החווה הוקמה בשנת 1843, בתקופה שבה חקלאים רבים ניסו להתיישב גם באזורים הגבוהים והקשים למחיה של איסלנד. החיים כאן לא היו פשוטים; החורפים ארוכים, הקרקע דלה והגישה למקומות אחרים הייתה מוגבלת מאוד. למרות זאת הצליחו תושבי החווה להתפרנס בעיקר מגידול כבשים ובקר, תוך ניצול כל משאב אפשרי שהטבע סיפק. בשנת 1875 הר הגעש אסקיה התפרץ בהתפרצות מהגדולות והעוצמתיות בתולדות איסלנד. ההתפרצות פיזרה כמויות עצומות של אפר געשי בכל מזרח איסלנד. שכבת האפר כיסתה את שטחי המרעה, זיהמה מקורות מים והקשתה מאוד על גידול בעלי החיים. תושבים רבים במזרח איסלנד איבדו את פרנסתם, וחלקם אף היגרו מהמדינה. גם החווה שנמצאת בקרבה יחסית לאסקיה לא הצליחה להתאושש מהאסון. זמן קצר לאחר ההתפרצות ננטשה החווה לחלוטין, והמבנים נותרו עומדים וחשופים לפגעי מזג האוויר במשך יותר ממאה שנה. רק בשנת 1992 שוחזרה החווה בקפידה, על בסיס השרידים המקוריים ותיעוד היסטורי. מטרת השחזור הייתה לשמר את אורח החיים האיסלנדי של המאה ה־19 בצורה האותנטית ביותר האפשרית, וכיום היא נחשבת לאחד מבתי הדשא המשומרים והאותנטיים ביותר במדינה.​ את החווה מפעילה היום אישה בשם ליליה (Lilja), יחד עם משפחתה ובניה. היא הקדישה שנים רבות לשימור המקום ולאירוח מבקרים. היא כמעט ואינה דוברת אנגלית (זה רק מגביר את האותנטיות של המקום) אך מקבלת את האורחים בחום ובפשטות האופייניים לאזורי הספר של איסלנד.