בעלי חיים באיסלנד

בעלי חיים באיסלנד

  • Grey Facebook Icon
  • Grey YouTube Icon
  • Grey Instagram Icon

הטבע המרהיב והמיוחד של איסלנד לא היה שלם בלעדי בעלי החיים המרתקים שבו - ביבשה, באוויר ובים.

עולם החי באיסלנד מזכיר במשהו את השפה האיסלנדית הטהורה והקשוחה; כפי שהשפה הנורדית העתיקה השתמרה טוב יותר באיסלנד מאשר בשאר המדינות הנורדיות, ששפתן נמהלו בהשפעות חיצוניות ממדינות שכנות, כך גם בעלי החיים שהגיעו לאיסלנד כוללים כמה מהזנים הטהורים ביותר בעולם. רוב היונקים באיסלנד הובאו אליה על ידי הויקינגים ממדינות אחרות, אך האקלים האיסלנדי והשבחה אנושית הביאו עם הזמן להתפתחות זנים ייחודיים בעלי אופי ספציפי, לרוב חזקים וקשוחים יותר.

 
המיקום של איסלנד בצפון האוקיאנוס האטלנטי, בנתיבו של זרם הגולף, דואג לכך שבשטחה הימי שורצים אלפי יצורי ים - מדגיגים קטנים, דרך כלבי ים ועד לווייתנים ענקיים. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהשמיים האיסלנדיים - שהם אולי מגרש המשחקים העיקרי של בעליי חיים באיסלנד, עם מאות מינים של ציפורים מיוחדות שהופכות אותה לגן עדן לצפרים.
 
לאן שלא תלכו ולאיפה שלא תסתכלו ברחבי ארץ הקרח והאש - תפגשו יצורים חיים שיתבלו את הטיול שלכם בקצת "רעש", גם באזורים השוממים והשקטים ביותר במדינה. לפניכם מדריך עם מידע כללי קצר ועובדות מעניינות על מיני בעלי החיים הבולטים והאהובים ביותר באיסלנד (וגם כאלו שמהם אולי תעדיפו להימנע) המלווה במידע פרקטי - מתי ניתן לראות כל בעל חיים? היכן הנקודות הטובות ביותר למצוא אותם? מה כדאי לעשות כדי להגדיל הסיכויים לצפות בהם? ועוד... לגזור ולשמור.

ניווט מהיר

מדריך בעלי החיים באיסלנד

פאפינים   |   Puffin

IMG_1931.jpg
 

שם: תוכי ים אטלנטי     |     שם מדעי: Fratercula arctica     |     משפחה: אלקיים

הפאפינים הם ככל הנראה בעלי הכנף המזוהים ביותר עם איסלנד ואהובים ביותר על המטיילים במדינה. העוף המצחיק הזה, בעל המקור הצבעוני והמראה המגושם, הפך לאטרקציה תיירותית של ממש; כולם רוצים לראות את היצורים החמודים האלה - ובצדק!

הפאפינים הם עופות ים וברוב מי השנה הם חיים באוקיאנוס הפתוח. בקיץ מגיעים הפאפינים ליבשה על מנת להטיל ביצים ולגדל את גוזליהם עד שילמדו לעוף. בתקופה זו מגיעים לאיסלנד מיליוני פריטים, מה שהופך אותה למקום המוצלח ביותר בעולם לפגוש אותם!הפאפינים קטנים מאוד, הם שוקלים פחות מחצי קילו ומגיעים עד לגודל 30 סנטימטרים בלבד. הם ניזונים מדגים קטנים אותם הם מושים בצניחה וצלילה אל מתחת למים, את השלל הם אוספים במקור הקטן שלהם ועפים חזרה אל אזורי הקינון בצוקים על שפת הים, שם הם מאכילים את הגוזלים. הפאפינים אמיצים למדי וניתן להתקרב אליהם בקלות (מבלי לגעת) ולראותם ממרחק מטרים בודדים.

 

מתי?
הפאפינים מתחילים להגיע לאיסלנד במהלך חודש מאי ונשארים באי עד אמצע אוגוסט ולעיתים גם לתוך תחילת ספטמבר. התקופה הכי טובה ובטוחה לראות אותם בהמוניהם היא בשיא הקיץ, מאמצע יוני עד סוף יולי. בכדי להבטיח מפגש קרוב עם הפאפינים, מומלץ להגיע למושבות שלהם בשעות אחה"צ-ערב, כאשר אלפי פריטים חוזרים בהמוניהם עם ארוחת הערב לגוזלים.
 
איפה?
חצי האי Stórhöfði בקצהו הדרומי של האי היימאי (הגדול שבאיי ווסמן) נחשב למושבת הפאפינים הגדולה ביותר באיסלנד ואחת הגדולות בעולם, אליה מגיעים בקיץ כחמישית מכלל אוכלוסיית הפאפינים האטלנטיים בעולם(!) הגעה לאי דורשת מעבר במעבורת או טיסה פנימית, אך היא תבטיח מפגש עם היצורים המפולאים וגם הנאה מטיול באי המרתק. כמובן שלא חובה להגיע דווקא לשם כדי לראות פאפינים.
בתחום האי המרכזי של איסלנד - צוקי לאוטראביארג (Latrabjarg) בקצה המערבי של הפיורדים המערביים הם מקום נהדר לראות אלפי פאפינים ממרחק קטן ביותר. אם אין לכם את הזמן להרחיק עד הפיורדים המערביים, נקודות בולטות נוספות אליהן ניתן להגיע באופן עצמאי לראות פאפינים הן שמורת דירהוליי (Dyrhólaey) בדרום איסלנד ונמל בורגרפיורדור (Borgarfjarðarhöfn) בפיורדים המזרחיים. 
מקומות נוספות עמוסי פאפינים, שבכדי להגיע אליהם נדרש רכב מיוחד, שיט או טיול מאורגן הם: שמורת Ingólfshöfði באזור פראי בלב החופים השחורים העצומים בדרום איסלנד (סיור מומלץ בחרה משפחתית - ÖRÆFAFERÐIR ) והאי Grímsey, המרוחק כ-50 ק"מ מהחוף הצפוני של איסלנד (אליו ניתן להגיע בטיולים מאורגנים או עצמאית במעבורת מדאלביק). מטיילים המבקרים באיסלנד לזמן קצר באזור רייקיאוויק בלבד, יוכלו לצאת לשיט מאורגן ולראות פאפינים באיים הקטנים Lundi ו-Akurey הסמוכים לחופה של העיר.

