הדרך חזרה לרכב דרך הטראק לאורך החופים. המסלול הזה אורך לכאורה 4 שעות, אבל בפועל הוא לוקח הרבה יותר בגלל אופי המסלול; זהו טראק חופים, שבו יורדים להרבה חופים זהובים ומרהיבים שבדרך, משתזפים, מתרחצים, משחקים וכו' - ההליכה היא לא העניין פה אלא השהייה בחופים עצמם. לכן גם כדאי לכם לשקול היטב אם בא לכם לעשות מסלול יותר ארוך ביום אחד - לדעתי זה סתם מיותר ולא מתאים. מה שכן, כאשר תרדו במפרץ Anchorage, אפשר לעשות מסלול מעגלי קצר ל-Pitt Head Lookout. המסלול יחד עם התוספת הזו בהחלט ימלא לכם את היום (לא לשכוח קרם הגנה!)


את ה-Water texi הזמנתי יום לפני ב-i-site של מוטואקה, אבל אפשר להזמין ישירות מהחברה - כאן. השיט כולל גם צפייה בסלע התפוח המפורסם (והדיי מעפאן) -Split Apple Rock ו-2 איים שבדרך. סיכוי גדול מאוד לראות דולפינים וכלבי ים.



יום 15 - מוטואקה-נלסון לייקס

יום נסיעה ומנוחה לאחר הרבה הליכות (ושיזוף) ביומיים האחרונים. התחלתי מאורחת בוקר רגועה ב-The Village Cafe Motueka לפני שיצאתי ממוטואקה והתחלתי את הנסיעה לכיוון הפארק הלאומי נלסון לייקס (Nelson Lakes National Park). בדרך עצרתי בתצפית ב-Hope Saddle Lookout (לא מעניין במיוחד ולא ממש שונה מהנוף שרואים בנסיעה) ואז המשכתי ל-Lake Rotoroa (שהוא האדם הגדול יותר מבין 2 אגמי "נלסון לייקס"). הלכתי קצת לאורך גדות האגם ועשיתי פיקניק לפני שנסעתי לאזור האגם השני Lake Rotoiti שבו נמצאים רוב המסלולים המעניינים יותר וגם מרכז המבקרים/DOC שממקום ביישוב St Arnaud. את הלילה הקרוב והבא עשיתי בגסטהאוס היסטורי מלא אופי בשםTophouse Historical Inn. הגסטהאוס מיוחד גם בגלל שיש בו את הבר הקטן ביותר בניו-זילנד (לטענת המארחת), חוות אלפקות קטנה ושף פולני שעובד עם המקום ומכין ארוחת ערב ע"פ בקשה. המחיר דיי סביר ואישית קשה לי להגיד לא לאוכל, אז הזמנתי ארוחה למחר בערב (שתהיה סיום ראוי ליום ההליכה המתכונן).



יום 16 - נלסון לייקס (הר רוברטס)

מסלול ההליכה הפופולארי ביותר בשמורת נלסון לייקס הוא המסלול לבקתת Angelus Hut השוכנת על גדות אגם גבוה. בדרך כלל את המסלול עושים ביומיים-או שלושה (יש גם כאלו שעושים ביום אחד אבל זה נשמע לי סיוט) עם לינה בבקתה; רוב המטיילים עושים יום אחד הלוך לבקתה דרך מסלולRobert Ridge וחוזרים ביום הבא דרך Speargrass Creek Route (וזה בדיוק מה שעשיתי בעצמי ב-2008). לי היה יום אחד אז עשיתי את המסלול המעגלי המקוצר - Mount Robert Circuit. המסלול אורך בערך 5 שעות ולא מגיע לבקתת אנג'לוס, אבל הוא עובר בנקודת גובה שנותנת את הנוף היפה ביותר במסלול לבקתה. חונים את הרכב בחניון Mt Roberts והולכים 5 דקות לצד הכביש עד שמגיעים לנקודת ההתחלה הרשמית, שם מטפסים בזיגזג Pinchgut Track. כשמגיעים למעלה לצומת הדרכים בסמוך למחסה, פונים שמאלה (במקום להמשיך ישר לכיוון בקתת אנג'לוס) - אל מסלול Paddy's Track לכיוון Bushline Hut. אחרי בקתת בושליין מתחילים את הירידה חזרה לכיוון החנייה.


