top of page
בעלי חיים באיסלנד

בעלי חיים באיסלנד

  • Grey Facebook Icon
  • Grey YouTube Icon
  • Grey Instagram Icon

הטבע המרהיב והמיוחד של איסלנד לא היה שלם בלעדי בעלי החיים המרתקים שבו - ביבשה, באוויר ובים.

עולם החי באיסלנד מזכיר במשהו את השפה האיסלנדית הטהורה והקשוחה; כפי שהשפה הנורדית העתיקה השתמרה טוב יותר באיסלנד מאשר בשאר המדינות הנורדיות, ששפתן נמהלו בהשפעות חיצוניות ממדינות שכנות, כך גם בעלי החיים שהגיעו לאיסלנד כוללים כמה מהזנים הטהורים ביותר בעולם. רוב היונקים באיסלנד הובאו אליה על ידי הויקינגים ממדינות אחרות, אך האקלים האיסלנדי והשבחה אנושית הביאו עם הזמן להתפתחות זנים ייחודיים בעלי אופי ספציפי, לרוב חזקים וקשוחים יותר.

 
המיקום של איסלנד בצפון האוקיאנוס האטלנטי, בנתיבו של זרם הגולף, דואג לכך שבשטחה הימי שורצים אלפי יצורי ים - מדגיגים קטנים, דרך כלבי ים ועד לווייתנים ענקיים. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהשמיים האיסלנדיים - שהם אולי מגרש המשחקים העיקרי של בעליי חיים באיסלנד, עם מאות מינים של ציפורים מיוחדות שהופכות אותה לגן עדן לצפרים.
 
לאן שלא תלכו ולאיפה שלא תסתכלו ברחבי ארץ הקרח והאש - תפגשו יצורים חיים שיתבלו את הטיול שלכם בקצת "רעש", גם באזורים השוממים והשקטים ביותר במדינה. לפניכם מדריך עם מידע כללי קצר ועובדות מעניינות על מיני בעלי החיים הבולטים והאהובים ביותר באיסלנד (וגם כאלו שמהם אולי תעדיפו להימנע) המלווה במידע פרקטי - מתי ניתן לראות כל בעל חיים? היכן הנקודות הטובות ביותר למצוא אותם? מה כדאי לעשות כדי להגדיל הסיכויים לצפות בהם? ועוד... לגזור ולשמור.

ניווט מהיר

מדריך בעלי החיים באיסלנד

פאפינים   |   Puffin

IMG_1931.jpg
פאפינים

שם: תוכי ים אטלנטי     |     שם מדעי: Fratercula arctica     |     משפחה: אלקיים

הפאפינים הם ככל הנראה בעלי הכנף המזוהים ביותר עם איסלנד ואהובים ביותר על המטיילים במדינה. העוף המצחיק הזה, בעל המקור הצבעוני והמראה המגושם, הפך לאטרקציה תיירותית של ממש; כולם רוצים לראות את היצורים החמודים האלה - ובצדק!

הפאפינים הם עופות ים וברוב מי השנה הם חיים באוקיאנוס הפתוח. בקיץ מגיעים הפאפינים ליבשה על מנת להטיל ביצים ולגדל את גוזליהם עד שילמדו לעוף. בתקופה זו מגיעים לאיסלנד מיליוני פריטים, מה שהופך אותה למקום המוצלח ביותר בעולם לפגוש אותם!הפאפינים קטנים מאוד, הם שוקלים פחות מחצי קילו ומגיעים עד לגודל 30 סנטימטרים בלבד. הם ניזונים מדגים קטנים אותם הם מושים בצניחה וצלילה אל מתחת למים, את השלל הם אוספים במקור הקטן שלהם ועפים חזרה אל אזורי הקינון בצוקים על שפת הים, שם הם מאכילים את הגוזלים. הפאפינים אמיצים למדי וניתן להתקרב אליהם בקלות (מבלי לגעת) ולראותם ממרחק מטרים בודדים.