 

אזורים נוספים בהם ניתן לראות פאפינים:
צפון איסלנד - חצי האי Tjörnes, "אי הפאפינים" - Puffin Island (הגעה בסיורי שיט מאורגנים מהוסאביק).
הפיורדים המערביים - אי  ויגור (Vigur Island), שמורת הורנסטרנדיר 
מערב איסלנד - האי Flatey ומפרץ Breiðafjörður 
מזרח איסלנד - האי Skrúður. באי Papey בפיורדים המזרחיים ישנם פאפינים רבים, אך האזור הוכרז כשמורה מוגנת והגישה לשם סגורה.

סוסים איסלנדיים   |   Icelandic Horse

IMG_3078.jpg
 

שם: סוס איסלנדי    |     שם באיסלנדית: íslenski hesturin     |     משפחה: סוסים

הסוסים האיסלנדיים הם זן ייחודי שהתפתח באיסלנד באלף השנים האחרונות כתוצאה מגידול והשבחה המותאמת לאקלים הייחודי ותנאי השטח של איסלנד. במקור הובאו הסוסים מסקנדינביה על ידי הויקינגים בתקופת ההתיישבות של איסלנד. האיסלנדיים הקפידו ועדיין מקפידים בטוהר הגזע הייחודי ומונעים התערבבותו עם גזעי סוסים אחרים ואף קיימים חוקים במדינה האוסרים על ייבוא סוסים אחרים. ברגע שסוס איסלנדי מוצא מאיסלנד מסיבה כלשהי - אסור לו לחזור. הסוסים האיסלנדיים קטנים יחסית, גודלם הממוצע נע סביב 1.40 מטרים (מעט יותר מסוסי פוני), אך הם חזקים ובעלי יכולת התמודדות מרשימה עם תנאי מזג אויר קשים, מרוחות וגשם ועד סופות שלגים. 

 

הסוס האיסלנדי הוא בעל חיים מפואר, בעל מקום של כבוד בתרבות האיסלנדית. באופן כללי, לסוסים יש מקום נכבד במיתולוגיה הנורדית, כמו למשל לסוס האגדי בעל 8 הרגליים - Slepnir, סוסו הנאמן של האל אודין. הסוסים האיסלנדיים נוטים להיות ידידותיים וסקרנים, בעלי מזג נינוח ורגוע. צעדיהם וסגנון הרכיבה שלהם ייחודים ביותר ומגוון הצבעים שלהם גדול יותר מכל זן אחר בעולם. מאפיינים אלו הופכים את הסוסים האיסלנדיים  לאהובים במיוחד ולמקור גאווה גדול בקרב האיסלנדיים.

 

הסוסים האיסלנדיים אמנם בעלי מראה פראי, אך רובם המוחלט לא חיים בטבע אלא בחוות או בשטחי מרעה מגודרים בבעלות פרטית. בעבר הסוסים שימושו לחקלאות ולהעברת משאות, אך היום אין להם תפקיד מהותי והם מגודלים בעיקר לצורכי פנאי; תחרותיות, רכיבות, תיירות וגם כסוג של חיית מחמד או חיית נוי. גידול סוסים נחשב באיסלנד לסוג של סמל סטטוס, וזהו תחביב או עיסוק מכובד ונפוץ למדי. למרבה הצער, בשר הסוסים עדיין משמש למאכל באיסלנד, אך התופעה לא מאוד נפוצה ואחוז התושבים האיסלנדיים שצורכים בשר סוסים הולך ופוחת.

מתי?

ניתן לראות את הסוסים האיסלנדיים לאורך כל השנה - גם בקיץ וגם כשהקרקע מכוסה בשלג.

איפה?

חוות ושטחי מרעה לגידול סוסים איסלנדיים פזורים בכל האזורים במדינה. ישנם בסביבות 80 אלף סוסים באיסלנד - כך שמפגש איתם במהלך טיול סביב כביש הטבעת הוא כמעט מובטח. תוכלו לזהות בקלות חוות סוסים בצידי הכביש ותוכלו גם לבקר באחת החוות באופן מסודר יותר (מה שמכונה "Stable visit"), או להצטרף לסיור רכיבה. הריכוז הגדול ביותר של סוסים נמצא כנראה בצפון איסלנד, בעיקר באזור Skagafjörður וחצי האי טרולסאקגי. ריכוז גדול נוסף של חוות תמצאו בדרום-מערב איסלנד, באזור מעגל הזהב. במפה למעלה מסומנות רבות מהחוות לגידול סוסים עם אפשרויות לביקור, השכרת סוסים או סיורי רכיבה ברמות שונות (מצורפים לינקים בתוך המפה).

שועלים ארקטיים   |   Arctic fox

7351097852_1f44961834_c.jpg
 

שם: שועל ארקטי (שועל שלג)    |     שם מדעי: Vulpes lagopus     |     משפחה: כלביים

לא מפתיע שהיונק היבשתי הילידי (Native) היחיד באיסלנד הוא ייצור מרתק ומסתורי ממש כפי הארץ בה הוא חי. השועל הארקטי במובן מסוים הוא השיקוף ותמצית המהות של איסלנד - הוא לובש את צבע האדמה, קטן אבל קשוח ויכול לחצות מרחקים גדולים ברגל, מה שהופך אותו לאדון הארץ עם חיבור טבעי עמוק אליה.

 

השועל הארקטי חי באי כבר עשרת אלפים שנים, הרבה לפני שהויקינגים והמתיישבים הגיעו אליו יחד עם היונקים המיובאים שלהם. השועלים הארקטיים הם בעלי חיים קשוחים, עם יכולת הישרדות מרשימה שאפשרה להם להתמודד עם תנאי שטח קשים מאוד לאורך ההיסטוריה. ובכל זאת - ההגעה של האדם אל האי הפכה לאתגר עבור השועלים הארקטיים והרעה מאוד את תנאי המחייה שלהם. ציד (בעיקר לצורך פרווה) היה פופולארי במשך מאות שנים ולמרבה הצער הוא עדיין חוקי ומתקיים גם היום על אף העובדה שאין בכך צורך קיומי. בנוסף, עיבוד האדמה של המתיישבים צמצם את שטחי המחייה הטבעיים של השועלים ויצר מחסור במזון, שגדל עוד יותר בעשור האחרון, ככל הנראה בעקבות ההתחממות הגלובאלית. על פי ההערכות האחרונות, אוכלוסיית השועלים הארקטיים באיסלנד כיום נעה סביב 8,000 פריטים בלבד.