כשסיימתי את המסלול הלכתי לנוח על שפת אגם Rotoiti לפני שהמשכתי חזרה לגסטהאוס לארוחת הערב שהוזמנה מראש (שכללה מנה ראשונה, עיקרית וקינוח). הארוחה הייתה מצויינת וזו גם הייתה דרך נחמדה לפגוש את האורחים האחרים (שאחד מהם היה אמריקאי יהודי שידע קצת עברית, קלאסי).



יום 17 - נלסון לייקס-לואיס פס-ריפטון

יום זה נועד בעיקר לחלק את הנסיעה לאזור ארת'ורס פאס, אבל גם כדי לבקר באזור Lewis Pass (שבו לא ביקרתי בטיול הקודם בכלל). בדיעבד ייתכן שזה יום שהייתי מוותר עליו (כלומר נוסע ישירות לארת'ורס פאס) או שהייתי בוחר לנסוע דרך החוף המערבי (אזור Westport עד Greymouth כולל סלעי הפנקייק). אזור לואיס פס קצת מחוויר לעומת ארת'ורס פס - מעבר ההרים הבא והמרשים יותר שאליו נסעתי ביום הבא. עם זאת חשוב לי לציין שמזג האוויר ביום זה לא היה טוב (עננות נמוכה עם קצת גשם) כך שזה מנע ממני לחוות את המקום לעומק ולעשות מסלול משמעותי.


בדרך ללואיס פאס עצרתי במפלי Maruia Falls. העדיפות הראשונה המקורית שלי הייתה לעשות את מסלול Lewis Tops Track (מסלול של שעה וחצי לכל כיוון לנקודת גובה עם נוף של ההרים מסביב) - אך ההרים היו מכוסים בעננים אז לא היה לכך טעם. העדיפות השנייה הייתה למסלול Lake Daniell Track שאורכו דומה (סביב 3 שעות סה"כ), אבל אז התחיל גם גשם שהוציא לי את החשק - אבל אלו אופציות טובות למי שמגיע לאזור. במקום אלו הסתפקתי בהליכה קצרה ב-Lewis Pass Alpine Nature Walk (מעגל של 20 דקות בערך) שם בו לא ראו הרבה אבל היה מאוד יפה בזכות העצים המיוחדים המצופים בטחב מגניב. לאחר מכן הלכתי לדבר שהכי התבקש במזג האוויר הזה - Maruia Hot Springs (מעיינות חמים בתשלום). משם המשכתי ללינה בעיירה החמודה Reefton שיש לה היסטוריה מעניינת מתקופת הבהלה לזהב, אווירה של מערב פרוע וכמה מבנים היסטוריים וגלריות. הלכתי קצת ברחובות העיירה היפים ועליתי למאגרי המים ההיסטוריים בגבעה הסמוכה, משם יש נוף יפה על העיירה (הגישה למסלול נמצאת ממש בכניסה ליישוב כשמגיעים מכיוון לואיס פאס).



יום 18 - ריפטון-ארת'ורס פס

יצאתי מריפטון ונסעתי פחות או יותר ישירות לאזור הפארק הלאומי ארת'ורס פס (Arthur's Pass). היה יום דיי שמשי אבל קר ועם רוחות חזקות, עם תחזית לשיפור מחר, לכן החלטתי להשאיר את ההליכה הרצינית ליום הבא ולנסוע קצת יותר היום עד ל-Castle Hill Conservation Area. זהו אזור מלא בסלעי ענק המוקפים בפסגות של האלפים הדרומיים. זה נחשב לסט צילומים של שר הטבעות, למרות שהמקום עצמו לא באמת היה בסרט. זה מקום כיפי שאפשר להעביר בו שעות בטיפוס על הסלעים והליכה בניהם (חביב מאוד על גם על ילדים).