 

מתי?
הפאפינים מתחילים להגיע לאיסלנד במהלך חודש מאי ונשארים באי עד אמצע אוגוסט ולעיתים גם לתוך תחילת ספטמבר. התקופה הכי טובה ובטוחה לראות אותם בהמוניהם היא בשיא הקיץ, מאמצע יוני עד סוף יולי. בכדי להבטיח מפגש קרוב עם הפאפינים, מומלץ להגיע למושבות שלהם בשעות אחה"צ-ערב, כאשר אלפי פריטים חוזרים בהמוניהם עם ארוחת הערב לגוזלים.
 
איפה?
חצי האי Stórhöfði בקצהו הדרומי של האי היימאי (הגדול שבאיי ווסמן) נחשב למושבת הפאפינים הגדולה ביותר באיסלנד ואחת הגדולות בעולם, אליה מגיעים בקיץ כחמישית מכלל אוכלוסיית הפאפינים האטלנטיים בעולם(!) הגעה לאי דורשת מעבר במעבורת או טיסה פנימית, אך היא תבטיח מפגש עם היצורים המפולאים וגם הנאה מטיול באי המרתק. כמובן שלא חובה להגיע דווקא לשם כדי לראות פאפינים.
בתחום האי המרכזי של איסלנד - צוקי לאוטראביארג (Latrabjarg) בקצה המערבי של הפיורדים המערביים הם מקום נהדר לראות אלפי פאפינים ממרחק קטן ביותר. אם אין לכם את הזמן להרחיק עד הפיורדים המערביים, נקודות בולטות נוספות אליהן ניתן להגיע באופן עצמאי לראות פאפינים הן שמורת דירהוליי (Dyrhólaey) בדרום איסלנד ונמל בורגרפיורדור (Borgarfjarðarhöfn) בפיורדים המזרחיים. 
מקומות נוספות עמוסי פאפינים, שבכדי להגיע אליהם נדרש רכב מיוחד, שיט או טיול מאורגן הם: שמורת Ingólfshöfði באזור פראי בלב החופים השחורים העצומים בדרום איסלנד (סיור מומלץ בחרה משפחתית - ÖRÆFAFERÐIR ) והאי Grímsey, המרוחק כ-50 ק"מ מהחוף הצפוני של איסלנד (אליו ניתן להגיע בטיולים מאורגנים או עצמאית במעבורת מדאלביק). מטיילים המבקרים באיסלנד לזמן קצר באזור רייקיאוויק בלבד, יוכלו לצאת לשיט מאורגן ולראות פאפינים באיים הקטנים Lundi ו-Akurey הסמוכים לחופה של העיר.

 

אזורים נוספים בהם ניתן לראות פאפינים:
צפון איסלנד - חצי האי Tjörnes, "אי הפאפינים" - Puffin Island (הגעה בסיורי שיט מאורגנים מהוסאביק).
הפיורדים המערביים - אי  ויגור (Vigur Island), שמורת הורנסטרנדיר 
מערב איסלנד - האי Flatey ומפרץ Breiðafjörður 
מזרח איסלנד - האי Skrúður. באי Papey בפיורדים המזרחיים ישנם פאפינים רבים, אך האזור הוכרז כשמורה מוגנת והגישה לשם סגורה.

סוסים איסלנדיים   |   Icelandic Horse

IMG_3078.jpg
סוסים איסלנדיים

שם: סוס איסלנדי    |     שם באיסלנדית: íslenski hesturin     |     משפחה: סוסים

הסוסים האיסלנדיים הם זן ייחודי שהתפתח באיסלנד באלף השנים האחרונות כתוצאה מגידול והשבחה המותאמת לאקלים הייחודי ותנאי השטח של איסלנד. במקור הובאו הסוסים מסקנדינביה על ידי הויקינגים בתקופת ההתיישבות של איסלנד. האיסלנדיים הקפידו ועדיין מקפידים בטוהר הגזע הייחודי ומונעים התערבבותו עם גזעי סוסים אחרים ואף קיימים חוקים במדינה האוסרים על ייבוא סוסים אחרים. ברגע שסוס איסלנדי מוצא מאיסלנד מסיבה כלשהי - אסור לו לחזור. הסוסים האיסלנדיים קטנים יחסית, גודלם הממוצע נע סביב 1.40 מטרים (מעט יותר מסוסי פוני), אך הם חזקים ובעלי יכולת התמודדות מרשימה עם תנאי מזג אויר קשים, מרוחות וגשם ועד סופות שלגים. 