 

השועל הארקטי קטן למדי, אורכו עד חצי מטר ומשקלו נע בין 3 ל-6 ק"ג. אוזניו של השועל הארקטי קטנים יותר מרוב מיני השועלים האחרים בעולם, אך זנבו הפרוותי גדול ביחס לגופו ומשמש לו כשמיכה בה הוא מתעטף. הם ניזונים בעיקר ממכרסמים קטנים, ציפורים צעירות, גורי כלבי ים ובמקרים מסוימים בעתות מצוקה ומחסור, יאכלו גם צמחים ופירות יער. השועלים הארקטיים חיים בארצות קרות וצפוניות - קנדה, רוסיה, גרינלנד וכמובן איסלנד. מאפייניו החיצוניים של מושפעים במידה רבה מהסביבה בה הוא חי: חלק מהשועלים הארקטיים הם חומים וחלקם מתהדרים בפרווה חומה אפורה-כחלחלה במהלך הקיץ, שמשנה את צבעה ללבן בחורף. בחודשי הסתיו השועל הארקטי צובר מאגרי שומן שמעלים את משקל גופו בעד 50 אחוז. מאגרי שומן אלו המכסים את גופו המזערי והפרווה הצפופה אותה הוא עוטה מסייעים לשועל הארקטי לשמור על חום גופו גם בשיא החורף.

מתי?

בניגוד ליונקים אחרים שחיים באזורים קפואים, השועלים הארקטיים לא ישנים שנת חורף, אלא מתאימים את עצמם לתנאי הסביבה - לפיכך הם פעילים לאורך כל השנה. בכל זאת קל יותר לראותם בקיץ, כאשר אזורי המחייה העיקריים שלהם נגישים וכאשר הם נמצאים בתקופת רבייה בה הם פעילים שעות נוספות בגידול הגורים (אגב, לרוב אלו הזכרים דווקא שעוסקים במלאכה זו).

איפה?

באופן עקרוני, השועלים הארקטיים יכולים להימצא בכל רחבי איסלנד. ההיגיון המדעי מצביע על כך שהשועלים נמצאים בעיקר באזורים עם ריכוז ציפורים גדול ומיעוט בנוכחות של בני אדם. לפיכך, ניתן לזהות שועלים ארקטיים בעיקר באזורים מבודדים ופראיים הקרובים למקורות מים. אם כך, לא פלא שהאזור הטוב ביותר להיתקל בו בשועלים ארקטיים הם הפיורדים המערביים. באופן ספציפי יותר - המקום עם הסיכוי הגדול ביותר לראות שועלים ארקטיים הוא ללא ספק שמורת הטבע הורנסטרנדיר. השמורה המבודדת והפראית נמצאת בקצה הצפוני והמבודד של הפיורדים המערביים וניתן להגיע אליה בשיט בלבד. זהו מרחב מחייה מושלם לשועלים הארקטיים, ואם תעשו טראק בשמורה או אם תשהו בה זמן ארוך מספיק - יש סיכוי לא רע שתצליחו לזהות שועל ארקטי. בנוסף לכך, שועלים ארקטיים נצפים לעיתים קרובות יחסית בקרבת אגמים ומקורות מים ברמה ההררית של איסלנד, אזור שגם הוא מבודד ונקי יותר מהפרעות בני האדם.

קחו בחשבון שהשועלים הארקטיים הם יצורים דיי חמקמקים. על אף סקרנותם, כפי שכבר הבנתם - הם לא נוטים להתקרח מדי לאנשים, כך שזיהוי שועל ארקטי בטבע הוא לא פשוט, וגם כשתפגשו אותם, אל תצפו להתקרב אליהם יותר מדי. אם אתם רוצים לפגוש מקרוב את השועל הארקטי, תוכלו לעשות זאת בכפר סודאביק (Súðavík) שבפיורדים המערביים, שם תמצאו את "מרכז השועל הארקטי" - מוסד המוקדש למחקר והגנה על השועלים. במרכז ישנה תערוכה מעניינת שבה תוכלו ללמוד עוד על היצורים המופלאים האלו, וגם שועלים ארקטיים שניצלו מציד כשהיו גורים ומגודלים בסביבה מוגנת בחצר של המבנה. המרכז גם מארגן סיורים לחיפוש, צפייה וצילום של שועלים ארקטיים בשמורת הורנסטראנדיר.

איילים   |   Reindeer

8732652291_ed9310015d_k.jpg
 

שם: אייל הצפון    |     שם מדעי: Rangifer Tarandus     |     משפחה: איילים

באופן מעט מפתיע אולי ולמרות מיקומה הצפוני של איסלנד, איילי הצפון אינם בעלי חיים מקומיים באיסלנד וגם לא מאוד נפוצים בה. האיילים יובאו לאיסלנד ע"י בני אדם מנורבגיה במאה ה-18, הם פוזרו בכל רחבי איסלנד אך מהר מאוד נכחדו ברוב האזורים בשל תנאי שטח קשים, התפרצויות געשיות ומחסור במזון. האזור היחיד שבו האיילים הצליחו לשרוד ולהתפתח הוא מזרח איסלנד ועל פי ההערכות היום חיים שם סביב 7,000 פריטים. ציד איילים מתקיים באיסלנד, אך הוא מפוקח מאוד וכפוף למכסה מצומצמת; עונת הציד קצרה מאוד ונדרשת אשרה מיוחדת של ארגון איכות הסביבה האיסלנדי על מנת לצוד. רק 1200 אשרות ניתנות כל שנה והן מחולקות בהגרלה ובאופן אקראי. מהצד השני, היתרון של האיילים במחייה באיסלנד היא העבודה שהם אינם ניצודים ע"י דובים וזאבים, בניגוד לרוב המדינות בהן הם חיים באופן טבעי לצד חיות הטרף האלו. 

איילי הצפון חיים בעדרים שיכולים לכלול עד 100 פרטים. הם היונקים היבשתיים הגדולים ביותר שחיים באיסלנד במשקל ממוצע של 90 ק"ג לאייל זכר בוגר ו-40 ק"ג לנקבות. האיילים משילים את קרניהם כל חורף בין נובמבר למרץ ומגדלים קרניים חדשות כל שנה. בניגוד לשאר היונקים בעלי הקרניים - אצל האיילים גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, אך הקרניים של הנקבות קצרות יותר בחצי. הפרסות של האיילים דיי ייחודיות בהתאמתן לשינויים במזג האוויר - בקיץ הן רכות ומאפשרות מעבר קל יותר באדמת טונדרה לחה ואילו בחורף הן מתקשחות ומתכווצות והופכות למעין גרזנים קטנים שמסייעים במעבר על קרח ובחילוץ צמחי מזון מהשלג. האיילים מסוגלים לשמור על טמפרטורת גוף אחידה בקור של עד מינוס 40 מעלות, זאת בזכות פרווה עבה ומחממת המכסה את כל גופם ובזכות מבנה עצמות מיוחד סביב האף, שמאפשר שמירה של אוויר חם.