בדרך חזרה לכיוון ארת'ורס פאס עצרתי להליכה ב-Cave Stream Scenic Reserve. יש שם מסלול מעגלי קצר יפה וממנו אפשר גם לרדת למערה שנחל זורם בתוכה. הגישה למערה תלויה בעונה ובמזג אוויר, כי יש נהר שצריך לחצות - אם הוא עמוק וגועש מדי אסור לחצות אותו, וזה אכן היה נראה המצב כשהגעתי אז ויתרתי על כניסה למערה (אבל הייתי בה ב-2008). בהמשך ירדתי רנדומלית מהכביש אל גשר Mt White bridge (בדרך עפר) שנמצא מעל פיצול נהרות מוקף הרים, מקום חמוד סתם לעצור בו (או לדוג כמו שאנשים מסוימים עושים). עשיתי את הלילה והלילה הבא באזור ארת'ורס פאס.



יום 19 - ארת'ורס פס

המסלול היומי המוכר ביותר בארת'ורס פאס (ואולי הקשה ביותר) הוא Avalanche Peak, אבל התמונות משם לא מאוד הרשימו אותי (נראה שהפסגה מוקפת פסגות אחרות, ואני בדרך כלל מעדיף נוף יותר מרחבי). במקום, בחרתי במסלול קל יותר וקצת קצר יותר, שהיה נהדר - Bealey Spur Track. שימו לב שהמסלול הרשמי על פי השלטים הוא עד לבקתת Bealey Spur Hut, אבל המסלול למעשה ממשיך עוד 30-45 דקות למעלה עד לפסגת הר Bealey. החלק הזה תלול במיוחד, אבל מאוד מומלץ לעלות אליו כי הנוף היפה ביותר במסלול הוא שם. סה"כ המסלול כולל העלייה לפסגה ועצירות לקח לי סביב 5-6 שעות. המסלול הזה נחשב למסלול אלפיני למתחילים שמתאים למטיילים "רגילים" - והוא מומלץ בחום. בדרך חזרה לאכסנייה עצרתי לאכול לאחר מכן ועוד הספרתי לעשות הליכה למפל המרשים והגבוה ביותר באזור - Devils Punchbowl.



יום 20 - החוף המערבי - פוקס גליישר

יום נסיעה ארוך בחוף המערבי. אחת האופציות ליום הזה היו ביקור בסלעי הפנקייק המפורסמים Punakaiki. הסלעים לא נמצאים בדרך והסטייה מוסיפה יותר משעה וחצי נסיעה ליום עם נסיעה ארוכה ממילא, ומכיוון שלא קמתי מוקדם מספיק החלטתי לוותר (מה גם שביקרתי שם בעבר), אבל זו אופציה למשכימי קום שלא מפחדים מנסיעה ארוכה. נסעתי ישירות לאזור הוקיטיקה ול-Hokitika Gorge - קניון מרשים עם נהר בצבע כחול עמוק שזורמים בתוכו. המשכתי בנסיעה דרומה ועצרתי בבריכה גיאותרמית נסתרת בשם Amethyst Hot Springs. כדי להגיע לבריכה יש לחנות בחנייה לפני השער וללכת בערך רבע שעה על מסלול Wanganui Valley track. התחיל להיות גשום וכתוצאה מכך המים לא היו חמים מספיק, אז ויתרתי על כניסה, אבל זה יכול להתאים ביום יפה וחמים יותר.


היעד הבא היה Okarito Trig Walk - מסלול קצר שמוביל לנקודת תצפית שממנה רואים מצד אחד את החוף ומצד שני את ההרים והיערות שמחברים בניהם (אלו הנופים המאפיינים את החוף המערבי). בשלב זה החל להיות מאוד מעונן עם ראות נמוכה וכשהגעתי לקרחון פרנז ג'וזף (Franz Josef Glacier) כבר כמעט ולא ראו כלום והגשם התחזק. חניתי בחניון הראשי של הקרחון והתחלתי מהליכה קצרה של 20 דקות לנקודת תצפית על הקרחון בשם Sentinel Rock Walk. את הקרחון ממש לא ראיתי, אבל מה שהצלחתי לראות מהעמק מבעד לערפל היה מרשים. הגשם התגבר אז ויתרתי על הליכה לאורך העמק במסלול Kā Roimata o Hine Hukatere Walk או כל מסלול אחר. לנתי בכפר Fox glaciar בשתי הלילות הבאים.