 

הסוס האיסלנדי הוא בעל חיים מפואר, בעל מקום של כבוד בתרבות האיסלנדית. באופן כללי, לסוסים יש מקום נכבד במיתולוגיה הנורדית, כמו למשל לסוס האגדי בעל 8 הרגליים - Slepnir, סוסו הנאמן של האל אודין. הסוסים האיסלנדיים נוטים להיות ידידותיים וסקרנים, בעלי מזג נינוח ורגוע. צעדיהם וסגנון הרכיבה שלהם ייחודים ביותר ומגוון הצבעים שלהם גדול יותר מכל זן אחר בעולם. מאפיינים אלו הופכים את הסוסים האיסלנדיים  לאהובים במיוחד ולמקור גאווה גדול בקרב האיסלנדיים.

 

הסוסים האיסלנדיים אמנם בעלי מראה פראי, אך רובם המוחלט לא חיים בטבע אלא בחוות או בשטחי מרעה מגודרים בבעלות פרטית. בעבר הסוסים שימושו לחקלאות ולהעברת משאות, אך היום אין להם תפקיד מהותי והם מגודלים בעיקר לצורכי פנאי; תחרותיות, רכיבות, תיירות וגם כסוג של חיית מחמד או חיית נוי. גידול סוסים נחשב באיסלנד לסוג של סמל סטטוס, וזהו תחביב או עיסוק מכובד ונפוץ למדי. למרבה הצער, בשר הסוסים עדיין משמש למאכל באיסלנד, אך התופעה לא מאוד נפוצה ואחוז התושבים האיסלנדיים שצורכים בשר סוסים הולך ופוחת.

מתי?

ניתן לראות את הסוסים האיסלנדיים לאורך כל השנה - גם בקיץ וגם כשהקרקע מכוסה בשלג.

איפה?

חוות ושטחי מרעה לגידול סוסים איסלנדיים פזורים בכל האזורים במדינה. ישנם בסביבות 80 אלף סוסים באיסלנד - כך שמפגש איתם במהלך טיול סביב כביש הטבעת הוא כמעט מובטח. תוכלו לזהות בקלות חוות סוסים בצידי הכביש ותוכלו גם לבקר באחת החוות באופן מסודר יותר (מה שמכונה "Stable visit"), או להצטרף לסיור רכיבה. הריכוז הגדול ביותר של סוסים נמצא כנראה בצפון איסלנד, בעיקר באזור Skagafjörður וחצי האי טרולסאקגי. ריכוז גדול נוסף של חוות תמצאו בדרום-מערב איסלנד, באזור מעגל הזהב. במפה למעלה מסומנות רבות מהחוות לגידול סוסים עם אפשרויות לביקור, השכרת סוסים או סיורי רכיבה ברמות שונות (מצורפים לינקים בתוך המפה).

שועלים ארקטיים   |   Arctic fox

7351097852_1f44961834_c.jpg
שועלים ארקטיים

שם: שועל ארקטי (שועל שלג)    |     שם מדעי: Vulpes lagopus     |     משפחה: כלביים

לא מפתיע שהיונק היבשתי הילידי (Native) היחיד באיסלנד הוא ייצור מרתק ומסתורי ממש כפי הארץ בה הוא חי. השועל הארקטי במובן מסוים הוא השיקוף ותמצית המהות של איסלנד - הוא לובש את צבע האדמה, קטן אבל קשוח ויכול לחצות מרחקים גדולים ברגל, מה שהופך אותו לאדון הארץ עם חיבור טבעי עמוק אליה.