מתי?

ניתן לראות את איילי הצפון לאורך כל השנה, אך דווקא בסתיו ובחורף קל יותר לאתר אותם. כשהטמפרטורות יורדות וכשהשלג מכסה את ההרים והרמות הגבוהות, האיילים נוטים לרדת לחפש מזון קרוב יותר לאזורי החוף המיושבים הסמוכים לכבישים הסלולים ולכביש הטבעת. כמו כן, בחורף האיילים מקפידים להיצמד לעדרים שלהם, בעוד בקיץ הם יכולים להתפזר לקבוצות קטנות יותר של 3-4 איילים, כך שאיתור של איילים בחורף לרוב יהיה של עדר עם עשרות פרטים - מחזה מרשים ביותר.

איפה?

מזרח איסלנד (Austurland) הוא האזור היחיד באיסלנד שבו האיילים חיים באופן קבוע. סביבת המחייה העיקרית שלהם היא בחלק הצפון מזרחי של הפארק הלאומי Vatnajökull, בעיקר באזור של הר Snæfell הממוקם בהיילנדס של איסלנד. כביש 910 ייקח אתכם קרוב יחסית להר, לאזור שבו לעיתים ניתן לראות איילים. באזור אכסניית Laugarfell יש מסלולי הליכה יפים שעם קצת מזל יפגישו אתכם עם האיילים. אם ברשותכם רכב 4X4 תוכלו להמשיך על כביש F910 ועל כביש F909 שעוברים בסמוך להר ומהם יוצאים עוד מסלולים רבים למרגלותיו או לפסגתו -  בהם הסיכוי לראות איילים הוא כבר גדול מאוד גם בקיץ. ראו מפה ורשימת מסלולים באזור הר סנייפל - כאן
בסתיו המאוחר ובחורף יש סיכוי לא רע שתצליחו לראות איילים במהלך הנסיעה בכביש 1 לאורך הפיורדים המזרחיים, בכביש 95 ומסביב לאגם Lagarfljót או בסמוך ללגונת הקרחונים Jökulsárlón. שתי מקומות נוספים שראוי לציין, שבהם תוכלו לקבל מידע על מסלולים באזור ועל איילי הצפון (כולל תצוגות הכוללות פוחלצים) - הם מרכז המבקרים של מזרח איסלנד - Snæfellsstofa וה- Wilderness Center. כאשר אתם מטיילים באזור בקיץ, אלו נקודות מצוינות להתחיל בהם את הטיול שלכם לחיפוש אחר איילי הצפון.

לווייתנים   |   Whales 

Whale Research
 

שם: לוויתנאים   |     שם מדעי: Cetacea     |     משפחה: יונקים ימיים

 איסלנד היא ככל הנראה המדינה הטובה ביותר באירופה לצפייה בלוויתנים וגם אחת מהשחקניות החזקות והותיקות בעולם בתחום. הסיבה המרכזית לכך היא מיקומה הייחודי בין הזרמים העיקריים באוקיאנוס האטלנטי; השילוב בין המים הקרים של ים גרינלנד לבין זרם הגולף החם יוצרים תנאים אופטימליים לאספקת מזון עשירה. בקיץ הים סביב איסלנד הופך למסעדה ענקית לטורפים ימיים, כאשר הוא מתמלא בדגים ויצורי ים נוספים שמושכים אליהם את הלוויתנים הרעבים. מפעילי סיורי שיט לצפייה בלוויתנים באיסלנד מתגאים בנתוני הצלחה גבוהים ומבטיחים עד-98% אחוזי הצלחה לזיהוי לוויתנים.

 

לוויתנים, בדומה לדולפינים, הם יונקים ימיים - כלומר הם לא יכולים לנשום מתחת למים; הם קולטים אוויר דרך חור הנשיפה שלהם הממוקם על ראשם ומאפשר להם לנשום מבלי להרים את הראש מהמים. לוויתנים מחולקים ל-2 קטגוריות עיקריות: לווייתני מזיפות (Baleen whales) ולוויתנים שיניים (Toothed whales). בעוד לוויתני השיניים לועסים את טרפם, לוויתני המזיפה הם חסרי שיניים וצדים את מזונם ע"י פתיחת הפה ושאיבת מים לתוך "מסננות" שמפרידות את המזון ללא לעיסה. בסך הכל, 24 מיני לוויתנאים (לוויתנים ודולפינים) מצויים במים של איסלנד בדרך קבע או בנדידה, כ-12 מהם בתדירות גבוהה יחסית. המינים הקבועים והנפוצים ביותר במים של איסלנד, שנוהגים לשחות קרוב יותר אל החוף הם:

Northern Minke whale (לווייתן מינקי צפוני) | שם מדעי: Balaenoptera acutorostrata

המין הנפוץ ביותר של לוויתנים במים של איסלנד, בעיקר בקיץ. לוויתני מינקי הם מהקטנים ביותר מבין לוויתני המזיפות, אורכם הממוצע נע בין 6.9 ל-7.4 מטרים ומשקלם ההמוצע 4-5 טון. נהוג לחלק אותם לשני תתי-מינים; מינקי דרומי ומינקי צפוני (מינקי מצוי) שמכונה גם "לוויתן גוץ", שהוא זה ששוחה במימי איסלנד. לוויתני המינקי הצפוניים הם אפורים-כהים בגבם, שחורים כמעט, אך יש להם פסים בהירים-לבנים על כל אחד מהסנפירים שלהם, מה שהופך אותם לקלים לזיהוי. בניגוד ללוויתני מזיפות גדולים יותר, המינקים צדים לרוב באופן יחידני ועצמאי או בקבוצות קטנות ולא בלהקות. המינקים סקרניים למדי ולא חוששים להתקרב לכלי שיט ואף נוטים לקפוץ לעיתים קרובות, לכן הם מהמינים שסביר מאוד שתראו בסיורי שיט באיסלנד. נראה שלווייתני מינק הם בעלי יכולת הסתגלות רבה והמין היחיד שגודל האוכלוסייה שלו לא הצטמצם אלא גדל למרות עידן ציד הלווייתנים המסחרי שלא פסח על איסלנד.

