לא מפתיע שהיונק היבשתי הילידי (Native) היחיד באיסלנד הוא ייצור מרתק ומסתורי ממש כפי הארץ בה הוא חי. השועל הארקטי במובן מסוים הוא השיקוף ותמצית המהות של איסלנד - הוא לובש את צבע האדמה, קטן אבל קשוח ויכול לחצות מרחקים גדולים ברגל, מה שהופך אותו לאדון הארץ עם חיבור טבעי עמוק אליה.

 

השועל הארקטי חי באי כבר עשרת אלפים שנים, הרבה לפני שהויקינגים והמתיישבים הגיעו אליו יחד עם היונקים המיובאים שלהם. השועלים הארקטיים הם בעלי חיים קשוחים, עם יכולת הישרדות מרשימה שאפשרה להם להתמודד עם תנאי שטח קשים מאוד לאורך ההיסטוריה. ובכל זאת - ההגעה של האדם אל האי הפכה לאתגר עבור השועלים הארקטיים והרעה מאוד את תנאי המחייה שלהם. ציד (בעיקר לצורך פרווה) היה פופולארי במשך מאות שנים ולמרבה הצער הוא עדיין חוקי ומתקיים גם היום על אף העובדה שאין בכך צורך קיומי. בנוסף, עיבוד האדמה של המתיישבים צמצם את שטחי המחייה הטבעיים של השועלים ויצר מחסור במזון, שגדל עוד יותר בעשור האחרון, ככל הנראה בעקבות ההתחממות הגלובאלית. על פי ההערכות האחרונות, אוכלוסיית השועלים הארקטיים באיסלנד כיום נעה סביב 8,000 פריטים בלבד.

 

השועל הארקטי קטן למדי, אורכו עד חצי מטר ומשקלו נע בין 3 ל-6 ק"ג. אוזניו של השועל הארקטי קטנים יותר מרוב מיני השועלים האחרים בעולם, אך זנבו הפרוותי גדול ביחס לגופו ומשמש לו כשמיכה בה הוא מתעטף. הם ניזונים בעיקר ממכרסמים קטנים, ציפורים צעירות, גורי כלבי ים ובמקרים מסוימים בעתות מצוקה ומחסור, יאכלו גם צמחים ופירות יער. השועלים הארקטיים חיים בארצות קרות וצפוניות - קנדה, רוסיה, גרינלנד וכמובן איסלנד. מאפייניו החיצוניים של מושפעים במידה רבה מהסביבה בה הוא חי: חלק מהשועלים הארקטיים הם חומים וחלקם מתהדרים בפרווה חומה אפורה-כחלחלה במהלך הקיץ, שמשנה את צבעה ללבן בחורף. בחודשי הסתיו השועל הארקטי צובר מאגרי שומן שמעלים את משקל גופו בעד 50 אחוז. מאגרי שומן אלו המכסים את גופו המזערי והפרווה הצפופה אותה הוא עוטה מסייעים לשועל הארקטי לשמור על חום גופו גם בשיא החורף.

​

מתי?

בניגוד ליונקים אחרים שחיים באזורים קפואים, השועלים הארקטיים לא ישנים שנת חורף, אלא מתאימים את עצמם לתנאי הסביבה - לפיכך הם פעילים לאורך כל השנה. בכל זאת קל יותר לראותם בקיץ, כאשר אזורי המחייה העיקריים שלהם נגישים וכאשר הם נמצאים בתקופת רבייה בה הם פעילים שעות נוספות בגידול הגורים (אגב, לרוב אלו הזכרים דווקא שעוסקים במלאכה זו).

​

איפה?

באופן עקרוני, השועלים הארקטיים יכולים להימצא בכל רחבי איסלנד. ההיגיון המדעי מצביע על כך שהשועלים נמצאים בעיקר באזורים עם ריכוז ציפורים גדול ומיעוט בנוכחות של בני אדם. לפיכך, ניתן לזהות שועלים ארקטיים בעיקר באזורים מבודדים ופראיים הקרובים למקורות מים. אם כך, לא פלא שהאזור הטוב ביותר להיתקל בו בשועלים ארקטיים הם הפיורדים המערביים. באופן ספציפי יותר - המקום עם הסיכוי הגדול ביותר לראות שועלים ארקטיים הוא ללא ספק שמורת הטבע הורנסטרנדיר. השמורה המבודדת והפראית נמצאת בקצה הצפוני והמבודד של הפיורדים המערביים וניתן להגיע אליה בשיט בלבד. זהו מרחב מחייה מושלם לשועלים הארקטיים, ואם תעשו טראק בשמורה או אם תשהו בה זמן ארוך מספיק - יש סיכוי לא רע שתצליחו לזהות שועל ארקטי. בנוסף לכך, שועלים ארקטיים נצפים לעיתים קרובות יחסית בקרבת אגמים ומקורות מים ברמה ההררית של איסלנד, אזור שגם הוא מבודד ונקי יותר מהפרעות בני האדם.

​

קחו בחשבון שהשועלים הארקטיים הם יצורים דיי חמקמקים. על אף סקרנותם, כפי שכבר הבנתם - הם לא נוטים להתקרח מדי לאנשים, כך שזיהוי שועל ארקטי בטבע הוא לא פשוט, וגם כשתפגשו אותם, אל תצפו להתקרב אליהם יותר מדי. אם אתם רוצים לפגוש מקרוב את השועל הארקטי, תוכלו לעשות זאת בכפר סודאביק (Súðavík) שבפיורדים המערביים, שם תמצאו את "מרכז השועל הארקטי" - מוסד המוקדש למחקר והגנה על השועלים. במרכז ישנה תערוכה מעניינת שבה תוכלו ללמוד עוד על היצורים המופלאים האלו, וגם שועלים ארקטיים שניצלו מציד כשהיו גורים ומגודלים בסביבה מוגנת בחצר של המבנה. המרכז גם מארגן סיורים לחיפוש, צפייה וצילום של שועלים ארקטיים בשמורת הורנסטראנדיר.