 

השועל הארקטי חי באי כבר עשרת אלפים שנים, הרבה לפני שהויקינגים והמתיישבים הגיעו אליו יחד עם היונקים המיובאים שלהם. השועלים הארקטיים הם בעלי חיים קשוחים, עם יכולת הישרדות מרשימה שאפשרה להם להתמודד עם תנאי שטח קשים מאוד לאורך ההיסטוריה. ובכל זאת - ההגעה של האדם אל האי הפכה לאתגר עבור השועלים הארקטיים והרעה מאוד את תנאי המחייה שלהם. ציד (בעיקר לצורך פרווה) היה פופולארי במשך מאות שנים ולמרבה הצער הוא עדיין חוקי ומתקיים גם היום על אף העובדה שאין בכך צורך קיומי. בנוסף, עיבוד האדמה של המתיישבים צמצם את שטחי המחייה הטבעיים של השועלים ויצר מחסור במזון, שגדל עוד יותר בעשור האחרון, ככל הנראה בעקבות ההתחממות הגלובאלית. על פי ההערכות האחרונות, אוכלוסיית השועלים הארקטיים באיסלנד כיום נעה סביב 8,000 פריטים בלבד.

 

השועל הארקטי קטן למדי, אורכו עד חצי מטר ומשקלו נע בין 3 ל-6 ק"ג. אוזניו של השועל הארקטי קטנים יותר מרוב מיני השועלים האחרים בעולם, אך זנבו הפרוותי גדול ביחס לגופו ומשמש לו כשמיכה בה הוא מתעטף. הם ניזונים בעיקר ממכרסמים קטנים, ציפורים צעירות, גורי כלבי ים ובמקרים מסוימים בעתות מצוקה ומחסור, יאכלו גם צמחים ופירות יער. השועלים הארקטיים חיים בארצות קרות וצפוניות - קנדה, רוסיה, גרינלנד וכמובן איסלנד. מאפייניו החיצוניים של מושפעים במידה רבה מהסביבה בה הוא חי: חלק מהשועלים הארקטיים הם חומים וחלקם מתהדרים בפרווה חומה אפורה-כחלחלה במהלך הקיץ, שמשנה את צבעה ללבן בחורף. בחודשי הסתיו השועל הארקטי צובר מאגרי שומן שמעלים את משקל גופו בעד 50 אחוז. מאגרי שומן אלו המכסים את גופו המזערי והפרווה הצפופה אותה הוא עוטה מסייעים לשועל הארקטי לשמור על חום גופו גם בשיא החורף.

מתי?

בניגוד ליונקים אחרים שחיים באזורים קפואים, השועלים הארקטיים לא ישנים שנת חורף, אלא מתאימים את עצמם לתנאי הסביבה - לפיכך הם פעילים לאורך כל השנה. בכל זאת קל יותר לראותם בקיץ, כאשר אזורי המחייה העיקריים שלהם נגישים וכאשר הם נמצאים בתקופת רבייה בה הם פעילים שעות נוספות בגידול הגורים (אגב, לרוב אלו הזכרים דווקא שעוסקים במלאכה זו).

איפה?

באופן עקרוני, השועלים הארקטיים יכולים להימצא בכל רחבי איסלנד. ההיגיון המדעי מצביע על כך שהשועלים נמצאים בעיקר באזורים עם ריכוז ציפורים גדול ומיעוט בנוכחות של בני אדם. לפיכך, ניתן לזהות שועלים ארקטיים בעיקר באזורים מבודדים ופראיים הקרובים למקורות מים. אם כך, לא פלא שהאזור הטוב ביותר להיתקל בו בשועלים ארקטיים הם הפיורדים המערביים. באופן ספציפי יותר - המקום עם הסיכוי הגדול ביותר לראות שועלים ארקטיים הוא ללא ספק שמורת הטבע הורנסטרנדיר. השמורה המבודדת והפראית נמצאת בקצה הצפוני והמבודד של הפיורדים המערביים וניתן להגיע אליה בשיט בלבד. זהו מרחב מחייה מושלם לשועלים הארקטיים, ואם תעשו טראק בשמורה או אם תשהו בה זמן ארוך מספיק - יש סיכוי לא רע שתצליחו לזהות שועל ארקטי. בנוסף לכך, שועלים ארקטיים נצפים לעיתים קרובות יחסית בקרבת אגמים ומקורות מים ברמה ההררית של איסלנד, אזור שגם הוא מבודד ונקי יותר מהפרעות בני האדם.