Humpback whale (לוויתן גדול סנפיר) | שם מדעי: Megaptera novaeangliae

לוויתן מזיפות השייך למשפחת לוויתני הענק, משקלו הממוצע הוא 27 טון ואורכו נע בין 10 ל-17 מטרים. הסנפיר הקדמי הגדול של לוויתן זה הוא המאפיין החיצוני הבולט ביותר שלו ויכול להגיע לאורך של שלישי מכלל גופו. לוויתנים אלו מבצעים את אחת הנדידות הארוכות ביותר מבין כל היונקים (ימיים ויבשתיים); הם מזדווגים באוקיאנוסים טרופיים וניזונים במים קרים וצפוניים - בעיקר מדגים קטנים ומיני סרטנים חסרי חוליות, בכמויות אדירות שמגיעות עד לטון וחצי ביום אחד. כמות המזון האדירה הזו נדרשת ללווייתן גדול הסנפיר בכדי למלא את מצבורי השומן לחורף, עונה בה הוא לא אוכל כלל, לכן עובי שכבת השומן מתחת לעורו היא הגדולה ביותר ביחס לגודלו מבין כל הלווייתנים. מאפיין ייחודי נוסף ללווייתן גדול הסנפיר היא "שירת הלוויתן" המיוחדת שלו - רצף צלילים בתדירויות שונות ומבנה מורכב מאוד שהזכרים מפיקים במהלך תקופת ההזדווגות. תופעה זו מתקיימת במספר מצומצם מאוד של מיני לווייתנים, כשהלוויתן גדול הסנפיר הוא הבולט שבהם ובעל השירה המורכבת ביותר.  זהו אחד הלוויתנים האהובים ביותר על מטיילים וצלמים, בשל הנטייה של לוויתן זה לזנק מהים לגובה וליפול חזרה אל המים תוך כדי יצירת "ספלאש" מרשים - נטייה שהפכה אותו לכוכב הראשי של סיורי הצפייה בלוויתנים. 

Harbour porpoise (פוקנה מצויה) | שם מדעי: Phocoena phocoena

לוויתן שיניים דמוי דולפין, שגם נוהג לשחות בקרבת להקות דולפינים בקרבת החופים. זהו הלוויתן הקטן ביותר השוחה במי איסלנד ובאוקיאנוס הצפון אטלנטי בכלל; אורכו המירבי הוא 2 מטר בלבד והוא שוקל פחות מטון. זהו אחד הלוויתנים הנפוצים ביותר באזור שנמצאים במים של איסלנד לאורך כל השנה. ההסיכוי לראות פונקה מצויה מהחוף ללא שיט הוא גבוה יותר מרוב הלווייתנים האחרים, אם כי הם יחסית ביישנים, שוחים בקבוצות קטנות ולא נוטים להרבות בעלייה אל מעל פני המים, אלא לצורכי הזנה.

מינים של לוויתני אוקיאנוס נודדים שמגיעים לאיסלנד באופן קבוע, אבל לא במספרים גדולים ולא תמיד ניתן לזהותם:

orca - אורקה (קטלן) | שם מדעי: Orcinus orca

אחד הזנים המוכרים והאיקונים ביותר, שהתפרסם בזכות הסרט "לשחרר את ווילי". הקטלן ידוע בשל גבו השחור, בטנו הלבנה והכתמים המעוגלים הלבנים ליד עיניו. הוא המין הגדול ביותר במשפחת הדולפיניים, אך קטן ביחס ללוויתן - אורכו נע בין 8 ל-10 מטרים ומשקלו מגיע עד ל-10 טון. הלוויתן הקטלן הוא זן אינטלגנטי וסקרן מאוד ולמרות אינסטינקט הציד המפותח שלו (שממנו נגזר שמו) - הוא מאוד חברותי בדרך כלל ולא תוקף כלי שיט. שמו המאיים יכול בעיקר ללמד על התפריט המורחב של הקטלן שמתחיל מדגים, עובר בתמנונים וציפורים ומגיע עד כרישים ואפילו לוויתנים קטנים יותר. הוא טורף אמיתי, לכן לא פלא שלעיתים מכונות האורקות "הזאבים של הים". האורקות הם זן ילידי באיסלנד והם נמצאים במימיה באופן קבוע, אך בהיקף נמוך יחסית. להקות של אורקות הכוללות סביב 40 לוויתנים כל אחת, מצוייות בדרך כלל במים שממערב לאיסלנד, בעיקר בחלק הצפוני של חצי האי סנייפלסנס.

Blue whale (לוויתן כחול) | שם מדעי: Balaenoptera musculus

בעל החיים הגדול והכבד ביותר שחי על פני כדור הארץ אי פעם, גדול יותר אפילו מהדינוזאור העצום ביותר. הלוויתנים הכחולים נמצאים בסכנת הכחדה תמידית ואף היו קרובים מאוד להכחד בחצי הראשון של המאה ה-20 בשל ציד מאסיבי ובלתי מבוקר. ההערכות מדברות על כך שכיום נותרו באוקיאנוסים בין 10,000-25,00 פריטים בלבד - מסיבה זו נדיר מאוד לראותם ויש מעט מאוד מקומות בעולם שבהם הצפייה בהם אפשרית. איסלנד, למרבה המזל, היא אחד המקומות בהם ניתן לראות לוויתנים כחולים; בין 1,000 ל-2,500 מהם מצויים באוקיאנוס הצפון אטלנטי, לרוב סביב גרינלנד, אך לעיתים חלקם מרחיקים עד למימי איסלנד. אם יתמזל מזלכם לראות לוויתן כחול, תוכלו לזהותו בזכות גודלו העצום, צבעו הכחלחל, ראשו השטוח והמוארך וסנפיר הגב הקטן והכמעט בלתי נראה שלו. סילון המים האדיר שמתיז הלוויתן הכחול מנחיריו יכול להגיע לגובה של 12 מטרים וניתן לראותו למרחקים, אז אם תזהו "גייזר" בלב ים, תדעו שאתם בכיוון הנכון.