יום 21 - אזור הקרחונים

במקור, היום הזה והיום הבא הוקדשו למסלול Copland Track עד לבקתת Welcome Flat Hut. זה מסלול בעמק קופלנד שמוביל בסופו של דבר למורדות המערביים של ההר הגבוה בניו זילנד - הר קוק. מסלול קופלנד המלא נחשב למסלול קשה למטיילים מנוסים, אבל המסלול עד לבקתה הראשונה הוא מסלול של יומיים (יום הלוך ויום חזור) פופולארי מאוד, בעיקר בשל המעיינות החמים שנמצאים בצמוד לבקתה. הזמנתי מקום בבקתה מראש למרות שידעתי שמזג האוויר באזור נוטה להיות בעייתי ושייתכן שלא אצא למסלול בסוף (כמו שאכן קרה - היו ימים גשומים מאוד ולכן החלטתי לוותר). המחיר של הבקתה לא נורא (30 דולר נ"ז), סכום שהייתי מוכן להפסיד מאשר שלא יהיה לי מקום בבקתה (וגם ניתן לבטל את הכרטיס עם החזר כמעט מלא מספר ימים לפני המועד, והתחזית הייתה דיי החלטית וברורה אז החלטתי לבטל מספיק זמן מראש). אז אני לא יכול להעיד על הטראק מניסיון, אבל הוא נחשב למוצלח. לפרטים נוספים על המסלול והזמנת הבקתה באתר של DOC - לחצו כאן.


הגשם אכן היה כבד לאורך כמעט כל היום ובעייתי יותר היה הערפל שהגביל מאוד את הראות והפך כל מסלול הליכה לדיי מיותר. יש באזור מסלולים נוספים וכמובן אטרקציות כולל טיסות מסוק מעל או על הקרחון, והליכה על קרחונים בקרחון פרנס ג'וזף או קרחון פוקס; עשיתי את זה בטיול הקודם ב-2008 על קרחון פרנס ג'וזף, גם אז היה גשם כבד ובעיני זה משהו שאפשר לוותר עליו, הקרחונים בניו זילנד הם דיי מעפנים (בטח לעומת איסלנד ובטח היום אחרי שהם הצטמקו מאוד) - מה שבאמת מרשים באזור הם העמקים בהם נמצאים הקרחונים. למטיילים מנוסים בלבד - מסלול קשה שאמור להיות הכי מרשים באזור קרחון פוקס הוא מסלולMount Fox Route. חלופה אחרת מאתגרת גם היא אבל אמורה להיות מעט יותר מתאימה להקהל הרחב ולא פחות יפה היא מסלול Alex Knob Track בפרנז ג'וזף. שני המסלולים האלו אורכים בערך 8 שעות, ואם היה מזג אוויר טוב יותר כנראה הייתי עושה את אחד מהם. אפשר לראות את כל המסלולים באזור הקרחונים - כאן.


נסעתי לכפר פרנץ' ג'וסף כדי לאכול (יש שם יותר מסעדות וברים מאשר בפוקס). לאחר מכן נסעתי לחוף המבודד Gillespies Beach (הנסיעה בכביש עפר קצת קשוח אבל עביר לכל רכב). גם שם יש מסלולים שאפשר לעשות, אבל הגשם פשוט לא הניח וגם שם מצאתי את עצמי מסתובב קצת על החוף ואז מעביר זמן ברכב. בדרך חזרה מזג האוויר קצת השתפר אז עשיתי ניסיון ראשון לבקר במקום הכי מפורסם באזור זה - אגם מאת'סון (Lake Matheson) - אגם שבו משתקף קרחון פוקס והר קוק. הניסיון כשל, לא ראיתי דבר והגשם שוב התחזק. היום הרגיש דיי מבוזבז, וזה משהו שצריך לקחת בחשבון בעיקר לגבי האזור הזה שהוא הכי גשום בניו זילנד, כך שאם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי לראות משהו מומלץ להאריך את השהות כדי להגדיל את הסיכוי לזכות ליום עם מזג אוויר סביר.