קחו בחשבון שהשועלים הארקטיים הם יצורים דיי חמקמקים. על אף סקרנותם, כפי שכבר הבנתם - הם לא נוטים להתקרח מדי לאנשים, כך שזיהוי שועל ארקטי בטבע הוא לא פשוט, וגם כשתפגשו אותם, אל תצפו להתקרב אליהם יותר מדי. אם אתם רוצים לפגוש מקרוב את השועל הארקטי, תוכלו לעשות זאת בכפר סודאביק (Súðavík) שבפיורדים המערביים, שם תמצאו את "מרכז השועל הארקטי" - מוסד המוקדש למחקר והגנה על השועלים. במרכז ישנה תערוכה מעניינת שבה תוכלו ללמוד עוד על היצורים המופלאים האלו, וגם שועלים ארקטיים שניצלו מציד כשהיו גורים ומגודלים בסביבה מוגנת בחצר של המבנה. המרכז גם מארגן סיורים לחיפוש, צפייה וצילום של שועלים ארקטיים בשמורת הורנסטראנדיר.

איילים   |   Reindeer

8732652291_ed9310015d_k.jpg
איילים

שם: אייל הצפון    |     שם מדעי: Rangifer Tarandus     |     משפחה: איילים

באופן מעט מפתיע אולי ולמרות מיקומה הצפוני של איסלנד, איילי הצפון אינם בעלי חיים מקומיים באיסלנד וגם לא מאוד נפוצים בה. האיילים יובאו לאיסלנד ע"י בני אדם מנורבגיה במאה ה-18, הם פוזרו בכל רחבי איסלנד אך מהר מאוד נכחדו ברוב האזורים בשל תנאי שטח קשים, התפרצויות געשיות ומחסור במזון. האזור היחיד שבו האיילים הצליחו לשרוד ולהתפתח הוא מזרח איסלנד ועל פי ההערכות היום חיים שם סביב 7,000 פריטים. ציד איילים מתקיים באיסלנד, אך הוא מפוקח מאוד וכפוף למכסה מצומצמת; עונת הציד קצרה מאוד ונדרשת אשרה מיוחדת של ארגון איכות הסביבה האיסלנדי על מנת לצוד. רק 1200 אשרות ניתנות כל שנה והן מחולקות בהגרלה ובאופן אקראי. מהצד השני, היתרון של האיילים במחייה באיסלנד היא העבודה שהם אינם ניצודים ע"י דובים וזאבים, בניגוד לרוב המדינות בהן הם חיים באופן טבעי לצד חיות הטרף האלו. 

איילי הצפון חיים בעדרים שיכולים לכלול עד 100 פרטים. הם היונקים היבשתיים הגדולים ביותר שחיים באיסלנד במשקל ממוצע של 90 ק"ג לאייל זכר בוגר ו-40 ק"ג לנקבות. האיילים משילים את קרניהם כל חורף בין נובמבר למרץ ומגדלים קרניים חדשות כל שנה. בניגוד לשאר היונקים בעלי הקרניים - אצל האיילים גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, אך הקרניים של הנקבות קצרות יותר בחצי. הפרסות של האיילים דיי ייחודיות בהתאמתן לשינויים במזג האוויר - בקיץ הן רכות ומאפשרות מעבר קל יותר באדמת טונדרה לחה ואילו בחורף הן מתקשחות ומתכווצות והופכות למעין גרזנים קטנים שמסייעים במעבר על קרח ובחילוץ צמחי מזון מהשלג. האיילים מסוגלים לשמור על טמפרטורת גוף אחידה בקור של עד מינוס 40 מעלות, זאת בזכות פרווה עבה ומחממת המכסה את כל גופם ובזכות מבנה עצמות מיוחד סביב האף, שמאפשר שמירה של אוויר חם.

מתי?