Fin whale (לוויתן מצוי) | שם מדעי: Balaenoptera physalus

לוויתן מזיפה באורך של עד 27 מטר ומשקל של עד 120 טון. הלוויתן המצוי הוא השני בגודלו מבין הלוויתנים ובעלי החיים בכלל (אחרי הלווייתן הכחול). סימני הזיהוי העיקריים של הלוויתן המצוי הם גופו ה"רזה" שנמתח לאורך רב, חוטמו הרחב ואי הסימטריה בלסת שלו שהצד השמאלי שלה שחור או אפור בעוד בצידה הימני כתם לבן גדול. למרות גודלם הרב, הם מהירים למדי ונעים במהירות של 40 קמ"ש. בשל ציד נרחב של הלוויתן המצוי לאורך המאה ה-20, הוא נחשב היום למין בסכנת הכחדה.

 

מינים נדירים יותר שנצפים באיסלנד לעיתים רחוקות מאוד:

Baluga whale (לבנתן) | שם מדעי: Delphinapterus leucas

לוויתן קטן בעל מראה יוצא דופן שנראה כמו הכלאה בין לוויתן ודולפין עם מבנה ראש ייחודי שנראה כמו קרחת. הלבנתנים נפוצים בעיקר במי הקוטב הצפוני סביב צפון אמריקה, גרינלנד ורוסיה - שמם מגיע מהמילה הרוסית "בלוחה" (белый) שמשמעות לבן - ואכן הם לבנים. הבלוגות הם יצורים אינטיליגנטיים וחברותים במיוחד והתנהגותם גם היא מזכירה את זו של הדולפינים: הם אוהבים לשחק, ולהתיז מים  והם מתקשרים בקולות שכוללים שריקות ו"קליקים". יש להם קשר חזק עם הגורים שלהם וגם עם בני אדם המטפלים בהם. קשה לראות את לוויתני הבלוגה בטבע במים של איסלנד, אך ניתן לראותם בשמורת השיקום לבלוגות באיי ווסטמן (SEA LIFE TRUST).

Sperm whale (ראשתן גדול-ראש) | שם מדעי: Physeter macrocephalus
הלווייתן המוכר מהסיפור המפורסם "מובי דיק", הוא לוויתן שיניים ייחודי המתאפיין בראש גדול (כפי שמלמד שמו) שאורכו כשליש מאורך הגוף כולו. לוויתן זה מחזיק במספר שיאים מרשימים: הוא בעל החיים עם השיניים הגדולות ביותר והמוח הגדול ביותר בעולם החי כולו והוא מסוגל לצלול לעומק הרב ביותר מבין כל הלווייתנים. בנוסף לכך - הוא בעל החיים בעל עוצמת הקול החזקה ביותר. הראשתנים ניזונים מדגים גדולים כמו טונה, דיונונים וכרישים ולרוב חיים במים דרומיים יותר, אך מגיעים לבקר במים של איסלנד בתקופת הקיץ.

 

Sei whale (לוויתן צפוני) | שם מדעי: Balaenoptera borealis

לווייתן מזיפות הנוטה לשחות במים עמוקים הרחק מהחופים, מה שמקשה מאוד על האיתור שלו. הלווייתנים הצפוניים נחשבים לשחיינים המהירים ביותר ונודדים מדי שנה מאזורים קרים בהם הם שוהים במהלך הקיץ אל אוקיאנוסים בעלי מים חמימים יותר בחורף. לרוב הם לא שוחים בלהקות גדולות אלא בקבוצות קטנות של 2-3 פרטים, מה שמאתגר עוד יותר את הזיהוי שלהם.

מינים נוספים של יונקים ימיים ממשפחת הלווייתנאים שניתן למצוא במים של איסלנד:
נתבים (pilot whales), בקבוקף צפוני (northern bottlenose whale), דולפין לבן-גב (white-beaked dolphin), דולפין אטלנטי לבן-צד (Atlantic white-sided dolphin) וכמובן דולפינים.

מתי?

ניתן לראות לוותינים באיסלנד לאורך כל השנה. התנאים לצפייה בלווייתנים בסירה נוחים יותר בקיץ כמובן, כאשר הטמפרטורות נוחות, הרוחות והגלים רגועים יחסית והסיכוי לביטולים של סיורים נמוך מאוד. כמו כן מגוון הלווייתנים רחב יותר בין אפריל לאוקטובר ובעיקר בקיץ בין מאי לאוגוסט, מה שמגדיל את הסיכויים לראות אותם וגם לזהות מינים נדירים יותר. בקיץ גם תוכלו לצאת לשיט לילי לצפייה בלוויתניים תחת שמש חצות - חוויה קסומה ומומלץ מאוד שמעניקה כבונוס נופים הרריים מוארים באור כתום של שקיעה.

בחורף שיט צפייה בלווייתנים עשוי להיות פחות אטרקטיבי ומקפיא מקור, והסיכוי לביטול בשל תנאי מזג אוויר הופך לממשי מאוד. עם זאת, היתרון הגדול של שיט חורפי הוא כמובן המיעוט בתיירים שמשמעותו יותר מקום על הסירה והרבה יותר שקט. יש גם לציין שישנם אזורים שבהם דווקא בחורף יש ריכוז גדול יותר של לוויתנים שניזונים מדגי הרינג, כמו למשל בפיורד Breiðafjörður. אם אתם מגיעים לאיסלנד בחורף, מומלץ לא להזמין שיט לווייתנים מראש, אלא לנסות להיות ספונטניים בהתאם למזג האוויר (מה שאפשרי בחורף בשל מיעוט התיירים היחסי). בחורף תוכלו למצוא גם סיורים משולבים הכוללים שיט צפייה בלוויתנים ובזוהר הצפוני. חשוב מאוד להתלבש היטב לשיט (גם בקיץ) ואם תחזית מזג האוויר חוזה רוחות חזקות, לשקול לבטל עצמאית כי הגלים עשויים להקשות על הצפייה בלווייתנים. זכרו שברוב החברות תוכלו לבטל את הסיור בחינם עד 24 שעות לפני השיט.

איפה?

לווייתנים שוחים במים סביב כל האי - לפעמים ניתן לראות אותם אפילו מהחוף, אבל כדי להגדיל את הסיכוי לראותם מקרוב בהחלט מומלץ לצאת לסיור שיט באחד מעשרות החברות המפעילות ברחבי איסלנד. הסיורים מציעים הזדמנות נדירה לצפות בלווייתנים בסביבתם הטבעית, לא משנה מאיפה תצאו.