יום 22 - פרנס ג'וזף - מעבר האסט - וואנקה

הגשם פסק (מלבד טפטופים קלים) והיה נראה שהעננים מתחילים להתנקות, את התחלתי את היום בניסיון נוסף באגם מאת'סון. הקפתי את כל האגם והיה נחמד, עם השתקפויות יפות של העצים מסביב, אבל ההרים והקרחונים עדיין היו מכוסים לגמרי בעננים. לאחר שוקו בבית הקפה הצמוד לאגם, התחלתי בנסיעה הארוכה לכיוון וואנקה. ככל שנסעתי דרומה מזג האוויר הלך והשתפר וזה נתן פרספקטיבה על עד כמה העננים "מתיישבים" על אזור הקרחונים, בשלב מסוים נסעתי על קו כשמצד ימין שלי היה שמשי ומצד שמאל שלי היה מעונן לגמרי. על החוף המערבי מפוקס גליישר עד האסט עצרתי במספר נקודות: חוף Maori Beach שבו רואים את המפגש של היערות עם הים, האגם הנחמד Lake Paringa ומסלול הליכה לחוף Monro Beach - מסלול קל של שעה וחצי (הלוך-חזור) שבו גם ניתן לראות פינגווינים.


המשך הנסיעה מהיישוב Haast עד לוואנקה עוברת במעבר ההרים האסט (Haast Pass) במקביל לשוליים הצפוניים של הפארק הלאומי Mount Aspiring. זו נסיעה יפה במיוחד עם המון נקודות לתמונות רנדומליות, וגם מקומות מסודרים יותר. אני עצרתי בנקודות הבאות: המפל הנסתר Depot Creek Falls, מפל Thunder Creek Falls ומפל Fantail Falls. בנוסף עצרתי בנקודה הפופולארית ביותר בדרך הזו - הבריכות הכחולות (Blue Pools) אך המסלול לשם היה סגור בשל שיפוץ הגשר. המשך הנסיעה לא פחות יפה, לאורך אגם Wānaka ואגם Hawea. את ארבעת הלילות הבאים לא עשיתי בתוך וואנקה עצמה אלא בעיירה Albert Town הסמוכה (10 דקות מוואנקה).



יום 23 - וואנקה (פסגת רוי)

יום שהוקדש למסלול הפופולארי ביותר באזור וואנקה - אל פסגת רוי (Roys Peak). המסלול הוא הלוך-חזור, עלייה (לעיתים תלולה) וירידה. בשלב ראשון תגיעו לנקודת התצפית של פסגת רוי, על מעין שלוחה הפונה לכיוון אגם וואנקה (שם יש גם שירותים). בנקודה זו יש נוף מעולה ואיקוני על האגם והסביבה והרבה מטיילים בוחרים לעצור פה. ההמשך לפסגה עצמה (היכן שממוקמת האנטנה) אורך עוד חצי שעה בערך (לכיוון אחד), אך הוא כולל את החלק הכי תלול במסלול. לטעמי שווה להמשיך עד לפסגה כי מקבלים נוף על זווית נוספת של רכס ההרים, אבל אם אתם מותשים, אפשר גם לוותר כי הנוף מנקודת התצפית גם מרהיב. סה"כ המסלול לוקח 4.5-6 שעות, תלוי בקצב שלכם ועד איפה מגיעים. מומלץ לשמור אנרגיה לירידה כי היא מתישה יותר מהעלייה בעיני (כמו רוב המסלולים מהסוג הזה).



יום 24 - וואנקה (שמורת Mount Aspiring /קרחון רוב רוי)

היום נסעתי לתוך שמורת הר אספיירינג בחלקה הקרוב לוואנקה (Wanaka Mount Aspiring Road). בדרך עצרתי להליכה קצרה ב-Diamond Lake Conservation Area. יש מסלול סביב, מסלול לנקודת תצפית על וואנקה ומסלול לפסגת Rocky Peak. לא המשכתי עד הפסגה. בכל מקרה עשיתם את המסלול לפסגת רוי, אפשר לוותר. המשך הנסיעה לתוך שמורת מאונט אספיירינג היא דרך עפר ארוכה.