ניתן לראות את איילי הצפון לאורך כל השנה, אך דווקא בסתיו ובחורף קל יותר לאתר אותם. כשהטמפרטורות יורדות וכשהשלג מכסה את ההרים והרמות הגבוהות, האיילים נוטים לרדת לחפש מזון קרוב יותר לאזורי החוף המיושבים הסמוכים לכבישים הסלולים ולכביש הטבעת. כמו כן, בחורף האיילים מקפידים להיצמד לעדרים שלהם, בעוד בקיץ הם יכולים להתפזר לקבוצות קטנות יותר של 3-4 איילים, כך שאיתור של איילים בחורף לרוב יהיה של עדר עם עשרות פרטים - מחזה מרשים ביותר.

איפה?

מזרח איסלנד (Austurland) הוא האזור היחיד באיסלנד שבו האיילים חיים באופן קבוע. סביבת המחייה העיקרית שלהם היא בחלק הצפון מזרחי של הפארק הלאומי Vatnajökull, בעיקר באזור של הר Snæfell הממוקם בהיילנדס של איסלנד. כביש 910 ייקח אתכם קרוב יחסית להר, לאזור שבו לעיתים ניתן לראות איילים. באזור אכסניית Laugarfell יש מסלולי הליכה יפים שעם קצת מזל יפגישו אתכם עם האיילים. אם ברשותכם רכב 4X4 תוכלו להמשיך על כביש F910 ועל כביש F909 שעוברים בסמוך להר ומהם יוצאים עוד מסלולים רבים למרגלותיו או לפסגתו -  בהם הסיכוי לראות איילים הוא כבר גדול מאוד גם בקיץ. ראו מפה ורשימת מסלולים באזור הר סנייפל - כאן
בסתיו המאוחר ובחורף יש סיכוי לא רע שתצליחו לראות איילים במהלך הנסיעה בכביש 1 לאורך הפיורדים המזרחיים, בכביש 95 ומסביב לאגם Lagarfljót או בסמוך ללגונת הקרחונים Jökulsárlón. שתי מקומות נוספים שראוי לציין, שבהם תוכלו לקבל מידע על מסלולים באזור ועל איילי הצפון (כולל תצוגות הכוללות פוחלצים) - הם מרכז המבקרים של מזרח איסלנד - Snæfellsstofa וה- Wilderness Center. כאשר אתם מטיילים באזור בקיץ, אלו נקודות מצוינות להתחיל בהם את הטיול שלכם לחיפוש אחר איילי הצפון.

לווייתנים   |   Whales 

Whale Research
לווייתנים

שם: לוויתנאים   |     שם מדעי: Cetacea     |     משפחה: יונקים ימיים

 איסלנד היא ככל הנראה המדינה הטובה ביותר באירופה לצפייה בלוויתנים וגם אחת מהשחקניות החזקות והותיקות בעולם בתחום. הסיבה המרכזית לכך היא מיקומה הייחודי בין הזרמים העיקריים באוקיאנוס האטלנטי; השילוב בין המים הקרים של ים גרינלנד לבין זרם הגולף החם יוצרים תנאים אופטימליים לאספקת מזון עשירה. בקיץ הים סביב איסלנד הופך למסעדה ענקית לטורפים ימיים, כאשר הוא מתמלא בדגים ויצורי ים נוספים שמושכים אליהם את הלוויתנים הרעבים. מפעילי סיורי שיט לצפייה בלוויתנים באיסלנד מתגאים בנתוני הצלחה גבוהים ומבטיחים עד-98% אחוזי הצלחה לזיהוי לוויתנים.