ללא ספק, המקום הטוב ביותר באיסלנד לצפייה בלוויתנים היא העיירה הוסאביק (Husavik), המכונה בצדק "בירת הלוויתנים של אירופה". רוב מיני הלוויתנים באיסלנד נפוצים יותר במים של צפון איסלנד בכלל ובמים של מפרץ Skjálfandi הסמוך להוסאביק בפרט. כראוי לבירת לווייתנים, בהוסאביק קיים גם מוזיאון לווייתנים, בו תוכלו למצוא מידע רב על יצורי הענק, אורחות חייהם והחלק שלהם בפולקלור והתרבות האיסלנדית. במוזיאון תוכלו גם לראות שלדי לווייתנים שיתנו לכם פרספקטיבה בטרם תצאו אל השיט.

 

עוד אזור מוצלח מאוד בצפון איסלנד הוא פיורד Eyjafjörður. זהו פיורד ארוך מוקף הרים, בו שוחים לווייתנים רבים ותנאי הים בו לרוב נוחים. סיורי שיט בפיורד יוצאים בעיקר מבירת הצפון אקוריירי (Akureyri) והכפרים הקטנים דאלביק(Dalvik) והאוגנס (Hauganes).

אם אתם מגיעים לביקור קצר יחסית ולא יכולים להרחיק צפונה אבל עדיין רוצים לצפות בלווייתנים, תופתעו לשמוע שאחד המקומות המוצלחים ביותר לעשות זאת הוא מפרץ Faxaflói הסמוך לרייקיאוויק. סיורי צפייה בלווייתנים יוצאים מהנמל הישן של העיר, ובהם תוכלו לזהות בעיקר לווייתני מינק ולווייתנים גדולי סנפיר. ברייקיאוויק תוכלו גם לבקר במוזיאון הענק "Whales of Iceland" שבו תוכלו להתרשם מתצוגה של 23 מודלים של לווייתנים בגודל אמיתי ולחוות "שחייה" עם לווייתנים במשקפי מציאות מדומה.

במפרץ Breiðafjörður שבין הפיורדים המערביים לחצי האי סנייפלסנס תוכלו לצאת לשיט לצפייה בלווייתנים, וספציפית באורקות (בעיקר באביב ובחורף) מהעיירות Grundarfjörður ו Olafsvik. בפיורדים המערביים סיורים מפליגים מהכפר הולאמביק (Hólmavík).

מפיעלי הסיורים בדרך כלל יציעו שני סוגים של סיורים - שיט קלאסי בסירות מסורתיות גדולות עשויות עץ אלון (Oak) ושיט בסירת מנוע מהירה (Rib). השיט בסירות המהירות מאפשר גמישות גדולה יותר במעקב אחרי לווייתנים ומאפשר בד"כ לראותם מקרוב יותר, לכן סיורים אלו גם יקרים יותר, אך הסיכויים לראות לווייתנים הוא כמעט ודאי במזג אוויר טוב, גם בסירות הגדולות והאיטיות - בעיקר בהוסאביק.

  

כלבי ים   |   Seal

16635557489_c60b7bb514_o.jpg
 

שם: כלב ים  |     שם מדעי (מינים קבועים): Phoca vitulina,  Halichoerus grypus    |     משפחה: טורפים ימיים

רק שני מינים של כלבי ים מתגוררים באיסלנד באופן קבוע וממליטים בה את גוריהם, אך מינים נוספים מגיעים בקיץ לביקור בחופי האי. Harbor seal (פוקת המפרץ) הוא המין הנפוץ ביותר מבין הקבועים על האי; משקלו הממוצע כ-100 ק"ג ואורכו יכול להגיע עד כ-2 מטרים. צבעו בדרך כלל אפור ככה או צהבהב בגב, אפור בהיר בצדדים עם נקודות שחורות על הבטן. המין הקבוע הנוסף הוא כלב הים האפור (Grey seal) - אורכו ההמוצע 2.5 מטרים ומשקלו 300 ק"ג. מינים אלו ממטילים גור אחד בלבד בשנה, שלעיתים גם לא שורד. כלבי ים אפורים מאכילים את צאצאיהם במשך 16 עד 21 ימים בחלב המכיל 50% שומן, בתקופה זו האימהות יכולות להשיל עד 30 ק"ג ממשקלן. ארבעת המינים הנוספים הפוקדים את איסלנד בקיץ הם: כלב ים נבלי (harp seal), כלב ים מזוקן (bearded seal), כלב ים כובעי (hooded seal) ופוסה טבעתית (ringed seal). לעיתים רחוקות יותר נצפים באיסלנד גם ניבתנים (אריות יום - Walrus).

כלבי הים נמנים עם קבוצת הטורפים הימיים וניזונים בעיקר מדגים כמו בקלה, הרינג, דגי זאב ועוד. כלבי הים אמנם מגושמים מאוד על היבשה, אבל בים הם שחיינים מצויינים. עם זאת, כלבי הים הקבועים של איסלנד לא נוטים לשחות מרחקים ארוכים ולרוב נשארים באזור המושבה, אליה הם תמיד חוזרים. עורם של כלבי הים בעל אחוז שומן גבוה מאוד (עד 50%!), עשיר בויטמינים ובעל שיער דק, שעוזר להם לצוף ולשמור על חום גופם במי האוקיאנוס ובמי קרח קפואים. עד המאה ה-20 תושבי האי צדו את כלבי הים לצרכי הישרדות והתמודדות עם תנאי האקלים הקשים; בשרם העשיר שימש למאכל, השומן שימש כדלק להבערת אש וחימום הבתים ועורם העבה שימש לייצור פרטי לבוש מחממים. ציד כלבי ים המשיך לשמש את תעשיית האופנה והטקסטיל והוא עדיין נמשך באיסלנד, אם כי בהיקף נמוך מאוד שמלווה בביקורת וויכוח ציבורי ער בתוך איסלנד. ישנם עמדות שונות לגבי מידת הסיכון האמיתית שבה נתונים כלבי הים באיסלנד וסביר להניח שהדעות השונות (ואפילו המחקרים) שתשמעו או תקראו בנושא, יאמרו מתוך אינטרס ומתוך הפוזיציה של הנשאל.
אגדות ומיתוסים הקשורים בכלבי ים נפוצים בפולקלור האיסלנדי. האגדה המוכרת ביותר היא זו המכונה Selkie - על "אשת כלב הים" שעורה נגנב על ידי חוואי מקומי. האישה עוברת לחיות עם החוואי (ספק אם מתוך רומנטיקה או מתוך הכרח אלים) ובהמשך מתחתנת איתו ויחד הם מביאים 7 ילדים. באחד הימים בהם נותרה האישה לבד בבית, היא מוצאת במקרה את העור הגנוב, לוקחת אותו וחוזרת אל הים לנצח. לסיפור זה קיימות גרסאות שונות ברבות מהמדינות הנורדיות והקלטיות, אך הבסיס כמעט זהה. הגרסא האיסלנדית עדינה יחסית, כשהגרסא האלימה יותר (שהיא גם המפורסמת ביותר) היא דווקא זו שמסופרת באיי פארו, שגם מונצחת בפסל Kópakonan (אשת כלב הים) באי קלאסוי. גרסא זו כוללת נקמה בחוואי ורצח של אשת כלב הים. אגדה אחרת, נעימה יותר וייחודית לאיסלנד היא האמונה שבערב ראש השנה החדשה, כלבי הים משילים את עורם ועולים אל האדמה כבני אנוש כדי לחגוג.
 