 

לוויתנים, בדומה לדולפינים, הם יונקים ימיים - כלומר הם לא יכולים לנשום מתחת למים; הם קולטים אוויר דרך חור הנשיפה שלהם הממוקם על ראשם ומאפשר להם לנשום מבלי להרים את הראש מהמים. לוויתנים מחולקים ל-2 קטגוריות עיקריות: לווייתני מזיפות (Baleen whales) ולוויתנים שיניים (Toothed whales). בעוד לוויתני השיניים לועסים את טרפם, לוויתני המזיפה הם חסרי שיניים וצדים את מזונם ע"י פתיחת הפה ושאיבת מים לתוך "מסננות" שמפרידות את המזון ללא לעיסה. בסך הכל, 24 מיני לוויתנאים (לוויתנים ודולפינים) מצויים במים של איסלנד בדרך קבע או בנדידה, כ-12 מהם בתדירות גבוהה יחסית. המינים הקבועים והנפוצים ביותר במים של איסלנד, שנוהגים לשחות קרוב יותר אל החוף הם:

Northern Minke whale (לווייתן מינקי צפוני) | שם מדעי: Balaenoptera acutorostrata

המין הנפוץ ביותר של לוויתנים במים של איסלנד, בעיקר בקיץ. לוויתני מינקי הם מהקטנים ביותר מבין לוויתני המזיפות, אורכם הממוצע נע בין 6.9 ל-7.4 מטרים ומשקלם ההמוצע 4-5 טון. נהוג לחלק אותם לשני תתי-מינים; מינקי דרומי ומינקי צפוני (מינקי מצוי) שמכונה גם "לוויתן גוץ", שהוא זה ששוחה במימי איסלנד. לוויתני המינקי הצפוניים הם אפורים-כהים בגבם, שחורים כמעט, אך יש להם פסים בהירים-לבנים על כל אחד מהסנפירים שלהם, מה שהופך אותם לקלים לזיהוי. בניגוד ללוויתני מזיפות גדולים יותר, המינקים צדים לרוב באופן יחידני ועצמאי או בקבוצות קטנות ולא בלהקות. המינקים סקרניים למדי ולא חוששים להתקרב לכלי שיט ואף נוטים לקפוץ לעיתים קרובות, לכן הם מהמינים שסביר מאוד שתראו בסיורי שיט באיסלנד. נראה שלווייתני מינק הם בעלי יכולת הסתגלות רבה והמין היחיד שגודל האוכלוסייה שלו לא הצטמצם אלא גדל למרות עידן ציד הלווייתנים המסחרי שלא פסח על איסלנד.

Humpback whale (לוויתן גדול סנפיר) | שם מדעי: Megaptera novaeangliae

לוויתן מזיפות השייך למשפחת לוויתני הענק, משקלו הממוצע הוא 27 טון ואורכו נע בין 10 ל-17 מטרים. הסנפיר הקדמי הגדול של לוויתן זה הוא המאפיין החיצוני הבולט ביותר שלו ויכול להגיע לאורך של שלישי מכלל גופו. לוויתנים אלו מבצעים את אחת הנדידות הארוכות ביותר מבין כל היונקים (ימיים ויבשתיים); הם מזדווגים באוקיאנוסים טרופיים וניזונים במים קרים וצפוניים - בעיקר מדגים קטנים ומיני סרטנים חסרי חוליות, בכמויות אדירות שמגיעות עד לטון וחצי ביום אחד. כמות המזון האדירה הזו נדרשת ללווייתן גדול הסנפיר בכדי למלא את מצבורי השומן לחורף, עונה בה הוא לא אוכל כלל, לכן עובי שכבת השומן מתחת לעורו היא הגדולה ביותר ביחס לגודלו מבין כל הלווייתנים. מאפיין ייחודי נוסף ללווייתן גדול הסנפיר היא "שירת הלוויתן" המיוחדת שלו - רצף צלילים בתדירויות שונות ומבנה מורכב מאוד שהזכרים מפיקים במהלך תקופת ההזדווגות. תופעה זו מתקיימת במספר מצומצם מאוד של מיני לווייתנים, כשהלוויתן גדול הסנפיר הוא הבולט שבהם ובעל השירה המורכבת ביותר.  זהו אחד הלוויתנים האהובים ביותר על מטיילים וצלמים, בשל הנטייה של לוויתן זה לזנק מהים לגובה וליפול חזרה אל המים תוך כדי יצירת "ספלאש" מרשים - נטייה שהפכה אותו לכוכב הראשי של סיורי הצפייה בלוויתנים.