מתי?

ניתן לראות כלבי ים לאורך כל השנה, אך קל יותר למצוא אותם בקיץ מכיוון שבתקופה זו מגיעים לחופי איסלנד המינים הנוספים של כלבי הים, נוסף לאלו הנמצאים באזור כדרך קבע. פשוט יותר לאתר את כלבי הים בעיקר בימים נעימים ושמשיים, כאשר הם משתזפים על הסלעים או על החוף. הזמן הטוב ביותר ביממה לצפות בכלבי ים הוא כשעה-שעתיים לתוך זמן השפל, כאשר הים בנסיגה וקל יותר להתקרב לכלבי הים על החוף.

איפה?

הסיכוי לראות כלבי ים קיים בכל חופי איסלנד, בעיקר בפעילויות ימיות. האזורים בהם ישנם מושבות כלבי ים נקראים באיסלנדית Sellátur, לרוב הם יהיו באזורים סלעיים על קו הגאות-והשפל. 

 

חצי האי וטסנס הוא שם נרדף באיסלנד לצפייה בכלבי ים, עם מספר מושבות בהם תוכלו למצוא אותם לכל אורך השנה. מרכז כלבי הים האיסלנדי ביישוב קוואמסטאנגי (Hvammstangi) הוא מכון מחקר ומוזיאון הממוקם בחצי האי, מה שהופך את האזור לבירת כלבי הים של איסלנד. במרכז תוכלו ללמוד עוד על היצורים החביבים ועל מקומם בתרבות וההיסטוריה האיסלנדית, לצפות בסרט תיעודי ולצאת לסיורים.

חוף Ytri Tunga בחלקו הדרומי של חצי האי סנייפלסנס ידוע כאחד החופים באיסלנד שבהם תוכלו לראות את כלבי הים מקרוב במיוחד. הפיורדים המערביים, בעיקר אזור חבל סטראנדיר ופיורד Skötufjörður, הם גם יעדים מוצלחים מאוד לפגוש כלבי ים. מומלץ לפקוח עין כאשר נוסעים על כביש 61 לכיוון איס'פיורדור. בדרום איסלנד המקום הפופולארי ביותר לתצפית על כלבי ים היא כמובן הלגונה הקרחונית המפורסמת Jökulsárlón - בה תוכלו לראות אותם שוחים בין הקרחונים או משתזפים על גושי קרח. גם בשיט בין איי ווסטמן ניתן להיתקל בכלבי ים בקלות רבה, ואם תיקחו בקיץ סיור בקיאק ליד חופי Stokkseyri, סביר להניח מאוד שתראו אותם שוחים לידכם.

בעת הצפייה בכלבי הים יש להימנע מרעש, זריקת חפצים, שימוש ברחפנים וצילום עם פלאש. יש לשמור על מרחק של 100 מטר לפחות, לא לבצע תנועות חדות ולא להתקרב לגורים, אחרת האימהות עלולות להיות אגרסיביות ותוקפניות.

כבשים   |   Sheep

IMG_2093_edited.jpg
 

שם: כבשה איסלנדית   |     שם איסלנדי: Íslenska sauðkindin     |     משפחה: פריים

קשה לדמיין את איסלנד ללא מאות-אלפי הכבשים הצמריריות המעטרות את נופיה המרהיבים כמו נקודות לבנות על שטיח ירוק. אך כמו שאר היונקים היבשתיים באיסלנד (מלבד השועל הארקטי) גם הכבשים הן לא חיות ילידיות על האי ולא היו בו כלל לפני המאה התשיעית.

הכבשים הגיעו מנורבגיה יחד עם המתיישבים הראשונים באי והסתגלו במהירות לאקלים האיסלנדי. בדומה לאיים ירוקים ומרוחקים אחרים אליהם יובאו כבשים (כמו ניו-זילנד לדוגמא), גם באיסלנד הן התרבו במהירות בשל ריבוי העשב האהוב עליהן כל-כך. כיום אוכלוסיית הכבשים באיסלנד גדולה יותר מפי 2 מאוכלוסיית בני האדם. לכבשים הייתה חשיבות עליונה ביכולת של המתיישבים לקיים את עצמם בתנאי האי הקשים וייתכן מאוד שבלעדיהן בני האדם לא היו מסוגלים לשרוד ואיסלנד לא הייתה מתפתח למדינה מיושבת כפי שהיא היום.

הכבשים האיסלנדיות הן זן מבוית שנחשב לאחד הטהורים בעולם בשל הבידוד של איסלנד משאר העולם. ניסיונות להשבחת הזן נעשו במאה ה-19 עם כבשים שיובאו מדנמרק, אך ניסיון זה לא עלה יפה וכיום ייבוא כבשים לאיסלנד אסור בדומה לאיסור הייבוא של סוסים.  הכבשים האיסלנדיות הן מגזע הכבשים הצפון-אירופאי המאופיין בזנב קצר ומצוי בעיקר בסקנדינביה, סקוטלנד והמדינות הבלטיות. הכבשה האיסלנדית היא בד"כ קצרת רגליים ונטולת צמר ברגליים ובפנים ובעלת קרניים (גם זכרים וגם נקבות). רוב הכבשים באיסלנד לבנות, אך תמצאו אותן גם בגווני חום, אפור ושחור ושילובים שאינם נפוצים בקרב כבשים אחרות.

האקלים האיסלנדי גרם לכבשים האיסלנדיות לפתח מערכת חיסונית חזקה וצמר מיוחד ואיכותי במיוחד בעל שתי שכבות - הפנימית (מכונה þel) מבודדת ומחממת והחיצונית (מכונה tog) דוחה מים ורטיבות. צמר זה משמש לייצור הסוודרים האיסלנדיים המסורתיים (הנקראים Lopapeysa על שם צמר הכבשים הדו-שכבתי המכונה Lopi). הסוודרים מחמ